פנאי

אשב לי בחושך בגוף שאינו שלי

אחרי שנים שבהן חי בשקר החליט מריט קלפצ'ינסקה לשנות את מינו. אלא שאז הוא נתקל בחוק הפולני שמחייב אותו, גבר בוגר, לקבל מהוריו אישור לתהליך. סיפורו עומד במרכז סרט תיעודי מטלטל שיוקרן בשבוע הבא בפסטיבל דוקאביב. "זה סיפור על הכרה, על הצורך באהבה", אומרת הבמאית בראיון

אור סיגולי 09:0518.05.16
במשך רוב חייו הבוגרים של מריט קלפצ'ינסקה עמדו לפניו שתי אופציות: להתאשפז במוסד סגור או לשקר כל הזמן לעצמו, למשפחתו ולחבריו. הוא דבק באופציה השנייה במשך 25 שנה.

 

אלא שאז הוא הפך לבעל ואבא, והבין כי הוא עומד בפני צומת דרכים נוסף. הזמנים אמנם השתנו, והסוד שהחביא כבר לא היה מחשיב אותו אוטומטית למשוגע. אבל הפעם הוא הרגיש שאם יהיה כן עם עצמו ישלם על כך מחיר כבד, ואם לא יעשה זאת — העומס הנפשי יאלץ אותו לשים קץ לחייו. אחרי לא מעט לבטים הוא בחר בחיים והתחיל בתהליך רפואי שהפך אותו ממריט למריאנה. מכיוון שהחוק בפולין מצריך אישור של הורי הפציינט, לא משנה מה גילו, נאלצה מריאנה לפנות להוריה לעזרה, אך הם מיאנו לעשות זאת.

 

היא יצאה למאבק משפטי בהוריה, תוך שהיא נאלצת לחיות את חייה כלואה בגוף שאינה מרגישה בו נוח. זאת נקודת ההתחלה של "קרא לי מריאנה", סרטה התיעודי של קתרינה ביילאבסקה שזכה בפרסים והשתתף בפסטיבלים יוקרתיים מסביב לעולם, בהם IDFA ולוקארנו. בארץ הוא יוקרן ב־23 וב־25 במאי בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל דוקאביב.

אל מריאנה הגיעה ביילאבסקה במקרה. "התכוונתי לעשות סרט עלילתי על קורותיה של אנה גרודצקה, הטרנסג'נדרית הראשונה שהיתה חברה בפרלמנט הפולני", מספרת הבמאית הפולנייה בשיחה לקראת הגעתה להקרנת הסרט בישראל. "קראתי ראיון איתה ורציתי לדעת איך זה לחיות בתוך הגוף שאתה מרגיש שאיננו שלך. האם זה בכלל אפשרי". לפגישה שלה עם חברת הפרלמנט הצטרפה מריאנה, שהיתה אז כבר שלוש שנים בתוך המאבק המשפטי מול הוריה, ובכל זאת חיה את חייה כאשה לכל דבר. "ראיתי שכל כך קשה למריאנה להיות מי שהיא, להילחם על כבודה ולהוכיח לכולם שהיא אדם טוב, שהבנתי שהסיפור שלה יהיה חזק יותר מכל סרט עלילתי שאוכל לעשות", אומרת ביילאבסקה.

 

מתוך הסרט: "קרא לי מריאנה" מתוך הסרט: "קרא לי מריאנה"

 

"בהתחלה מריאנה לא רצתה לקחת חלק בסרט, היה לה חשוב פשוט להיות נורמלית. היא לא רצתה את החשיפה", אומרת ביילאבסקה. "אך כעבור כמה חודשים היא פנתה אליי ואמרה שהיא מבינה שלא תצליח לברוח מעצמה. היא הסכימה להצטלם", ממשיכה ביילאבסקה.

 

הסרט אמנם מלווה את מריאנה לקראת הניתוח, אבל ביילאבסקה לא רצתה שזה יהיה מרכז העלילה. "זה סיפור על הכרה, על הצורך באהבה", היא אומרת, "היה חשוב לי להראות אותה בין אנשים רגילים, בעבודה, באוטובוס, בסיטואציות שגרתיות".

