האח החדש של האחים עופר

בקיץ 2008, בדיוק 40 שנה לאחר שהכירו לראשונה, הרים עידן עופר את הטלפון והתקשר לאמיר אלשטיין. בעשורים שחלפו מאז שנות נעוריהם שמרו השניים על קשר דליל, מרוחק, שחללי זמן גדולים נפערו בו. "אני צריך את העזרה שלך עם טאואר. אני מבקש שתסכים להיפגש שוב עם דב מורן", ביקש עופר. אלשטיין, שכמה שבועות קודם לכן הודיע על פרישתו מתפקיד משנה למנכ"ל טבע, הסכים. הוא קבע פגישה נוספת עם מורן, שבאותם ימים היה יושב ראש טאואר סמיקונדקטור, חברת שבבים ממגדל העמק שצל שחור העיב על עתידה.

שנתיים מאוחר יותר, ביולי 2010, פרש עידן עופר מתפקידו כיו"ר החברה לישראל, והעביר לאלשטיין את תפקיד יושב הראש בחברת האחזקות הענקית, שהיא בין היתר אחת מבעלות השליטה בטאואר. כיום מגיע אלשטיין (55) בכל בוקר מביתו שבהר אדר אל לשכתו החדשה במגדל המילניום בתל אביב, שנבנתה בעבור עופר והועברה לו כחלק מהירושה. משם, בדממת מזגנים השמורה ללשכות הנמצאות 20 ומשהו קומות מעל המולת העיר, הוא מקיים פגישות, שיחות ועידה וישיבות בדחיסות שאינה מאפיינת ראשי דירקטוריון אלא חברי הנהלה. הוא מטביע עצמו בעבודה משום שהוא רואה עצמו כמי שמתווה את האסטרטגיה של החברה לישראל, כשלצדו המנכ"ל ניר גלעד, שמנהל את הפעילות היומיומית של האופרציה.

אמיר אלשטיין. גורם שעבד עימו בטבע: "אמיר אוהב להיות במרכז" צילום: אוראל כהן

השתלבותו בעסקיה של משפחת עופר הביאו את אלשטיין לחדור אט אט, כמעט מבלי משים, עמוק אל תוך התודעה העסקית הישראלית. כיום מעטים הם אנשי העסקים שלא שמעו את שמו של "הרכש החדש של עידן", אף שקודם לכן הצליח אלשטיין, שנולד לאחת המשפחות העשירות בישראל והונו מוערך ביותר ממיליארד שקל, לשמור על פרופיל נמוך גם כשכיהן בתפקידים בכירים באינטל ובטבע. אבל ברגע שבחר להשתלב באחד הגופים העסקיים הגדולים ומושכי האש ביותר בציבוריות הישראלית - החל למשוך תשומת לב.

נולדו לתוך העסקים המשפחתיים

כדי להבין איך התגלגל בסופו של דבר אלשטיין לחברה לישראל, צריך להתחיל מאה שנה קודם לכן. בשנת 1901 רכשו בני הדודים חיים סלומון וגוטל לוין בית מסחר לתרופות בירושלים. 12 שנה מאוחר יותר רכשו גם בית מסחר לתרופות ברחוב אילת ביפו וצירפו את בן דודם התל־אביבי יצחק אלשטיין, שינהל את בית המסחר, שעסק בעיקר ביבוא תרופות מאירופה. לשותפות נתנו את השם ס.ל.א (סלומון, לוין, אלשטיין).

עם עליית הנאצים לשלטון הופסק היבוא, והשלושה הקימו מפעל בפתח תקווה בשם אסיא, שייצר את התרופות באופן עצמאי. בחור צעיר בשם אלי הורביץ החל בתקופת לימודיו באוניברסיטה לעבוד באסיא כשוטף כלים במעבדות, הכיר את נכדתו של חיים סלומון, דליה, והתחתן עמה, והפך במרוצת השנים למנכ"ל החברה. ב־1976 איחד את אסיא עם החברות טבע וצורי, ויצר את טבע תעשיות פרמצבטיות, שנסחרת כיום לפי שווי של 45 מיליארד דולר.

