במת כלכליסט: לייעל את המגזר הציבורי

המשבר הנוכחי מציע הזדמנות חד־פעמית לשינוי מבני מרחיק לכת במגזר הציבורי ובביורוקרטיה הישראלית. מהפכות, מלמדת ההיסטוריה, מתרחשות בזמנים לא שגרתיים, ומהפכה במגזר הציבורי היא הכרח, לא פריבילגיה.

ישנה כמעט תמימות דעים בין כל גוני הקשת הכלכלית שהמגזר הציבורי בישראל

בעד ההתייעלות

החברה הישראלית עומדת לשלם מחיר כלכלי כבד באבטלה, בצמיחה וברמת החיים בגלל מצבה של הכלכלה הגלובלית. את המחיר בטווח הקצר לא ניתן למנוע: רכבת המיתון כבר יצאה מהתחנה, ועל יותר מדי משתנים במשוואה אין לנו שום השפעה, בגלל שאנחנו כלכלה קטנה ופתוחה.

לכן, חובה על המנהיגים הפוליטיים והכלכליים לגרום לכך שבעתיד נקבל עבור המחיר שנשלם רווחה עתידית גבוהה יותר. המשמעות היא לא רק הפעלת כלי מדיניות להקטנת עוצמת הפגיעה הכלכלית המיידית, אלא הפניית משאבים ועשייה שתוביל לכך שנצא מהמשבר מחוזקים, עם כלכלה וחברה שיכולות להתמודד טוב יותר עם אתגרי העתיד.

התייעלות המערכת הממשלתית צריכה להיות המטרה לא רק של הימין הכלכלי, המצדד בהקטנת המימון והייצור הממשלתיים, אלא גם של השמאל הכלכלי, המצדד בייצור ממשלתי נרחב. בימים אלה, שבהם גובר והולך קולם של המצדדים במדיניות קיינסיאנית מרחיבה (שמשמעותה הגדלת התקציב הממשלתי), חייבים לזכור שניפוח הפקידות והביורוקרטיה הוא הדבר האחרון שמשק במיתון צריך. כל שקל שהממשלה מוציאה מגדיל את הגירעון שלה ואת החוב, ומכיוון שאין ארוחות חינם - בעתיד נשלם את הריביות והקרן. לפני שמתחילים לנפח את ההוצאה הממשלתית, עדיף לשנות את מרכיביה, ואם כבר מחליטים להגדיל את התקציב, חובה להזרים את הכסף לפרויקטים מעוררי צמיחה, כמו השקעות בחינוך ותשתיות.

שלושת שלבי ההתערבות

כדי להבין מהי מערכת ממשלתית יעילה, יש לענות על השאלה מהו תפקידו של הסקטור הציבורי. המטרה המרכזית שבגללה האזרח זקוק לממשלה היא שזו תטפל בכשלי שוק, כלומר במצבים שבהם כוחות השוק לבדם לא יביאו את החברה למצב אופטימלי. יש כמה דרכים לטפל בכשלי שוק, ותמיד עדיף להשתמש בהתערבות קלה על התערבות מסיבית בשוק.

הדרך הראשונה והעדיפה היא בעזרת רגולציה ופיקוח על השווקים. בדרך זו הסקטור העסקי ממשיך לייצר, אבל נקבעים גבולות גזרה ברורים המטפלים בכשל השוק. אחת הבעיות המרכזיות בארצות הברית של הנשיא בוש היתה חוסר רגולציה טוטלי, גם במקרים של כשלי שוק זועקים לשמים.

הדרך השנייה היא מימון ממשלתי לייצור מוצרים שהשוק לא מייצר אותם לבדו. דוגמה אחת מני רבות לכך היא מעון לנשים מוכות. אם הממשלה לא תממן מעון זה - כנראה שנשים פגיעות אלה לא יוכלו לממן יציאה מהבית בעצמן. לכן, בחברה מתקדמת הרוצה למקסם את רווחתה, על הממשלה לממן את המעון. מימון המעון אין משמעותו שהממשלה צריכה להיות הבעלים שלו - יש פרטים, ארגונים, עמותות או גורמים בסקטור העסקי שיכולים לעשות זאת טוב ממנה.

הדרך האחרונה והקיצונית ביותר היא מוצרים שמימון ממשלתי לא מספיק לייצורם, ולכן הסקטור הציבורי חייב לייצר אותם בעצמו. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ליבת הפעילות הצבאית.

מכיוון שידוע שממשלה לא מייצרת ביעילות, המערכת חייבת לפעול לפי שלושת השלבים בפתרון כשלי השוק. אם לא כן, התקציב יגדל ללא שום תועלת וכסף המיועד לחלשים יישאר בביורוקרטיה.

הכותב הוא ד"ר במחלקה למימון בית הספר למינהל עסקים המסלול האקדמי המכללה למינהל