ניוטרון ג'ק ומדיניות הייעול הכואבת

לא בכדי נבחר ג'ון פרנסיס וולץ' למנהל של המאה ה־20. המסלול שלו הוא הסיפור האמריקאי הקלאסי, של ילד־מעמד־נמוך שטיפס אל הפסגה במו ידיו, כישרונו, נאמנותו והתחרויות הטבועה בו. הוא נולד ב־1935 בסאלם, מסצ'וסטס, לאב כרטיסן ואם עקרת בית. בגיל 22 כבר השלים דוקטורט בהנדסה, וב־1960,

בשוק שבו עובדים שירתו תאגיד אחד כל חייהם, וולץ' חדור המוטיבציה טיפס בהדרגה אל צמרת ג'נרל אלקטריק, וב־1981 היה ליו"ר והמנכ"ל. בתוך שנים ספורות הוא הפך את GE מחברת אלקטרוניקה מנומנמת לקונגלומרט בינלאומי, ובהמשך לחברה הגדולה בעולם. עם מינויו GE היתה שווה 12 מיליארד דולר; כשעזב, כעבור 20 שנה, שווייה היה 410 מיליארד.

איך? וולץ' לא הסתפק בייצור מכשירי חשמל, והרחיב את החברה לפעילות פיננסית (GE Capital) ולמדיה (עם רכישת NBC). העיקרון היה אחד — החברה צריכה להיות במקום הראשון או השני בכל תחום שבו היא עוסקת. אם היא לא שם, עליה לעזוב את הענף. הנחישות הזו באה לידי ביטוי גם בניהול חסר רחמים, ששמר על ערנות מתמדת של העובדים וכלל פיטורים של כל מי שלא עמד בציפיות. בארבע השנים הראשונות של וולץ' כמנכ"ל פוטרו יותר מ־100 אלף עובדים, והוא זכה לכינוי "ג'ק ניוטרון" (על שם פצצת ניוטרון). "באתי לחברה שהיו בה 100, אולי 150 אלף בני אדם מיותרים", הסביר אחרי שנים. "היפנים מכרו טלוויזיות במחיר נמוך יותר ממה שלנו עלה לייצר אותן".

במקביל לפיטורים, ייסד שיטת תגמול למצטייני החברה. 20% מהעובדים זכו לבונוסים, מניות ופתקים אישיים ממנו, וראו את החברה משתחררת ממדיניות ניהול היררכית. לצד היעילות של הצעדים, שניכרה בשורת הרווח, היו גם שטענו ששיטת המקל והגזר הובילה רבים מהמנהלים ב־GE לעגל פינות.

וולץ' נחשב לאבי תנועת ערך המניות, שמודדת הצלחה לפי שווי מניות בלבד. עם זאת, בשנה שעברה הודה כי זה "רעיון טיפשי" ו"לא שפוי", וש"הפוקוס המרכזי של מנהלים לא אמור להיות על הדיווחים הרבעוניים ועליית ערך המניות".

לצד המתודות הניהוליות, וולץ' אחראי במידה רבה לשינוי התדמית הציבורית של המנכ"לים, מדמויות אפרוריות וצנועות לכוכבי־על גדולים מהחיים. הכריזמה שלו נחשבת לסימן ההיכר המובהק שלו, לצד הגמגום הקל שממנו הוא סובל מילדות.

את GE עזב וולץ' בטיימינג מעולה, ב־7 בספטמבר 2001, ארבעה ימים בלבד לפני אסון התאומים. מאז התרכז בהפצת מדיניות הניהול שלו ובייעוץ, הוא מקבל 140 אלף דולר להרצאה ונהנה מהון המוערך ב־720 מיליון דולר. על המשבר האחרון הוא כבר התבונן ממרחק, בנחת: "אחד היתרונות בלהיות מבוגר הוא שכבר עברת דברים כאלה", אמר. "אם חיית כאן ב־1981 או 1982 וניהלת תאגיד, היפנים עמדו להשתלט על העולם, האבטלה היתה 13% והאינפלציה דו־ספרתית. עמדנו להפסיד, היינו מחוסלים. אבל לא חוסלנו. עברנו את זה כבר".