"הדיבוק" בתיאטרון גשר: קסם יוצא דופן
ההומור, המשחק, התפאורה ויותר מכל - אפרת בן צור. גם למי שאינו חובב תאטרון, "הדיבוק" של גשר הוא ארוע שאסור לפספס
זהו סיפור על אהבה גדולה שהוחמצה - רומיאו ויוליה היהודים, אם תרצו. חנן מת כשלאה אהובתו מתארסת לאחר, וביום חתונתה משתלט על נפשה כדיבוק. "טשטשנו את הגבול בין החיים למוות, פרצנו את כל הגדרות", הוא אומר לה. "אל תבוא אליי יותר, לא בחלום ולא בהזיה", היא עונה לו באחת משיחותיהם, "אני צריכה לחיות. אני לא רוח, יש לי גוף והוא מזדקן".
סשה דמידוב כחנן ואפרת בן צור כלאה. מהפנטת צילום: דניאל קמינסקי
הבמאי יבגני אריה הצליח לרקוח הצגה מיוחדת במינה. התפאורה המרהיבה של סמיון פסטוך, התלבושות, התאורה והמוזיקה הנפלאה מעצימות את האווירה הקודרת, הפנטסטית, המיסטית. להקת השחקנים מתמסרת כולה, החל מהמתים בבית הקברות ועד לדורון תבורי, שיוצק לתפקיד אביה של לאה את מלוא קסמו. הרגעים שלו עם לאה, סצנת השכרות וההתנצלות שלו בפני חנן הם בלתי נשכחים.
אבל, וזה אבל גדול, כל החוויה הזו לא היתה מתקיימת בלי אפרת בן צור. בן צור נהדרת, מהפנטת, שברירית, מפוחדת, מיואשת, משותקת וכובשת. היא בונה בהדרגה ובדיוק את טירופה, שברונה ומסעה הטרגי של לאה, נסחטת על הבמה וסוחטת את לב הקהל. מבחינתי, לפחות השנה, היא הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי. צפיתי ב"הדיבוק" פעמיים כדי לאמת את תחושותיי שמדובר בקסם תיאטרוני יוצא דופן. זה אכן כך: ההצגה, כמו יין טוב, רק משתבחת עם הזמן.
