ביקורת הצגה: "לחנך את ריטה", בית ליסין

מה: תיאטרון בית ליסין מעלה את המחזה מאת ווילי ראסל בבימויו של רוני פינקוביץ' ובהשתתפות רמי הויברגר ומגי אזרזר. תפאורה: אנה זיו, תלבושות: אורן דר, מוזיקה של רן בגנו ותאורה של קרן גרנק.

העלילה: מיתוס פיגמליון חוזר על עצמו בווריאציות שונות בדרמה העולמית. אצל ראסל זהו מפגש בין פרנק, פרופסור לספרות מכור לוויסקי, שמסכים ללמד ולהכין לבחינות את ריטה, סטודנטית מהאוניברסיטה הפתוחה ממעמד בינוני נמוך, מלאת חוכמת חיים ורצון ללמוד, להשכיל ובעיקר להשתנות ולמצוא את עצמה.

דבר המבקרת: זהו מחזה מקסים שזכה לתרגום נפלא של יוסף אל־דרור ובימוי מצוין של פינקוביץ'. הליהוק כאן הוא שם המשחק והויברגר ואזרזר נותנים הופעה משובחת. שניהם יחד וכל אחד לחוד מתמסרים לדואט המורכב על רגעיו הדרמטיים והקומיים.

להויברגר יכולות משחק יוצאות דופן והוא מצוין בתפקיד הפרופסור: נשבה בקסמה של ריטה מהרגע הראשון, מתאהב בה יותר ויותר ואוהב את עצמו פחות ופחות, משנה אותה ומשתנה בעצמו, מחנך אותה והיא מחנכת אותו.

מגי אזרזר ורמי הויברגר נותנים הופעה משובחת, שניהם יחד וכל אחד לחוד

אזרזר הנפלאה מתחילה את דרכה בתיאטרון הרפרטוארי ברגל ימין, ובגדול. בכניסתה הראשונה לבמה היא כובשת ומביאה איתה כריזמה, פלפליות והרבה קסם, או כמו שאומר לה הפרופסור: "אני חושב שאת משב הרוח הראשון שנכנס בדלת הזו הרבה שנים". היא עוברת עם ריטה את השינוי הפנימי והחיצוני שחל בה בדיוק רב ועם הרבה הומור.

שורה תחתונה: הצגה מקסימה ומשעשעת עם כמה תובנות על החיים ועל ספרות.