באותן שנים צמחה במקביל גם אימפריה עסקית אחרת - זו של סמי ויולי עופר, שהתמקדה בתחומי הספנות, המחצבים, הנדל"ן והבנקאות. מאוחר יותר התפצלו האחים, וכיום מאוגדים עסקי הספנות והמחצבים תחת החברה לישראל של סמי עופר, שבמשך השנים רכשה מהמדינה את צים ובזן במחירים שעוררו ביקורת ציבורית. זאת התבטאה בין היתר בסרט התיעודי "שיטת השקשוקה", שהאשים את האחים עופר בהשתלטות על נכסי המדינה.

עידן עופר: "אמיר חכם ומנוסה מאוד וקשה היום למצוא אנשים כאלה" צילום: גלעד קוולרציק

קשה לחשוב על שתי אימפריות עסקיות שנתפסות באופן שונה כל כך בציבוריות הישראלית. בעוד חברת טבע נחשבת לגוף עסקי מזהיר ונערץ, ואלי הורביץ, חתן פרס ישראל, הוא דמות אהודה - יחסי הציבור של החברה לישראל ומשפחת עופר מדשדשים במי אפסיים. נדמה כי הפער אינו נובע מתחום העיסוק השונה של שני הגופים, אלא מכך שטבע הצליחה למצב עצמה כחברה תעשייתית שצמחה לממדי ענק באמצעות חזון ועבודה קשה, ואילו החברה לישראל נתפסת כגוף שעשה את הונו מרכישה בנזיד עדשים של חברות ממשלתיות המנצלות משאבי טבע של המדינה וסובלות ממודעות לקויה לאיכות הסביבה ולגובה התמלוגים שעליהן לשלם.

אלא שזה זמן רב טבע אינה נחשבת עוד לגוף עסקי תמים, אלא לחברה מתוחכמת וענקית, שמרב הכנסותיה מגיעות מחיקוי תרופות שפיתחו חברות אחרות. אלי הורביץ וסמי עופר כבר אינם מנהלים את האימפריות שבנו, ואת מקומם תפס הדור הצעיר. בטבע נציג המשפחות היה אמיר אלשטיין. בחברה לישראל זהו עידן עופר.

עופר ואלשטיין. שני גברים בני גיל ורקע כלכלי דומה אך תדמית כמעט הפוכה. מעבר להשתייכותם למשפחות שתדמיתן שונה כל כך זו מזו, גם ברמה האישית הם מצטיירים כניגודים. האחד נישא לאחרונה בפעם הרביעית בחתונה מנקרת עיניים והוא בעל תדמית יזמית, הרפתקנית, שובבה. השני נשוי במשך 33 שנה לבת זוגו מימי הצבא, רציונלי ומיושב, אב לארבעה, סב לשלושה. עם זאת, גורמים המכירים את שניהם מספרים שהם דומים ממה שאפשר לחשוב, ולכן אין להתפלא כל כך שבחרו עכשיו לשתף פעולה. שניהם "אנשים של אנשים", שמקבלים אנרגיה מעמידה בעמדות מפתח. שניהם מוחצנים יחסית, מנסים לשדר ביטחון עצמי וכריזמה, אך לא נחשבים לאמני קסם אישי. הם אוהבים את החיים הטובים, ורואים עצמם כאנשי העולם הגדול. אוכל יקר. אלכוהול איכותי. טיסות תכופות לנופשים בחו"ל -  אריסטוקרטיה של פעם.

בין שבבים לתרופות

סבו וסבתו של אמיר אלשטיין גרו בווילה רחבת ידיים בשדרות רוטשילד בתל אביב, ונחשבו לאחת המשפחות המוכרות בעיר. הוריו של אמיר, יואל ז"ל ולילי אלשטיין - אספנית אמנות שלאחרונה עלתה לכותרות לאחר שרכשה את בניין מבטחים בזכרון יעקב תמורת 20 מיליון דולר, ושמה גם הוזכר כמממנת של קמפיין נגד התקנת מתקן הגז של נובל אנרג'י מול חוף דור - התגוררו קרוב לשם, ברחוב בארי. לבני הזוג נולדו שני ילדים, שנטו לכיוונים שונים. בעוד אורנה גילתה נטיות אמנותיות, אמיר נחשב לנער רציונלי עם חשיבה אנליטית ומסודרת.

