גיבורים ירוקים: יזמים

יובל תמיר, מיחזור

גיל: 52

מצב משפחתי: נשוי + 2

מגורים: מושב אביחיל

תפקיד: ממציא ו־CTO בחברת נובה ארנה

בעבר: מנכ"ל עמותת "אנשי הדממה", שריכזה את מאבק לוחמי שייטת 13 שנפגעו עקב צלילות בקישון

עוד משהו: אוהב כל מה שקשור בים

בישראל כמו בישראל, האסונות נהפכו מזמן לחלק משגרת חיינו. השורדים את הטרגדיה לרוב שוקעים במאבקם הפרטי ומנסים לחיות מיום ליום. יובל תמיר החליט שלא לשקוע במאבק ההכרה במחלת הסרטן של יוצאי השייטת וצוללי הקישון, והוציא מתוק מעז כשמצא פתרון לפסולת המזהמת את חיינו.

פרשת צלילות השייטת בקישון הביאה עמה לא מעט כותרות, ובתחילה הסתמן תמיר כגיבור. אחרי 22 שנות שירות בחיל הים כקצין בשייטת 13, הנהיגו תמיר ואשתו טל את המאבק שהביא את המדינה להכיר במחלת הסרטן של יוצאי השייטת, לאחר שהוא עצמו לקה בשני סוגי סרטן והחלים מהם. ניצחונו היה כפול: המדינה מכירה כיום ביותר מ־400 יוצאי שייטת כחולי סרטן נכי צה"ל, באלה שלא שרדו את המאבק במחלה כחללי צה"ל ובמשפחותיהם כמשפחות שכולות. נוסף על כך, יוצאי השייטת שלא לקו במחלה נבדקים כיום מדי שנה במינהלת שהוקמה עבורם וגילתה 180 חולים חדשים בשנתיים האחרונות.

יובל תמיר. ניצחון כפול צילום: דורון גולן

לפני שנתיים ייסד תמיר את נובה ארנה, חברה שעוסקת במיחזור אשפה לא ממוינת, ובתהליך מורכב הופכת אותה

לכמעט כל דבר שאפשר להעלות על הדעת: טוף ודשנים לחקלאות, מוצרי פלסטיק כגון כיסאות ועציצים, מוצרי זכוכית, מוצרי בנייה, שוברי גלים ואפילו מוצרי מיגון בפני ירי. את החיסרון של כמויות האשפה האדירות שמייצרים בני האדם הפך תמיר ליתרון.

המאבק על הגדרת יוצאי השייטת כחולי סרטן הפגיש אותו עם נציגי התעשייה שהבהירו לו את מצוקת המחסור בפתרון כלכלי וידידותי לסביבה לבעיית הפסולת. תמיר סירב לקבל את הגזירה ויצא לחפש את הפתרון בעצמו. בימים אלה נובה ארנה משלימה בדיקות של חומרי פסולת של טבע ואגן כימיקלים ולדברי תמיר, התוצאות מרשימות. נובה ארנה כבר החלה לשווק את הפתרון לתעשייה, ותמיר מעריך כי בשנה הקרובה יוטמע הפתרון במפעלים. יתרה מכך, אומר תמיר, "בעוד שלוש־ארבע שנים זה כבר יהיה פתרון עולמי. לא יהיה גוף שלא ישתמש בזה".

אנשים אחרים היו אומרים "אני כבר שיניתי את הסביבה", וממשיכים בדרכם, אולם אחרי ההצלחה שלו במאבקם של לוחמי השייטת, תמיר בחר להמשיך דווקא בתחום האקולוגי. "לפני פרשת הקישון", משחזר תמיר, "הירוקים היו בשבילי חבר'ה מעצבנים, שכל מה שהם רוצים זה שהכל יעצור, העיקר שהפרפר האדום יוכל להמשיך במעופו. אסור שמאבק יסתיים במאבק. לבוא ולהגיד שיש בעיה בלי לתת את הפתרון זה יותר גרוע מלא לעשות כלום". 

יוסף אברמוביץ', אנרגיה סולארית

גיל: 45

מצב משפחתי: נשוי + 5

מגורים: ירושלים

תפקיד: נשיא חברת ערבה פאוור

בעבר: יו"ר הארגון העולמי של סטודנטים יהודים

עוד משהו: כותב בלוג אישי ב־peoplehood.org

יוסף אברמוביץ' עוד זוכר את התור הארוך שהשתרך בתחנת הדלק מתחת לביתו בעקבות החרם שהטילו מדינות ערב על ארצות הברית, כשזו תמכה בישראל במלחמת יום הכיפורים.

