איך משפיעה התקשורת על מערכת המשפט?
מחקר חדש: השופטים מאוכזבים מהתקשורת, שהפסיקה להגן עליהם, ומבקרים גם את עמיתיהם למקצוע - ובראשם את נשיאי בית המשפט העליון
"לגרסתם של השופטים, הביקורת בתקשורת על המשפט היא כלי בידי בעלי העיתונים להשיג את מטרותיהם האישיות או הכלכליות" - זהו אחד הממצאים שעולה ממחקר שנושאו "תפיסת התקשורת של השופטים בישראל". את המחקר ערכו ד"ר רינה בוגוש מאוניברסיטת בר־אילן, וענת פלג, הכתבת המשפטית של קול ישראל. ממצאיו הוצגו בכנס השנתי של האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך ביום חמישי שעבר במרכז הבינתחומי הרצליה.
בוגוש ופלג שאבו את מסקנותיהן מראיונות עם 15 שופטים בדימוס ועם 15 שופטים מכהנים שנערכו בשנים 2005–2008, ובהם שופטים מבית המשפט העליון ומבתי משפט המחוזיים. בין השאר נבדקה העוצמה שמייחסים השופטים לתקשורת, וכן נבדקו ציפיותיהם מהסיקור התקשורתי של המשפט.
ממצא מעניין נוגע ליחסים הפנימיים בין השופטים: "השופטים בישראל חווים משבר אמון בנשיאי בית המשפט העליון, משום שהם משתמשים בתקשורת באופן פוליטי לצורך הישגיהם האישיים, כאשר על השופטים הכפופים להם נאסר מגע ישיר עם התקשורת", טוענות החוקרות. "זאת ועוד, אף שהשופטים מעלים חשש מדיון ישיר בהשפעת התקשורת על קידום במערכת המשפט, כדי לא 'לספק תחמושת' לטוענים שיש פוליטיזציה במינויים במערכת המשפט ולפגוע באמון הציבור בהליך המינויים לשיפוט, הם הצביעו על דוגמאות של שופטים שהשתמשו באנשי יחסי ציבור לצורך קידומם".
תופעה כלל־עולמית
נקודת המוצא של המחקר היא השינוי הדרמטי של סיקור המשפט בתקשורת בשנים האחרונות: שתי המערכות נפתחו זו כלפי זו. הן משתמשות זו בזו כדי לקדם את עצמן, תוך זניחת המסורת שאפיינה את יחסיהן בעבר: ריחוק, כבוד ודיסקרטיות, כי ההדלפות מבפנים גברו. "ספריה של נעמי לויצקי ('כבודו', 'העליונים') העמיקו אפילו אל מאחורי הקלעים וחשפו התמקחויות בין שופטי העליון בזמן כתיבת פסקי דין", מדגימות החוקרות.
מעניין שדווקא הקרבה היתרה הזו גרמה לאובדן החסינות המסורתית של המערכת בתקשורת. ההתחככות הולידה עוינות לעתים, וייתכן שאחרי הצבא, המוסד, השב"כ, ההסתדרות והבנקים, מערכת המשפט היא עוד חוליה בשרשרת שחיטת הפרות הקדושות בידי התקשורת מאז מלחמת יום כיפור.
המחקר טוען שהמגמה היא כלל־עולמית: "בשנים האחרונות השתנה סגנון סיקור המשפט בתקשורת העולמית, ומדיווח חדשותי תמציתי על פסיקותיו של בית המשפט, הוא נהפך לנושא חדשותי מרכזי ומעורר מחלוקות. גם תחושת המתקפה התקשורתית על מבצריו העתיקים של המשפט היא תופעה כלל־עולמית ששורשיה בתמורות המקבילות שחלו בעולם המשפט בעקבות הנטייה לאקטיביזם שיפוטי, ובשינויים הסגנוניים בתקשורת עקב הליכי המסחור".
אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר צילום: יריב כץ השופטים לא אוהבים את המגמות החדשות. "הם מבטאים כמיהה נוסטלגית לתקשורת שהיתה בעבר", נכתב במחקר, "ומייחלים לכך שהתקשורת העכשווית תאמץ במקצת את דגם העבר ביחסי הגומלין שבין התקשורת למוסדות החברה בישראל, ותגונן על מעמדו של בית המשפט בשיח הציבורי".
נגד ראיונות ותדרוכים
ההגנה על מעמד מערכת המשפט נשחקה ולא פעם אבדה כתוצאה מהתלהטות הוויכוח על האקטיביזם השיפוטי בשאלות של מדיניות, ערכים ואידיאולוגיה, שלטעמם של המבקרים צריכים להיות מוכרעים בכנסת, בממשלה או בשיח הציבורי־חברתי. הדימוי הליברלי־שמאלני־חילוני של ביהמ"ש העליון הקים עליו ביקורת קשה מחוגים ימניים, דתיים ושמרניים. התקשורת מטבעה מצטרפת בחדווה לקטטות אלה ומעצימה אותן – גם בפן הרכילותי וגם בפן האישי.
למרות זאת, בוגוש ופלג סבורות כי "הממצאים מראים שהאתוס השיפוטי הפורמלי, הקובע שמירת מרחק מהתקשורת על ידי כללים נוקשים, עדיין חזק בישראל יותר מבמדינות המערב האחרות. אף שהשופטים סבורים כי 'מדיניות הריחוק' כשלה, כולם הביעו התנגדות לראיונות, לשיחות רקע עם העיתונאים ולהכנסת מצלמות לאולם הדיונים. ואולם, השופטים תומכים בקיום כנסי עבודה קבוצתיים עם העיתונאים וביצירת דו־שיח בפורומים מקצועיים".