אלשטיין ועופר נפגשו לראשונה ב־1968, כאשר שניהם היו תלמידים בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ואף התיידדו. אבל הקשר ביניהם ניתק כאשר עופר נסע לבלות את המשך שנות התיכון בפנימייה בלונדון, ואילו אלשטיין המשיך בלימודיו בגימנסיה הרצליה, ועם סיומם ב־1973 התגייס לחיל השריון. ב־1977 השתחרר משירות קבע, התחתן עם עדילי רום, שאותה הכיר בשירותו הצבאי, והתחיל ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. אחר כך המשיך לתואר שני בפיזיקה, שם למד בין השאר אצל פרופ' דב פרוהמן, מי שיהיה לימים מייסדה של אינטל ישראל.

דב פרוהמן צילום: Itzik Canetti

"הוא עשה רושם של בחור עם מוטיבציה, ראש טוב ואוהב חיים", נזכר השבוע פרוהמן, שמילא תפקיד משמעותי בקריירה שלו, לאחר שעם תום לימודיו נסע אלשטיין לעמק הסיליקון ועבד שנתיים במטה אינטל שם. ב־1984 חזר לארץ והשתלב באינטל המקומית בניהולו של פרוהמן.

"אמיר למד היטב את תחום ניהול קווי הייצור של פרוסות סיליקון. אפשר לומר עליו שהוא בן אדם חכם, רציונלי, מסודר מאוד, היחיד שאני מכיר שבכל יום היה מנקה את השולחן שלו", סיפר השבוע מרק שטרנהיים, שהיה הממונה על אלשטיין במפעל אינטל בירושלים. "חוץ מזה הוא אדם שמחייך הרבה ויודע להסתדר היטב עם אנשים".

"הוא התחיל מלמטה, כמהנדס, ואז התקדם בשרשרת הניהול בהצלחה", מוסיף אלכס קורנהאוזר, מי שכיהן בעבר כמנכ"ל אינטל ישראל והיום יושב עם אלשטיין בדירקטוריון טאואר. "הוא היה מנהל מקצועי, שעשוי להיות קשוח, יודע לעמוד על שלו אבל מנומס. כמו ג'נטלמן. הוא גם רואה עצמו איש העולם הגדול".

אלשטיין, שהתקדם עד לתפקיד מנהל אינטל ירושלים, נחשב למנהל יצירתי, בעל יחסי אנוש טובים אך לא תמיד ממוקד. "כמנהל אמיר התאפיין בראייה לטווח ארוך, חשיבה יצירתית ותקשורת אנושית טובה מאוד. כתוצאה מכך קצב ההתקדמות שלו בארגון היה מהיר מאוד. אבל מדי פעם היתה לו נטייה להתפרס על הרבה תחומים בו בזמן, שלפעמים פגעה בדבקותו במטרה", מספר פרוהמן.

ההתפרסות שעליה מדבר פרוהמן מאפיינת את הקריירה של אלשטיין גם היום, ונראה כי היא נובעת מהיותו על התפר שבין יזם למנהל. מקורביו מספרים כי הוא מעריץ יזמים ואנשים שיודעים לחלום, אך תכונותיו האישיות מתאימות יותר למנהלים שפועלים בגופים היררכיים. הוא מסודר להחריד, מתוכנן, רציונלי, יודע להאציל סמכויות ובו בזמן נרעד מאי־יכולתו לחזות את התוצאה הסופית.