דבריו של נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קרטר, על חשיבות השימוש באנרגיה סולארית, נחרתו בו, וכמה שנים לאחר מכן התחיל לבנות מודל של מערכת סולארית שזיכתה אותו במדליה בבית הספר. אז לא שיער בדמיונו שכעבור עשרות שנים יקים חברת אנרגיה סולארית ישראלית.

כיו"ר הארגון העולמי של סטודנטים יהודים בסוף שנות השמונים נחשב אברמוביץ' לטראבל מייקר, שידוע בעיקר בהפגנותיו למען יהודי ברית המועצות. כשעלה לארץ מבוסטון לפני שלוש שנים והתיישב בקיבוץ קטורה, שבו התנדב 25 שנה קודם לכן, היה זה אחד מימי הקיץ החמים ביותר של 2006. השמש הקופחת שבערבה גרמה לו בתמימותו להיות בטוח שהחשמל של הקיבוץ מופק, איך לא, מאנרגיית השמש. בקיבוץ צחקו עליו.

יוסף אברמוביץ' צילום: רותי רובינשטיין

חבר של אברמוביץ' סיפר לו על השקעתו בחברה סולארית בקליפורניה. אברמוביץ' סיפר על כך לקיבוצניקים בקטורה, המיושב ברובו על ידי אמריקאים, אבל הם ביטלו אותו בטענה שזה לא רווחי. אנשי עסקים שהגיעו חזור ושוב לקטורה כדי לתכנן איך ינצלו את השמש להפקת אנרגיה היו פחות ציניים מהישראלים, והקיבוצניקים השתכנעו לתת את השטחים הנרחבים לחברה שתוקם בשם ערבה פאוור.

ערבה פאוור קמה כנגד כל הסיכויים, כשהתעריפים להקמת מתקנים סולאריים היו בלתי כלכליים, אך החברה ביקשה לשנות את המצב. אברמוביץ' דפק על כל שולחנות הממשלה ורשות החשמל כדי לשנות את הרגולציה להקמת שדות סולאריים בישראל, והצליח. כמעט שלוש שנים עברו עד שערבה קיבלה רישיון ראשון להקים שדה סולארי, אף על פי שאברמוביץ' הבטיח לאשתו שזה ייקח חצי שנה. כך או כך, הקמת השדה הסולארי הראשון בישראל קרובה מתמיד בזכות אברמוביץ'. הראשוניות והמובילות הביאה אפילו את חברת סימנס הענקית להשקיע בחברה 15 מיליון דולר תמורת 40% ממניותיה, מתוך אמונה שערבה פאוור היא "חברה יזמית מובילה בתחומה".

אברמוביץ', שקנה מכונית היברידית כבר ב־2004, גר היום בירושלים ומתנייד בתחבורה ציבורית בלבד. "עליתי לארץ עם החזון שישראל צריכה להיות המדינה הראשונה שמבוססת על אנרגיית שמש. אין כמעט מישהו במדינה שהאמין שזה יקרה. ראיתי בדמיוני את כל שלבי הדרך ואת החזון הסופי. ההתחלה היא תמיד הכי קשה, אבל זה שווה את זה כשישראל תשנה את העולם. זה הכבוד הכי גדול, להיות חלק מהמהפכה הכי משמעותית בעולם", אומר אברמוביץ'.

אברמוביץ' מאמין שישראל תתקדם מהר מאוד מהמקום האחרון למקום הראשון בשימוש באנרגיות מתחדשות. אם תטיל מסי פחמן ותחוקק חוקים לאנרגיות מתחדשות, תוכל ישראל להגיע עד 2020 לייצור של 25% ממשק החשמל שלה באנרגיה מתחדשת.

יהודה ויהודית ברוניצקי, אנרגיה חלופית

גיל: 72 ו־68, בהתאמה

מצב משפחתי: נשואים + 3 ילדים ו־8 נכדים

מגורים: יבנה

תפקיד: יו"ר ומנכ"לית אורמת, בהתאמה

עוד משהו: כשיפרוש ירצה להיות קרוב למכונות הייצור; כשתפרוש תרצה להישאר קרובה לאורמת 

רבות דובר על הברוניצקים המצליחים שהכירו לישראל את האנרגיה הגיאותרמית. יהודה ויהודית ברוניצקי, שייסדו את אורמת (שילוב של המילים אור ומתכת), ראו את חזון ייצור חשמל מאנרגיית השמש עוד באמצע שנות השישים ובכך זכו לכתר חלוצי תעשיית הקלינטק בישראל.

