$
אמיר זיו

הרווח כולו שלו

מה מלמדת שיטת התגמול של חיים רומנו על ההיגיון והמנגנון של שכר הבכירים

אמיר זיו 10:5117.03.11

התכוונתי לכתוב השבוע על חיים רומנו, מנכ"ל אל על לשעבר, שרשות ניירות ערך מצאה כי בעת כהונתו קיבל מהחברה בונוסים של 4.7 מיליון דולר שלא אושרו כדין בדירקטוריון. רציתי לומר שהנה כך, במקרה, קיבלנו עדות חיה לעיוות שטמון בשכר העתק המשולם למנהלי החברות הציבוריות.

 

אבל אז הבנתי שזה לא יספיק לי לטור השבועי. הרי אין באמת מה להכביר מילים כשהמספרים מדברים בעד עצמם באופן כה חד. הנה המספרים: חיים רומנו עמד במשך ארבע וחצי שנים בראש חברת התעופה הלאומית לשעבר, מרגע שזו עברה לידיים פרטיות ועד ספטמבר 2009. הוא הצעיד אותה להישגים כבירים בתחום השירות ללקוח והמרחק בין המושבים או משהו כזה. והוא הצטלם היטב, לעולם בחולצה לבנה או תכלת קרושה מעמילן, על פי רוב בתוך מטוסי החברה, עם העדפה לפריים שבו אנשי צוות אוויר במדים מחייכים ברקע מאחוריו. מהבחינה הזו רומנו היה מנהל חלומי. פרט לכך, בתקופת כהונתו ההפסד המצרפי של אל על הצטבר לסכום המבהיל של 60 מיליון דולר, בעוד שעלות שכרו כמנכ"ל הצטברה ל־38 מיליון שקל.

חיים רומנו חיים רומנו צילום: יובל חן

 

לכן אמרתי לעצמי, זה לא רעיון טוב לכתוב על רומנו. מה יהיה לך להוסיף אחרי המספרים הללו? בחיים לא תסגור ככה טור רציני, והרי הבטחת לעצמך לכתוב ברצינות, לא ליפול לסתימת חורים. למען ההגינות, אמרתי לעצמי, ראוי רק שאוסיף ואציין שחברת תעופה עובדת דרך קבע בסביבה עסקית קשה, ורומנו לרוע מזלו עמד בראש אל על בתקופה איומה. הוא הצטרף ב־2005, ובקיץ 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה וחיסלה את תיירות החוץ. קצת יתר משנה אחר כך פרץ המשבר הגלובלי, אשר, כפי שרומנו היטיב לתאר כשהציג דו"חות לא מאוד מוצלחים, כיווץ את שוק התעופה, גרם לחברות לוותר על מחלקות העסקים היוקרתיות ופגע קשה ברווחיות. אלה היו שנים שבהן חברות תעופה לא מעטות קרסו והולאמו, כך שהעובדה שאל על שרדה ראוי שתיזקף גם לזכותו. זהו. אין לי מה להוסיף.

 

רק עוד מילה אחת. EBITDA. המונח החמקמק הזה, שאי אפשר באמת לבטא בעברית, וגם לתרגם אותו זה עניין לגמרי לא פשוט. מדובר ברווח לפני הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות. נהוג לומר שהרווח הזה משקף את הפוטנציאל של החברה לייצר מזומנים לאורך זמן. במקרה של אל על בתקופת רומנו אפשר היה לתרגם יותר בקצרה ולומר ש־EBITDA זה הרווח לפני שמתברר שבעצם מדובר בהפסד.

 

מערך הבונוסים הנדיב שרומנו נהנה ממנו היה צמוד ל־EBITDA. לא לרווח הנקי, שהוא האינדיקציה המקובלת לרווחיות חברה מבחינת ציבור המשקיעים, ושלפיו ברוב המקרים מחלקים דיבידנדים. ההצמדה ל־EBITDA זיכתה את רומנו בתגמול שמן, הרבה מעבר לשכר הבסיס הנאה ממילא, שהיה 100 אלף שקל ברוטו בחודש.