במקביל לפעילותו באינטל, ב־1995 מונה אלשטיין, כנציג המשפחה, לדירקטור בטבע - תפקיד שהוא ממלא עד היום, למעט שלוש שנים (2005–2008) שבהן עזב את הדירקטוריון לטובת חברות בהנהלת טבע. "הוא גדל כשהוא שומע את אביו מדבר עם סבו על תרופות, אבל הוא לא הבין די בתחום אף שכבר ישב שם בדירקטוריון. הוא בדיוק עזב את אינטל, אז זו נראתה הזדמנות טובה לצלול פנימה", מספר מקורב לאלשטיין.

אלא שהניסיון כמנהל בטבע לא ענה על הציפיות. "אמיר לקח על עצמו תחום מסובך, ביוגנריקה (פיתוח חיקויים לתרופות שפותחו מתאים של יצורים חיים), שזה התחום הכי קשה של החברה", מספר ל"מוסף כלכליסט" חיים הורביץ, בנו של אלי הורביץ, אז משנה למנכ"ל טבע וכיום דירקטור בחברה. "הוא נאבק בתקופה ההיא. זה ארגון גדול והוא הגיע לדרגה בכירה בלי שצמח מתוך התעשייה הפרמצבטית, ואין תחליף להיכרות עם השטח. מבחינה מקצועית אנשי המקצוע בטבע לא התחברו אליו, והתקופה הזו תסכלה אותו. הוא לא היה מאושר שם, זו היתה המון עבודה יומיומית אפורה, אז הוא החליט לעזוב, והודיע לנו בישיבת הנהלה שהוא מיצה".

ואז, בעודו מחפש עיסוקים נוספים ומתלבט מה לעשות, קיבל אלשטיין שיחת טלפון מדב מורן.

אמיר אלשטיין מאחורי ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל צילום: אביגיל עוזי

עופר המעריץ הכי גדול

טאואר סמיקונדקטור, שנמצאת במגדל העמק, היתה שרויה בימים ההם במערבולת. 400 עובדים ממפעל החברה במגדל העמק פוטרו באותה שנה, חובות של חצי מיליארד דולר לבנקים הסתירו כל אור שביקש לבצבץ בקצה המנהרה, והפסדים רבעוניים נערמו אלה על אלה.

מורן, שכבר חלם על הסטארט־אפ החדש שלו מודו (שבינתיים כשל ונסגר), רצה לעזוב את ראשות החברה וחיפש איך לחזק את הדירקטוריון באנשים עם ניסיון בתעשיית השבבים. ראשית גייס לדירקטוריון את קורנהאוזר, ולאחר כמה חודשים, כשאלשטיין הודיע בישיבת ההנהלה של טבע כי הוא מתכוון לעזוב, התקשר וקבע איתו פגישה. הפגישה, שנערכה במשרדי 2טבע בפתח תקווה, היתה מוצלחת. מורן עדכן בפרטיה את עופר, שבאותם ימים התחייב להזרים לחברה הכושלת עוד 40 מיליון דולר ולמחול לה על חובות של 50 מיליון דולר - כחלק מהסדר שבמסגרתו גם בנק הפועלים ובנק לאומי מחלו על חובות בסכום של 200 מיליון דולר, כדי לתת לחברה סיכוי להמשיך להתקיים.

עופר - שזכר את אלשטיין מנעוריו - התקשר אליו כדי להחיות את הקשר, ושלח את מורן לפגישה נוספת עמו, שנועדה לשכנע את חבר הילדות להצטרף לדירקטוריון טאואר. אבל אלשטיין פחד ששמו ייקשר במה שנראה כחברה שבתוך כמה חודשים עומדת להיסגר, וסירב להצטרף לדירקטוריון שלה. מורן ועופר הפעילו עליו לחצים. ביקשו, חיזרו - עד שאלשטיין התרצה וניאות להתמנות לדירקטור לכמה חודשים, כדי להריח מקרוב אם יש לחברה סיכוי לשרוד.

עם כניסתו ביקש אלשטיין ממנהלי טאואר לא לדווח לרשות ניירות ערך על כניסתו לתפקיד. "היו לו כמה חודשים שבהם הוא לא היה חייב לדווח, והוא פשוט לא רצה שאם בתוך חודשיים הוא יחליט לעזוב, השם שלו ייקשר לכישלון הזה שנקרא טאואר", אומר אדם שליווה את אלשטיין בתקופה ההיא. החודשים ההם היכו בטאואר בלא רחם, ומנייתה צנחה אל הרצפה. גם המיזוג שביצעה עם חברת השבבים האמריקאית ג'אז לא נסך אופטימיות ברבים, וב־30 בדצמבר 2008 ננעלה מניית טאואר במחיר של 10 סנט, ששיקף לחברה שווי עלוב של כ־25 מיליון דולר.

אבל משהו בחברה תפס את אלשטיין, ובינואר הוא הודיע לעופר שהוא מוכן להישאר בחברה, שהוא אופטימי. אז גם מונה לתפקיד יושב הראש במקומו של מורן. ב־9 בינואר, בראיון טלפוני קצר ל"כלכליסט", אמר אלשטיין שהוא אופטימי. "זה לא טבע ולא אינטל, אבל אני מרגיש אנרגיות חדשות", אמר אז. אנליסט בכיר שקרא למחרת את הראיון אמר בתגובה: "זה בן אדם מתאבד".

כמתנת חתימה קיבל אלשטיין מעידן עופר אופציות לרכישת 11.5 מיליון מניות טאואר במחיר של 30 סנט למניה. בהתחשב בעובדה שהמניה שווה היום יותר מפי ארבעה מכך, אופציות אלה שוות לא מעט כסף. לו היה מממש אותן היום, היה אלשטיין מרוויח כ־12 מיליון דולר.

מפעלי ים המלח. התדמית הבעייתית לא פגעה באלשטיין צילום:עמית שעל

עליית המניה הגיעה בעקבות שיפור בתוצאות הכספיות של טאואר והמשך רכישות שביצעה, שעל האחרונה שבהן (רכישת מפעל ביפן) דיווחה בשבוע שעבר. הקרדיט ניתן קודם כל לראסל אלוונגר, מנכ"ל החברה. אולם רבים, ובהם אלוונגר עצמו, מדגישים את חלקו של אלשטיין בשינוי. "לא הכרתי את אמיר כשהשם שלו עלה לכהן כדירקטור, אבל בשיחה הראשונה גיליתי אדם פתוח, בטוח בעצמו ומבין בתעשיית השבבים, יש לו סיליקון בדם, הוא איש טכנולוגיה שהפך למנהל. אנחנו צוות. אני המנכ"ל והוא לא מתערב לי בתפקיד, הוא לא מגיע בכל יום לטאואר ולפעמים אפילו לא בכל שבוע, אבל אנחנו עובדים במשותף. הוא האדם שאני מתייעץ איתו", אומר אלוונגר.

אבל נראה כי המעריץ הגדול ביותר של אלשטיין הוא עידן עופר עצמו. איש כספים המקורב לעופר אומר: "עידן מעריך מאוד את אמיר, וזו הסיבה שעזב את ראשות החברה לישראל. עידן עדיין דירקטור, אבל הוא הרבה פחות מעורב בחברה, וחותם בכרטיס הביקור שלו כ'יו"ר בטר פלייס' (מיזם המכונית החשמלית של שי אגסי שבה משקיעים סמי ועידן עופר). הוא אפילו העביר לו את החדר הגדול במשרדים של החברה לישראל, החדר עם השירותים הצמודים וכל זה".

אדם שישב בעבר בדירקטוריון טאואר מוסיף: "אלשטיין הוא אדם חכם ולא תמיד קל, אבל ככה זה, אנשים שמגיעים לרמות בכירות כאלה הם לא אנשים קלים. הוא יכול להקשות עליך כשהוא רוצה הסברים ואי אפשר למרוח אותו, אבל הוא איש רציני, ואני יודע שעופר מאוד מרוצה מהחיבור הזה איתו". עידן עופר מאשר את הדברים: "אמיר חכם מאוד ומנוסה מאוד וקשה היום למצוא אנשים כאלה".