ההצהרה הסביבתית הרווחת היום בישראל היא החובה להפחית את התלות של ישראל בנפט המיובא. על בסיס אותה הנחה הקימו הברוניצקים את אורמת בדירתם הקטנה ביבנה, 45 שנה לפני שהנושא נהפך לטרנד קלישאתי, ובטח שלא כלכלי. בתמימות של פעם, תכננו יהודה ויהודית ברוניצקי תחנת כוח סולארית, וחשבו לעשות מהפכה סולארית בישראל. בשנים הראשונות של אורמת אף הקימו בריכות שמש בים המלח כדי להפיק חשמל מאנרגיית השמש. הפרויקטים נכשלו ובלית ברירה נאלצה החברה לשנות את פניה, וכיום היא עוסקת בייצור טורבינות ותחנות כוח גיאותרמיות. הטורבינות שמייצרת אורמת מוצבות ביותר מ־60 מדינות בעולם, אף לא אחת מהן בישראל.

כיום אורמת נחשבת למובילה עולמית בפעילות משולבת של ייצור וייזום בתחום האנרגיה הגיאותרמית וניצול חום שיורי. החברה מפתחת, מתכננת, מייצרת, מקימה, רוכשת, מחזיקה ומפעילה תחנות כוח המפיקות חשמל ממקורות אנרגיה ירוקה, שמקורה בשדות גיאותרמיים וממקורות אחרים של אנרגיה מתחדשת. תחנות כוח גיאותרמיות ותחנות לניצול חום שיורי המספקות כ־1,200 מגה־ואט מתוצרת החברה ממוקמות ב־24 מדינות. בבעלות החברה יש תחנות כוח בעלות כושר ייצור של כ־515 מגה־ואט, הפועלות בעיקר בארצות הברית וכן בגואטמלה, ניקרגואה, קניה וניו זילנד.

מכיוון שהקדימה את זמנה, במשך שנים אורמת היתה חברה לא כלכלית, אבל הברוניצקים לא הרימו ידיים. פריצת הדרך המשמעותית של אורמת נעשתה רק בראשית העשור הנוכחי, כאשר הרגולציה האמריקאית פתחה את שעריה לאנרגיה ירוקה.

יהודה ויהודית ברוניצקי. לא הרימו ידיים צילום: סיוון פרג

לאחרונה הכריזו הברוניצקים על כניסתם לשוק הפוטו־וולטאי בישראל. עם הודעתו אמר יהודה ברוניצקי: "הזיקה של אורמת לאנרגיה סולרית התחילה כבר בפרויקט בריכת השמש, שהיה הבסיס לפיתוחה של הטכנולוגיה לייצור חשמל מאנרגיה גיאותרמית".

לאחרונה דיווחה אורמת על תוצאותיה לרבעון השלישי של 2009. הכנסות החברה הולכות ועולות והן הסתכמו בסוף הרבעון השלישי ב־119.8 מיליון דולר - עלייה של 20.2% לעומת הרבעון השלישי של 2008. כיום מודה ברוניצקי לבן־גוריון, שאלמלא החליט להקים את המעבדה הישראלית לפיזיקה בירושלים, לא היתה אורמת.

חן אלטשולר, פיננסים

גיל: 42

מצב משפחתי: נשואה

מגורים: תל אביב

תפקיד: מייסדת ומנהלת מחלקת המחקר והקרן הירוקה, אלטשולר שחם

בעבר: מנהלת השקעות בקרן מעופים גמישה

עוד משהו: חברה בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע

כשנכנסים למשרדה של חן אלטשולר, קשה שלא להבחין בשלט הגדול מאחוריה המבשר על המשרד הירוק. אלטשולר מספרת שבמשרד שלה היא לא מדליקה מזגן, מדליקה את האור רק כשחשוך והעבירה את ההנהלה למכוניות היברידיות.

אפשר לחשוב שמדובר בקמצנות, אבל האמת היא שחן אלטשולר הובילה את הטרנד הירוק מארגוני הסביבה גם לשוק ההון הישראלי. התפקיד שלה בבית ההשקעות היה למצוא תחומים פורצי דרך וחדשניים, שיהוו מנוע צמיחה חדש בבית ההשקעות. עד אז לא העזו לחשוב שפרויקטים סביבתיים עולים בקנה אחד עם המילה "כסף". למרות הכל, ב־2005 היא החליטה להקים קרן ירוקה שמחזיקה בנאמנות של טכנולוגיות סביבתיות, ופרצה דרך בתחום של מימון פרויקטים של אנרגיה מתחדשת.

