האמיצים: העובדים שלא מהססים להתפטר גם בימי מיתון

המשק אולי מציג סימנים של התאוששות, אבל שוק העבודה עוד רחוק מלחוות שיקום: שיעור המובטלים עומד על 8.4%, או 250 אלף איש - ואלו מהישראלים שלא איבדו את מקום עבודתם מנסים לשמור עליה בשבע עיניים, לפחות עד יעבור זעם: אלו מוכנים לסבול קיצוצים בשכר, בהטבות ובתנאים, רק כדי לצלוח את המשבר עם משכורת קבועה.

אבל מתברר שלמרות המצב הקשה והנתונים הפסימיים, ישנם מי שבחרו לעשות צעד אמיץ: להתפטר ממקום עבודה נוח ויציב, ואפילו לצאת לחפש אפיקי תעסוקה אחרים דווקא בעת הסוערת הזו. "כלכליסט" יצא לחפש את האמיצים הללו.

גודורוב צילום: יובל חן

"רציתי לעשות כסף בשביל עצמי"

"כשהתפטרתי במרץ 2009, בשיא המשבר, באופן טבעי היו לי חששות", מספר שוקי גודורוב, שעזב משרה כמנהל חטיבה וכקניין ב־MGS (החברה־האם של מגה ספורט, יונייטד ספורט ועוד) ופתח משרד קניות (קניין חיצוני) העוסק במוצרי ספורט, כושר וקמפינג.

"אני עובד המון שנים בתחום הספורט", אומר גודורוב. "היה לי טוב, הרווחתי טוב והתנאים היו מצוינים, אבל זיהיתי בשוק צורך במשרד קניות. ראיתי שיש פוטנציאל אדיר, ולמרות המיתון ידעתי שאני רוצה לצאת לדרך עצמאית ולהרוויח. עשיתי מיליונים לאחרים ורציתי לעשות גם לעצמי. מי שיצליח להרים עסק בתקופה כזו ייהנה מעתיד ורוד". 

ומי שלא, ייפול. לא התלבטת?

"היו לי הרבה לילות בלי שינה. בדיוק קנינו בית חדש, כך שמבחינה אישית זה היה מאוד לא נוח. גם ההורים שלי חששו, והיו חברים שאמרו לי 'חכה, זה לא הזמן'. אבל למרות ההתלבטויות הייתי שלם עם ההחלטה".

סיפור דומה מציגה נעה ביק, עורכת דין בהשכלתה שעבדה בקרן הנדל"ן של תמיר פישמן, ולפני כמה חודשים התפטרה ופתחה את WG, חברה המספקת שירותי פרימיום בנסיעות לחו"ל - מארגון טיסות ומלונות ועד הזמנות לאירועים ולמסעדות נחשבות, תיאום מטפלות לילדים וכן הלאה. "היה קשה לעזוב", מודה ביק. "הרגשתי את המשבר בכל מקום - בטלוויזיה, בעיתון, דרך חברים שלי שפוטרו. הרבה יותר נוח לדעת שבתאריך מסוים נכנסת לך משכורת לבנק, גם אם היית חולה או לא היה לך מצב רוח. ועל הקושי הזה הוסיפה העובדה שאהבתי את סביבת העבודה, ושהאנשים שעבדתי איתם היו מקסימים ומקצועיים".

אז למה בכל זאת עשית את הצעד?

"כי האמנתי ברעיון שלי ובשותפה שלי, נגה מור, ולא ראיתי את המשבר בתור דבר קבוע. אני יודעת שהתרחיש היחיד האפשרי בשבילי הוא הצלחה".

איך הגיבו בסביבה?

"בהתחלה היו הרמות גבה. ההורים שלי, למשל, אמרו לי שזה לא הדבר הכי אחראי בעולם. מצד שני הם ראו שכבר עשיתי את הצעד ושאני נחושה ובטוחה בעצמי, והבינו שלפעמים צריך לקחת סיכון בשביל להיות מאושר".

"העבודה לא שווה את הדכדוך שהיא יוצרת"

לא תמיד ההתפטרות היא סימן של דרך חדשה ומימוש עצמי: כמה מהמתפטרים נקטו את הצעד הדרמטי הזה בשל הרעת תנאים משמעותית, יחס מזלזל מצד המעסיקים או פחד שהחברה תפשוט את הרגל והם יישארו ללא כלום.

