בשולי הרשת: בלון פורח של דיסקים קשיחים

הליום הוא גז ואינרטי, אבל בניגוד למימן הוא אינו נפיץ. מכיוון שהוא היסוד השני הכי קל ביקום, השימוש העיקרי בו הוא במילוי בלוני גז, כמו בלון פורח. החברה הסבירה כי מכיוון שהגז הוא אינרטי, הדבר מוריד בצורה משמעותית את החיכוך עם האוויר שנוצר כאשר הסליל המגנטי מסתובב על צירו. דיסק קשיח רגיל כולל כיום 5 סלילים מגנטיים עם מחט הקוראת את המידע על הסליל.

דיסק קשיח ממוצע רושם בין 5 ל-10 אלף סיבובים לדקה. לפי WD, דחיסת הליום לתוך הדיסק מוריד את צריכת האנרגיה ב-23% ובו זמנית מאפשר להגדיל את נפח האחסון ב-40% - הורדת החיכוך והורדת החום שנוצר בדיסק מאפשרת דחיסה של יותר סלילים מגנטיים, שבעה במקום חמישה.

כונן קשיח. בקרוב יהיה מלא בהליום צילום: לס צ'טפליד cc-by

במהירויות של 7,200 סיבובים לדקה, השימוש בגז מוריד את החום בתוך הדיסק הקשיח בממוצע ב-5 מעלות - מה שגם מוריד את קצב השחיקה של הסלילים המגנטיים, המחזיקים כיום בין 3 ל-5 שנים. דחיסת הליום לתוך הדיסק במקום באוויר שלא עבר טיהור גם מורידה את הלחות ואת כמות החיידקים והבקטריות, מה שגם עוזר להגדיל את אורך החיים של הדיסק ולאפשר לו לפעול גם בתנאים סביבתיים קיצוניים יותר של לחות וחום.

הדיסקים פותחו על ידי חטיבת הדיסקים היט'אצי בתוך WD. ברנדן קולינס, סמנכ"ל פיתוח המוצרים בהיטאצ'י, אמר כי התעשייה ניסתה לפתור את הבעיה של דחיסת הליום במשך עשור, ללא הצלחה. "הם ניסו ליצור איטום שיחזיק לאורך זמן וגם יאפשר לדיסקים לעבוד. הפתרון הוא הטכנולוגיה היחודית שלנו", הוא הוסיף.

עקב העליה המשמעותית במחירי הליום בשנה האחרונה ומחסור עולמי ביסוד האולטרה-קל, סדרת הדיסקים החדשה מיועדת בעיקר לשרתי ענן וחוות שרתים ענקיות. קולינס אמר כי הוא מקווה שהטכנולוגיה של החברה תהפוך לסטנדרט בתעשיית אחסון הענן.