 

כדי להימנע מסרט שעיקרו ניתוח לשינוי מין ולהתרכז במאבקים הפנימיים של מריאנה וברצונה להיות אשה רגילה, החליטה ביילאבסקה לשבור את הנרטיב ולשבץ סצנות שבהן מריאנה מביימת שני שחקני תיאטרון המשחקים את עברה. "לא רציתי סתם לראיין אותה", היא מסבירה, "היה לי מאוד חשוב להראות את העבר שלה כגבר, עם משפחה טובה ואוהבת", היא מסבירה.

 

בייאלבסקה במאית הסרט. "היה קשה לעשות את הסרט, בעיקר מבחינה רגשית" בייאלבסקה במאית הסרט. "היה קשה לעשות את הסרט, בעיקר מבחינה רגשית"

 

בין חיים למוות

 

הבחירה הקולנועית לקפץ בין שתי נקודות זמן חושפת כבר בתחילת הסרט את אחד הדברים הקריטיים שקרו למריאנה בעקבות הניתוח. בזמן ההתאוששות היא התמכרה לכדורים ההורמונליים, ובעקבות זאת עברה שבץ קשה שאיים על חייה. סצנות החזרות עם השחקנים, שתוכננו עוד לפני השבץ אך צולמו לאחריו, מסגירות את התפנית ומשוות לסרט תחושה של טרגדיה בלתי נמנעת — גם כאשר סיפורה של מריאנה מוצא נקודות אור כמו אהבה חדשה והשלמה עם עברה וסובביה.

 

ביילאבסקה מספרת שהשבץ שינה לא רק את עשיית הסרט, אלא גם את היחס והמעורבות שלה בתוכו. "התחלנו לצלם בינואר 2012, באוגוסט מריאנה עברה את הניתוח ובאוקטובר חטפה את השבץ. הרופא אמר שהיא לא תשרוד ופתאום כבר לא חשבתי על הסרט אלא עליה, על מי ידאג לה". כנגד כל הסיכויים, מריאנה התאוששה כעבור שבועיים וביילאבסקה תהתה מה לעשות, "שאלתי אותה אם היא רוצה שנמשיך והיא הנהנה. חזרנו לצלם, אך נאלצנו להפסיק שוב לחצי שנה עד שהיא תוכל לשוב לתפקד".

 

מעורבת לנצח

 

זהו סרטה התיעודי השני של בייאלבסקה, שנולדה ב־1978 בוורשה. היא בוגרת שני בתי הספר המרכזיים לקולנוע בפולין — הפקולטה לרדיו ולקולנוע ע"ש קרז'יסטוף קישלובסקי ובית הספר של אנדז'י ואיידה, שאליו בייאלבסקה מתייחסת כמנטור. את תחילת דרכה כקולנוענית עשתה בסרטים עלילתיים קצרים שזיכו אותה בפרסים מסביב לעולם. הניסיון שצברה לא הכין אותה לאתגר של "קרא לי מריאנה".

 

"היה קשה מאוד לעשות את הסרט", מסכמת ביילאבסקה את שלב הצילומים, "בעיקר מבחינה הומנית, ובוודאי גם מבחינה רגשית. עם זאת, אחרי כן העריכה היתה קלה כי החיים כתבו את התסריט. היו לנו 100 שעות של חומר גלם, אבל תהליך העריכה ארך רק חודש".

 

מאז שהסרט הושלם ביילאבסקה לא מצליחה לשים אותו מאחוריה. "אני מרגישה מחויבת לעזור לה", היא מתוודה, "מריאנה חיה לבד וצריכה כסף להמשך השיקום ולמחיה. היא חלק מהחיים שלי עכשיו. אני חושבת שסרטי הבא יהיה עלילתי. אני מפחדת לעשות עוד סרט תיעודי כדי לא להיות שוב מעורבת בו לנצח".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x