דניאל אגמי: "אוהד צופה בי מרחוק"

"גאגא זו רמה גבוהה מאוד של מדיטציה. מנוע בלתי נדלה", אומרת הרקדנית והכוריאוגרפית דניאל אגמי, יוצאת להקת בת־שבע (2002–2010) שמלמדת ומפיצה את שפת התנועה של אוהד נהרין בארה"ב. "מי שמצליח לגעת בגאגא לא יכול בלעדיה. גרמתי לאחרים להתמכר כמו שעשו לי ואני מרגישה חלק מהמהפכה הזאת". נהרין הזמין את אגמי (31) ליצור עבודה מקורית נוספת לאנסמבל בת־שבע, אחרי ש"שולה" שלה הועלתה שם לפני שנתיים. הבכורה של "ועדיין" תתקיים הערב ב־21:00 בסוזן דלל עם "Bill" של שרון אייל וגיא בכר. את התלבושות עיצבה ארי נקמורה, ואת התאורה אבי יונה בואנו (במבי).

"יש בעבודה הזו משהו חצוף. צעיר. וירטואוזי. היא הולכת לדחוף גבולות מסוימים. הארעיות היא שדה הקרב של העבודה הזאת. היא בוחנת את חוסר האונים ואת הכוח שלנו. זה גם מה שאני חווה עכשיו במרחק מהבית בלי רשת ביטחון. את 'שולה' יצרתי מכאב בתקופה שהייתי מרוסקת מבפנים. הפעם באתי עם אנרגיה אחרת וגעגוע לארץ. כיף לי כאן וזה מוציא עבודה אחרת".

אוהד מעורב בעבודה?

"ממש לא. הוא רק שואל אם אני צריכה משהו ובא לבקר בסטודיו. זה חופש מוחלט עם גב גדול, שזה הכי טוב. הוא מביא אותי ליצור כדי שאני אצור".

אגמי עזבה את ישראל לפני חמש שנים בסיאטל היא הקימה את להקת 'ate9', אלא שאחרי שנה הבינה שזה לא מקום אידיאלי ללהקת מחול לא מתוקצבת ועברה ללוס אנג'לס עם מחצית מחברי הלהקה. "החלטה משוגעת אבל נכונה. זו עיר ענקית שתושביה אינם צרכני מחול, וצריך להסביר להם למה לצרוך מחול בכלל. משימה תרבותית, שיווקית, עסקית ויצירתית. שליחות חשובה שלפעמים אני מרגישה שהיא חסרת סיכוי".

מי תומך בכם?

"אנשים פרטיים, מנהלי אוניברסיטאות, בעלי סטודיות. זו קבוצה משובחת של רקדנים צעירים שרוצים להחזיר את הכבוד לרעיון של הופעת מחול, שמחול יכול להביע המון ולא זקוק לתוספות. מנסים בכוח לשלב מחול בהמון דברים כדי לתרץ אותו, והוא הולך לאיבוד".

אגמי. "הכי מתגעגעת לרקוד. אין לתאר עד כמה" צילום: אוראל כהן

יוצאי בת־שבע רבים שומרים על קשר הדוק עם נהרין. מבחינת אגמי מדובר גם בבן זוג לשעבר. "להשתחרר מאוהד ומבת־שבע זה כמו שאני אגיד לך להשתחרר מהמשפחה שלך. זה קשר חיובי ואין שום סיבה להפסיק. הוא צופה מרחוק. מעודכן ותומך מאוד . המרחק הנכון ביני לבין אוהד יוצר משחק ומנעד יותר מעניין. זו חברות וגם השראה".

לא היה קשה להיות בלהקה ולנהל זוגיות עם אוהד?

"כשאתה אמוציונלי וחי, דברים מתגלגלים. גם הסביבה תמכה והיה בסדר. ראו שכיף לנו ושהיינו אמיתיים".

קשה להמשיך לרקוד כשנפרדים?

"דברים התגלגלו למקום טוב. פגשתי מישהו והייתי שמחה מאוד. היה יכול להיות לזה סוף אחר, ואפילו להיות מסוכן, אבל

היה לנו ממש בסדר, ואנחנו תמיד שמחים לראות זה את זה. גם היום".

מאלה שקרובים למקור

בעת האחרונה צפתה אגמי בסרט "מיסטר גאגא" של הבמאי תומר היימן על נהרין, אבל כמעט לא גילתה דברים חדשים, "כי אני באמת מהקרובים למקור. חשבתי שזה חשוב וראיתי שאני חלק ממסורת משמעותית מאוד והיה נעים לראות. המסע של אוהד משמעותי מאוד למדינת ישראל בכלל ולעולם המחול בפרט".

מתגעגעת לרקוד?

"הכי. אין לי דרך לתאר עד כמה. אני רוקדת לפעמים ועושה שיעורים, אבל לא כמו פעם כי אני לא פנויה לזה. זה סימן שאלה בחיים שלי - אם כבר בגיל 26 הייתי אמורה להיות בצד השני, אם לא קפצתי קצת מהר מדי לעמדה הזאת. אני צריכה למצוא לזה פתרון, כי אני לא שמחה כשאני לא רוקדת. בתוך כל השליחות, הבלגן והמחויבות אני חייבת למצוא את הפינה שלי לרקוד".