נעמה ברק, למשל, התפטרה מחברת הייטק שבה עבדה בגלל סכסוך על תנאי שכר - רק חמישה חודשים אחרי שהחלה לעבוד בחברה. "עבדתי בחברת הייטק שנפגעה באופן קשה מהמשבר, סגרה מחלקות ופיטרה יותר ממאה עובדים", היא מספרת. "חיפשתי עבודה אחרת במשך חמישה חודשים, ואז הגעתי לחברה שבה עברתי שלושה ראיונות לפני שהציעו לי תפקיד. בחברה שאלו לאיזה שכר אני מצפה, ונקבתי במספר. הכל היה סגור ויום לפני שהתחלתי לעבוד שלחו לי את החוזה, ובו ננקב סכום של 17 אלף שקל בחודש. הופתעתי לטובה, והתקשרתי לחברה לוודא שהסכום נכון, ושם אישרו את הדברים. אבל זמן קצר לאחר שהתחלתי לעבוד שם קראו לי לשיחה ואמרו לי שהיתה טעות, שהחוזה שחתמתי עליו הוא לא החוזה שלי ושאני צריכה להוריד מהסכום הנקוב עשרת אלפים שקל בחודש".

איור: ליאב צברי

איך הגבת?

"צריך להבין שבהייטק יש דרישות מאוד גבוהות: הרבה שעות עבודה והשקעה מטורפת. בשביל 7,000 שקל ברוטו לא שווה לי להשקיע את מה שהם דרשו. התחיל מסע של ויכוחים מול החברה שעשה לי מאוד לא טוב".

בסופו של דבר, כאמור, ברק התפטרה. "זה לא פשוט להגיד 'מצאתי עבודה' ופתאום להתפטר אחרי זמן קצר", היא מודה. "בעלי, אמא שלי וחברים אמרו לי שזו טעות, שעד שמצאתי עבודה לעזוב אותה זה לא צעד חכם. אבל הם הבינו שהמקום לא נותן לי שקט נפשי, שאני באה לעבודה מדוכדכת והולכת מדוכדכת, וזה לא שווה את זה".

נאוה גל, מנהלת חשבונות וחשבת שכר עם ניסיון של 25 שנה, החליטה להתפטר מהחברה שבה עבדה 11 שנים. "אני גרה בעמק חפר, אבל עבדתי בסניף ברעננה, עניין של שעה וחצי נסיעה לכל כיוון", היא מספרת. "לפני חצי שנה עברתי ניתוח גב ונראה לי שלנסיעות הארוכות היה תפקיד בהידרדרות שאילצה אותי לעבור את הניתוח הזה. ביקשתי לעבור לסניף קרוב יותר, וברשת הציעו לי לעבור לסניף אחר, אלא שהמנהלת שלו, שידעה כמה הרווחתי, הציעה לי 3,000 שקל פחות. הייתי מוכנה להתפשר על 500 שקל, אבל לא על 3,000. לאדם יש נורמת חיים מסוימת".

גל, כמו ברק, לא הסכימה להתפשר, ונפרדה ממעסיקיה. למרות זאת, היא לא מתחרטת, ומביעה אמונה חזקה בעצמה וביכולתה למצוא עבודה חדשה. "לדעתי, המשבר אינו בהכרח נוגע לאנשים ברמת המקצועיות שלי; אין עסק שיכול להתקיים בלי הנהלת חשבונות", היא אומרת. "בסופו של דבר צריך לדעת למכור את עצמך ולחפש בסבלנות, ולא להתפשר מהר".

המומחים דווקא נגד: "רק אם בוערת בכם היזמות"

פול צוקר, מנכ"לית מייסדת ומנהלת של נישה הייטק, חושבת שבימים אלו התפטרות אינה צעד נבון. "אני לא ממליצה להתפטר, אלא אם כן יש לאדם משהו יזמי בדנ"א והוא רוצה לצאת ולהקים משהו עצמאי", היא אומרת. "אם המטרה היא למצוא עבודה טובה יותר, זה לא נכון להתפטר. כשאדם מתראיין לעבודה בלי שיש לו עבודה אחרת הוא בא מעמדה של חולשה. עדיף להתראיין לעבודה כשיש עדיין עבודה אחרת".

"מי שמתפטר כעת הם אנשים שבוטחים ביכולת האישית שלהם", אומר יעקב אבידר, מנהל חברת סימרקס, המתמחה בניהול קריירה, "אבל אני בכל זאת ממליץ להם לוודא שיש להם תמיכה משפחתית ויכולת הישרדות".

אבידר מעריך שעם התאוששות המצב במשק נראה גלים של עזיבות בחברות: "מיוני יש עלייה בביקוש לעובדי תפעול וייצור, והצפי הוא שאנשים בתחום הזה ירגישו בטוחים יותר ויחפשו מקומות עבודה אחרים".