ממשיך להתרחק מהזרקורים

אלשטיין כבר יודע שמנכ"ל טבע הוא לא יהיה. זה קשור בעקיפין לחוויה הלא טובה שעבר בהנהלת חברת התרופות, להערכה הרבה שלה זוכה שלמה ינאי, וגם אולי לכך שהוא יודע שמנכ"לות דורשת מוטיבציות שלא בטוח שרוחשות אצלו. אלא שהוא חולם לרשת בקרוב את פיליפ פרוסט, שהחליף את אלי הורביץ בתפקיד היושב ראש. "הוא בהחלט שואף להיות יו"ר טבע", אומר איש הכספים המקורב לעופר. אדם שמכהן כיום כדירקטור בטבע מוסיף: "הוא חרוץ ושאפתן מאוד. לכן אדם כזה, מהמשפחות המייסדות, הגיוני שהוא רוצה להיות יושב ראש יום אחד".

בינתיים אלשטיין מקדיש את מרב השבועות הצפופים שלו לחברה לישראל. פגישות עם תעשיינים, בנקאים, יועצים, אנשי שוק ההון, מנהלים בחברה ועם עידן עופר, ובתווך אירועי התמנגלות עסקיים, כיאה למעמדו החדש במשפחה. לדברי גורמים בחברה, הוא מתווה את האסטרטגיה, ממליץ על כיווני התרחבות ומעורב גם בפרטים הקטנים. לדברי גורמים בחברה, זכייתה - באמצעות החברה־הבת אינקיה - לפני כחודש במכרז לאספקת חשמל בפרו נעשתה בהובלתו של אלשטיין.

עם זאת, בכל העניינים השנויים במחלוקת של הקבוצה, שהאחרון שבהם הוא תביעה על 291 מיליון דולר שהגישה המדינה נגד כיל בדרישה לקבל תמלוגים ממפעלי ים המלח, אלשטיין שומר על דממת אלחוט. בזכות דממה זו, הציבור עדיין אינו רואה בעיני רוחו את קלסתרו של אמיר אלשטיין כאשר הוא שומע על החברה לישראל, אלא ממשיך לזהות אותה רק עם משפחת עופר, ובמידה פחותה עם המנכ"ל ניר גלעד.

היום בבוקר עתידה האסיפה הכללית של החברה לאשר את הבונוס שלו לשנת 2010, בסכום של 3 מיליון שקל. מעבר לאופציות, חבילת השכר של אלשטיין בחברה לישראל ב־2010 עמדה על 8.3 מיליון שקל.

בינתיים, במקביל לפעילותו העסקית בטבע ובחברות של סמי ועידן עופר, אלשטיין מכהן גם במגוון תפקידים ציבוריים. הוא מבקש לראות עצמו כאיש רנסנס ופילנתרופ, שאינו מעוניין רק ללחוץ ידיים לאנשי עסקים, אלא גם לשבת עם מדענים (בוועדה הלאומית לננו־טכנולוגיה, למשל) או אמנים (במסגרת תפקידו כחבר ועד מנהל בסם שפיגל).

איש עסקים, בעל השכלה מדעית, חובב תרבות, פילוסוף של החיים שאוהב להפגין ידע בכל הזדמנות - הדעות על סגנונו חלוקות. חלק גדול מהאנשים רואים בו ג'נטלמן של פעם, אריסטוקרט תל־אביבי, אדם משכיל ותרבותי הפועל בעולם חומרי ומשקיע מזמנו בעתיד המדינה שנדמה כי איבדה את ערכיה. אחרים, מאידך, רואים בו אדם שאוהב את עצמו ונהנה מהמעמד שלו זכה כאחד משליטיה של האימפריה העסקית של משפחת עופר. גורם שעבד בעבר עם אלשטיין בטבע תיאר זאת באופן הבא: "אמיר הוא לא איש שקט. הוא קולני מאוד. אוהב להיות במרכז. יש אנשים שאתה נכנס לחדר ומרגיש אותם ויש אנשים שאתה שומע אותם. אני באופן אישי מעדיף את הסוג הראשון. אמיר שייך לסוג השני".