$
דעות

תקופת הצינון מיותרת

מי צריך צינון כשהחוק מאפשר לנערי האוצר לנהל מו"מ על העסקתם בגוף פרטי בסמוך למועד פרישתם

רחלי בינדמן 07:1425.03.10
ידין ענתבי, לשעבר המפקח על הביטוח, סיפר בכנס לשכת סוכני הביטוח באילת אנקדוטה משעשעת על "החיים שאחרי": "מעבודה מבוקר עד לילה עברתי למצב של לא לעשות כלום. זה לא קל, אבל מתרגלים מהר. באחרונה שאל אותי הספר הקבוע שלי האם אני עדיין עובד באוצר. כשהסברתי לו שפרשתי לפני כמה חודשים,
הוא שאל אותי האם מצאתי עבודה אחרת. כמובן שעניתי לו שחלה עליי תקופת צינון של שנה, מתוכה רק בשלושת החודשים הראשונים אני מקבל שכר. הספר המופתע הציע לי כמחווה לעבוד אצלו כחופף".

 

רבות כבר נאמר על תקופת הצינון שחלה על בוגרי אגף הפיקוח על הביטוח השייך למשרד האוצר. מלבד המפקח שזכאי לשלושה חודשי שכר בתשלום, שאר הפורשים אינם מקבלים בדרך כלל שום תמורה ב"שנת החופשה" שנכפית עליהם. שכרם של עובדי המדינה, נדיב ככל שיהיה, אינו משתווה לשכר בשוק הפרטי, ולכן יש טעם לפגם באיסור לעבוד בענף הביטוח והפיננסים, שעליו אמון האגף המפקח.

 

עם זאת, המטרה כשלעצמה היא ראויה לכאורה (ומיד נבהיר מדוע רק "לכאורה") - הרי לא יעלה על הדעת שאותו אדם שאך לפני כמה ימים חרץ את גורלות הגופים המפוקחים (חברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל), ערך בדיקות, הטיל קנסות, שלל רישיונות, הנהיג תקנות - וכל זאת כשהוא אמור לפעול ללא מורא וללא ניגוד עניינים - יקפוץ ישר למשרה מפנקת בגוף הפרטי.

 

עם זאת, ובניגוד לדעה המקובלת, באחרונה התברר כי האיסור להתחיל לעבוד בגוף מפוקח לא שולל מנערי האוצר להגיע להסכמות עם הגופים הפרטיים בדבר העסקה מיד בתום תקופת הצינון. יתרה מכך: העובד יכול לנהל משא ומתן עם החברה הפרטית בסמוך למועד פרישתו.

 

במצב עניינים שכזה ממילא נשמטת הקרקע מתחת למטרה הראויה של שנת הצינון. ניקח לדוגמה מצב שבו מפקח שעתיד לפרוש בתוך כמה חודשים, ושכבר חולם על התלוש השמן שמחכה לו במגזר הפרטי, נדרש לחקור פרשה חמורה באחת מחברות הביטוח. נניח שאותה חקירה עלולה להסתיים בעריפת ראשים של נושאי משרה בכירים באותו גוף. לכאורה, יכול המנכ"ל של הגוף הפרטי לפנות למפקח העומד לפרוש, ולהציע לו משרה מכובדת. גם אם אותו מנכ"ל לא ביקש ולו ברמז כי בתמורה למינוי המובטח הוא יזכה להקלה כלשהי, הרי שההצעה כשלעצמה וקבלתה על ידי המפקח, יש בה פגם חמור מאין כמותו.

 

רק כדי לסבר את האוזן ולהעמיד דברים על חומרתם, נזכיר כי ב־ 2003 ביקש ניר גלעד, אז החשב הכללי באוצר, לקצר את תקופת הצינון שלו כדי להתמנות לתפקיד משנה למנכ"ל מגדל. ברור כי גלעד כבר סגר מראש על המינוי והשאלה היתה רק של עיתוי. משרד האוצר אמנם נחלץ לעזרתו ותמך בבקשה, אולם הוועדה למתן היתרים לפי חוק שירות המדינה דחתה את הבקשה ודרשה מגלעד להמתין עד תום שנת הצינון.

 

בימים אלו שוקדים בכנסת על חקיקת חוק צינון חדש שמטרתו להתמודד, בין השאר, עם הכשלים האמורים. כך, למשל, מוצע כי עובד המדינה הפורש יזכה לשכר בכל תקופת הצינון; ואם הוא מקיים מגעים עם אחד הגופים המפוקחים לקבלת עבודה, חובה עליו לדווח על כך לשם השקיפות והגילוי הנאות.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x