חן אלטשולר צילום: אוראל כהן

אלטשולר החלה את דרכה בבית ההשקעות עשר שנים קודם לכן כאנליסטית ראשית. "היה לי ברור שהתעשייה של טכנולוגיות סביבתיות תצמח ותתרחב ותהיה קטר הצמיחה של הכלכלה העולמית", היא משחזרת. "אם לא, הנזק לדורות הבאים יהיה בלתי הפיך".

מאז הקמתה של הקרן נרכשה החממה הטכנולוגית ל.נ. טכנולוגיות, המפתחת טכנולוגיות סביבתיות. כיום מנהלת הקרן כ־150 מיליון שקל ומשקיעה בחברות ציבוריות העוסקות בטכנולוגיות סביבתיות. ההשקעה נעשית ביצרני הציוד והרכיבים (פאנלים סולאריים ורכיביהם, טורבינות רוח ורכיביהן ועוד), טכנולוגיות מים, יעילות מקורות אנרגיה, פתרונות תחבורה לא מזהמים, חלופות ביולוגיות לכימיקלים ומזון אורגני. 40% מהשקעות הקרן מתבצעות בצפון אמריקה, 40% באירופה, והשאר ביפן, בסינגפור, בהונג קונג ובישראל.

אבי ברנמילר, אנרגיה תרמו־סולארית

גיל: 57

מצב משפחתי: אלמן + 3

מגורים: תל אביב

תפקיד נוכחי: מנכ"ל סולל

בעבר: מנהל ייצור בלוז, מנהל מפעל מכני באלישרא

עוד משהו: גם אחרי שהעבודה נגמרת, התחביב העיקרי שלו הוא פיתוח טכנולוגיות סולאריות חדשות

אם תשאלו את אבי ברנמילר, איש החזון הסולארי, הוא תמיד האמין שהיום המיוחל יגיע וסולל תזכה להכרה בינלאומית בטכנולוגיה התרמו־סולארית שעליה היא חתומה.

סיפורה של סולל מזכיר את סיפורי אגדות הילדים. חברת לוז, שהוקמה ב־1980 ונחשבה למייסדת של תעשיית האנרגיה הסולארית בישראל, קרסה ב־1991 בעקבות ירידה דרמטית בעלות הפקת חבית נפט ותחילת עידן ייצור חשמל באמצעות טורבינות גז.

הסגירה של לוז היתה מכה קשה עבור העובדים ועבור ברנמילר, שעסק בייצור צינורות הקליטה של השמש. "אספו אותנו בעשר בבוקר והודיעו לנו שאנחנו יכולים ללכת הביתה", משחזר ברנמילר.

מאז הוא נשאר בקשר עם סמנכ"ל התפעול של לוז, ובמקביל נערכו ניסיונות למצוא משקיעים שיקנו את הנכסים של לוז. המשקיע הבלגי לואי בגו נמצא, והוא החליט להשקיע בטכנולוגיה של לוז.

אבי ברנמילר. "זה לא תחום קל" צילום: גיא אסיאג

ב־1992 ייסד ברנמילר את סולל, שהתבססה על הטכנולוגיה של לוז. הדרך היתה ארוכה ומפותלת, אבל ב־2007 פרצה סולל עם חתימת הסכם להקמת תחנת הכוח הסולארית הגדולה בעולם במדבר מוהאבי בקליפורניה, שתייצר 553 מגה־ואט בהשקעה של 2 מיליארד דולר. בשנים הקרובות תשתתף סולל בפרויקט דזרטק שיאיר את אירופה באמצעות הפיכת מדבר סהרה לתחנת כוח סולארית.

כשנוסדה סולל הועסקו בחברה עשרות בודדות של עובדים. כיום היא מעסיקה כ־500 עובדים, 400 עובדים בישראל ו־100 בספרד. לפני כחודשיים רכשה ענקית הטכנולוגיה סימנס את החברה תמורת 418 מיליון דולר. כמו אביו, שעסק בשנות השבעים והשמונים במפעל ייצור של מוצרי מזון טבעיים, גם ברנמילר הבן הקדים את זמנו ונחל קשיים בדרך, אבל לא התייאש והמשיך לפתח את הטכנולוגיה התרמו־סולארית לייצר חשמל נקי מהשמש.

"זה לא תחום קל", הוא מזהיר את אנשי הקלינטק שמקימים סטארט־אפים. "צריך הרבה אוויר, הרבה רצון והרבה יכולת. אין פה ניצחונות מהירים ותחום הקלינטק לא מקביל לתחום התקשורת או התוכנה. אז במילים אחרות, סבלנות".