במת כלכליסט: כשכלכלה וחברה נפגשות

המשבר הכלכלי העולמי פגע קשות, שלא במפתיע, גם בארגוני המגזר השלישי. עיקר הפגיעה היתה ביכולתם של ארגונים אלה להעניק מענה עצמאי, ישיר ומתמשך לצורכי הקהילה. בישראל בולטת פגיעה זו בירידה במענקים ממקורות פילנתרופיים, בייחוד אלה שמקורם בחו"ל, זאת לצד ביקוש גדל והולך לשירותי

מצב עניינים זה מעלה שאלות בדבר הנחות היסוד שבבסיס ארגונים אלה. התפיסה שמקורות מימון פילנתרופיים, שהם למעשה "עודפים" של פעילות כלכלית מוצלחת, יוכלו לממן לאורך זמן ובאופן יציב פעילויות חברתיות, חינוכיות, סביבתיות ותרבותיות התגלתה כשגויה. ארגונים שהבינו זאת מנסים להיערך למציאות החדשה. חלקם פיתחו אסטרטגיות עסקיות המשתלבות בפעילותם החברתית, כמו עידוד תעסוקה באוכלוסיות חלשות. אחרים משתמשים במשאבי הארגון כגון תשתיותיו הפיזיות — אולמות או חללים — ומשכירים אותם לגורמים פרטיים, ועוד.

אך לצד ההתפתחויות האסטרטגיות של ארגוני המגזר השלישי, מתפתחות עוד זירות פעילוּת חברתית מחוץ למגזר הציבורי. החשובות שבהן הם עסקים חברתיים וקואופרטיבים.

היסטוריה עולמית ארוכה

עסקים חברתיים אינם שונים מארגונים עסקיים רגילים מבחינת המבנה המשפטי והכלכלי שלהם. השוני הוא במטרות. ב־2006 אף זכו העסקים חברתיים לתשומת לב עולמית, כשמוחמד יונוס מבנגלדש, מקים בנק גראמין, זכה בפרס נובל לשלום. מטרתו המרכזית של העסק החברתי אינה למקסם רווחים עבור בעלי המניות, אלא לתרגם מטרה חברתית למתודולוגיה עסקית. עסק לשיקום נכים, למשל, יתחרה בשוק כמו כל עסק רגיל, אבל הצלחתו לא תימדד רק בשורת הרווח במאזן בסוף השנה, אלא בעיקר ביכולתו לסייע לעובדיו הנכים להשתלב בחברה.

זירה נוספת היא הקואופרטיבים, ארגוני אזרחים המתנהלים על ידי חבריהם באופן דמוקרטי בדומה לעמותות. השוני מתבטא הרווחים — חברי הקואופרטיב הם בעלי הארגון והנכסים שלו, ולכן יכולים להתחלק ביניהם ברווח.

לתנועה הקואופרטיבית העולמית היסטוריה ארוכה, ששורשיה במאה ה־19, והיה לה ביטוי בולט גם בישראל. כיום רשומות בארץ כ־3,500 "אגודות שיתופיות" (קואופרטיבים), רובם במגזר החקלאי. השינוי הגדול התרחש בעשור האחרון, כשבארץ ובעולם החלו אזרחים להתאגד סביב נושאים כמו צרכנות, שירותי אנוש, איכות הסביבה ועוד. כך, למשל, מוקמים בקנדה ארגונים הקונים במשותף טורבינות רוח לייצור חשמל; החברים זוכים בחשמל זול ושומרים על איכות הסביבה. באיטליה זוכים קואופרטיבים המשלבים אוכלוסיות חריגות לעדיפות במכרזים עירוניים לאספקת שירותי אנוש, גינון וניקיון. בישראל קמו לאחרונה עשרות אגודות בתחום המזון האורגני, העצמת נשים, ויש עשרות קומונות, קיבוצים עירוניים ו"קהילות" עירוניות.

הפתרון היצירתי

הבעיות בפניהן ניצב העולם אינם צפויות להיפתר גם לאחר המשבר, ומחייבות פתרונות יצירתיים. להבדיל מעמותות — עסקים חברתיים וקואופרטיבים הם מסגרות המדגישות ביתר שאת את הקשר בין כלכלה לחברה. כעת על קובעי המדיניות החברתית, כמו גם גורמים פילנתרופיים, לתכנן תמיכה בפעילות כזאת. באנגליה כבר הבינו זאת: ה"מיניסטריון למגזר השלישי" (יש כזה!), הקובע מדיניות בתחום, עוסק במגוון ארגוני האזרחים ואינו מבחין בין אלה המורשים לבין אלה המנועים מלחלק רווחים.

זה אפילו עולה בקנה אחד עם תפיסת הצדקה היהודית: מבין שמונה מעלות הצדקה שמונה הרמב"ם, המעלה הגבוהה ביותר, גבוהה אפילו ממתן בסתר, היא כשאדם נותן לעני "מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול".

הכותב שימש כמנהל המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב