לאבי השוטר היתה מנטרה קבועה: "השלטון יודע מה הוא עושה"

ב־12 שנה, היינו ילדי מפתח טיפוסיים, וזה היה הכי טבעי. גרנו בשכונת אנשי משטרה בשיכון ותיקים ברמת גן, בדו־משפחתי עם עמוס בן־גוריון, ו'הזקן' היה מבקר אצלנו ברחוב. זה היה העולם שלי, אתוס לאומי, אהבת הארץ. רק אחר כך אפשרתי לעצמי לפתח ביקורת על מרכיבי האתוס הזה, על ראשי השלטון, הממשלה והשרים.

אלי זהר בן ה-14 עם הוריו, יהודית ושמאי, ואחותו אריאלה בביתם ברמת גן, בשנת 1954 צילום רפרודוקציה: אוראל כהן

"אבי עבד כל שנותיו במשטרה, ולימים התקדם להיות ראש ענף פלילי במחוז ירושלים, וסיים את הקריירה שלו כראש אגף חקירות במשטרת ישראל. אני זוכר תמונה אחת מגיל שש בערך, כששלטונות המנדט הכריזו עוצר והכלניות הבריטיות עברו מבית לבית בחיפוש אחר טרוריסטים, אנשי הגנה וכו'. כשהם נכנסו לביתנו וראו את אבי עומד בפתח הבית במדי שוטר בדרגת סמל, הם הצדיעו לו והלכו. אז הבנתי לראשונה מה המשמעות של שררה, תפקיד וסטטוס.

"באותה עת אמי עבדה כמנהלת אדמיניסטרטיבית, בתיאטרון לי־לה־לו, ואחר כך בתיאטרון הבימה. כל חג הייתי נכנס להצגות ילדים בחינם. כולם היו חברים של כולם, ופשוט הייתי ניגש לקופה ומקבל כרטיס.

"הייתי בחוג הדרמה של בית הספר התיכון ואמי זיהתה אצלי נטיות דרמטיות, אבל תמיד הטיפה לי: 'במדינת ישראל שחקן זה לא מקצוע. זה תחום קשה ולא מתגמל, הדבר הנכון הוא שתלמד משפטים'. ואמנם, הלכתי ללמוד משפטים - גם בהשפעת דודי, השופט דב זהר. בסך הכל, גם במשפטים יש מעבודת התיאטרון: אתה כותב טקסט, מביים את הצגה, מופיע ובסוף מקבל את ביקורת השופט בצורת פסק דין. מימשתי את השניות הזאת דווקא בבגרותי, כאשר מאז שנות השמונים התחלתי להיות פעיל גם בענייני תרבות - כראש המדור לתיאטרון במועצה לתרבות ואמנות, יו"ר פסטיבל עכו ויו"ר המועצה הישראלית לקולנוע.

"בראייתו של אבי, משטרת ישראל בפרט והממסד בכלל היו דבר קדוש. המנטרה של אבי ביחס לשלטון היתה: 'הם יודעים מה הם עושים', וזה היה הבסיס לחינוך בבית. לכן לא פלא שאבי יעץ לי: 'לך לעבוד בפרקליטות המחוז. בסוף אולי תגיע להיות פרקליט המחוז'. ממש גדלתי על האתוס של צדקת השלטון ומוסדות המדינה, אבל אף פעם לא רציתי לעבוד בשירות המדינה. תפיסת עולמי בעניין הזה היתה הפוכה משל אבי, ותמיד חשבתי שאין כמו להיות עצמאי. אני יכול לשרת את המדינה מבחוץ, אבל קשה לי להיות חלק מהממסד. השלטון לא תמיד צודק".

עו"ד אלי זהר הוא ראש משרד עורכי הדין מ. זליגמן ושות', בן 70, נשוי, אב לשלושה, מתגורר בסביון