 

שנת 2006, למשל, שהסתיימה בהפסד של 44 מיליון דולר, זיכתה את רומנו בבונוס של 800 אלף דולר. עבור 2009, שנה קטסטרופלית מבחינת החברה שהסתיימה בהפסד של 76 מיליון דולר, רומנו היה זכאי למענק בסכום של 1.9 מיליון שקל. איך? לאלוהי ה־EBITDA פתרונים.

 

מכיוון שהצדדים גם נפרדו באותה שנה, אז על הבונוס של 2009 הוסיפו 18 משכורות הסתגלות, פיצויים של משכורת חודשית לכל שנת עבודה ועוד 750 אלף שקל תמורת "הארכת תקופת אי־תחרות" מצדו של רומנו. בסופו של דבר, המנכ"ל המחויך סיים את השנה הקשה כשבכיסו שכר שעלותו 8.2 מיליון שקל. אגב, אחרי ויתור אצילי על 15% משכר הבסיס השנתי שהיה זכאי לו.

 

"בסביבתו של רומנו", כפי שמקובל לכנות שיחות כאלה, אומרים להגנתו ש־EBITDA הוא מספר מקובל בחברות תעופה, שבגלל צי המטוסים היקר שלהן סובלות מפחת גדול, שהופך לעתים רווח להפסד. הסובבים אומרים גם שרומנו קיבל את מה שסיכם איתו יו"ר החברה בחוזה ההתקשרות, ומי שזה הפריע לו יכול היה לפעול לשינוי החוזה. כל מילה בסלע. רק השורה התחתונה נשארת נחיתת אונס.

 

רומנו היה שנים ארוכות איש צבא בחיל הים, פרש כאלוף־משנה, אחר כך העביר שנתיים בשב"כ המתאושש מרצח רבין תחת עמי אילון, ומשם בקפיצה נחשונית לשבע שנים כסמנכ"ל ומשנה למנכ"ל פרטנר שאך זה הוקמה, תחת עמיקם כהן.

 

הוא היה היורש המיועד, נער הפלא שנהפך לנסיך הכתר, אבל נטש רגע לפני העברת השרביט את ממלכת הסלולר שנחשבה למבוקשת מכולן. יכול להיות שהוא התחיל להאמין למה שאמרו עליו. הרבה מנהלים נופלים בפח הזה, הם לא תמיד זוכרים שמה שנאמר עליהם עבר דברור ופיקוח קפדניים. כך או אחרת, אפשר להבין שההימור על אל על שאך הופרטה גרם לו לרצות לראות מזומנים ביד, ובמהירות.

 

בראיון לבילי מוסקונה־לרמן באמצע הקדנציה באל על, כאשר נשאל על המירוץ אחר הכסף, רומנו סיפק את ההסבר הזה: "את מכירה את המשפט הבולגרי, שההורים שלי השתילו בתת־מודע שלי, 'צריך לאסוף כסף לבן לימים שחורים'? כשאני מתאמן, כל בוקר, אני אומר לעצמי, 'אם אני מת עכשיו על מכונת הליכה מה יהיה על הבן שלי, בן 14?'. אין לי החופש להגיד 'לא רוצה יותר לשחק במשחק הזה', אני צריך להבטיח את העתיד של הילדים שלי".

 

הצורך בכסף הוא עניין מסובך. הוא אף פעם לא רק בשבילך, ויש לו הנמקות מוסריות ורגשיות ורציונליות לרוב. קשה להילחם בזה. למען האמת, מלחמה כזו היא לא התפקיד של אלה שמקבלים את הכסף. אי אפשר לצפות מהם ליותר מדי.

 

פתאום אני מגלה שיש לי עוד הרבה מה להגיד על חיים רומנו, אבל נגמר לי המקום.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x