$
מוסף באזז יוני 2013

חילוף חומרים

הקרמיקה חוזרת לתפוס את מקומה כחומר הלוהט בעיצוב. "כלכליסט" ליווה שניים מהפרויקטים הבולטים בביאנלה לקרמיקה של מוזיאון ארץ ישראל

רוני דורי 08:1719.06.13

בשנים האחרונות הקרמיקה חוזרת ותופסת את מקומה כאחד המדיומים היצירתיים בעולם העיצוב, וכחומר שמצליח לשלב קווים נקיים עם אמת מורכבת. הביאנלה לקרמיקה של מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, שתיערך ביולי זו הפעם השביעית, מספקת הזדמנות מצוינת לראות את ההתפתחות הזאת: האוצרת ענת גטניו בחרה 66 אמנים פלסטיים, אמני מיצג ומעצבים תעשייתיים, שמצליחים כולם ליצוק חיים חדשים בקרמיקה.

 

"כלכליסט" ליוה את תהליך העבודה על שניים מהפרויקטים המקוריים ביותר שיוצגו בביאנלה: בועז ומיי קאהן משלבים בין אסתטיקה של ייצור המוני לבין עבודת יד חד־פעמית בחומר חי; מאיה בן דוד, לעומתם, נעה על הציר שבין ההיסטוריה הפרטית של משפחתה שעוסקת בקרמיקה, לבין ההיסטוריה העשירה של התמר. שני הקווים האלה, שייפגשו בתערוכה, מציעים התבוננות חדשה ומפתיעה על המציאות הישראלית.

 

מייד אין הרצל

 

סטודיו קאהן הפכו צעצועי פלסטיק זולים שיוצרו בסין ונקנו בדרום תל אביב לסדרה מוקפדת של אובייקטים קרמיים בעבודת יד. בדרך הם מעלים שאלות על גלובליזציה, ייצור המוני ופערי תרבות

 

"יש לנו רומן עם ייצור המוני במפעלים וגם עם הקסם שבייצור ידני", מסבירה מיי קאהן את הרעיון העומד מאחורי "הרצל", הפרויקט שהיא מציגה עם בועז, בן זוגה ושותפה לסטודיו קאהן, בביאנלה. במסגרת הפרויקט יצרו השניים סדרת עבודות אשר בהינף תוכנות תלת־ממד ויציקות גבס הופכות צעצועי פלסטיק תוצרת סין לאובייקטים נוצצים יוקרתיים בעבודת יד.

 

מיי ובועז קאהן בסטודיו שלהם. "בנפשנו לשמור על הייצור פה בארץ" מיי ובועז קאהן בסטודיו שלהם. "בנפשנו לשמור על הייצור פה בארץ" צילום: עמית שעל

 

תחילתו של הפרויקט לפני שנתיים, בשיטוט ממושך בחנויות הצעצועים ברחוב הרצל פינת מטלון בתל אביב, שם חיפשו השניים "משהו שנוכל להכניס לתהליך הייצור הקרמי". באחת החנויות נקלע בועז למחסן שהותיר אצלו רושם עז: "המוכר הכניס אותי לחדר אחורי שנראה כמו בית קברות לצעצועים, היו שם ארגזים מאובקים וערימות של צעצועים אקראיים וארעיים, חלקם שבורים. הבלגן היה נורא, וממש הייתי צריך לפלס את דרכי. הדובי שמככב בפרויקט שלנו הועלה לכס המלכות משם".

 

השניים חזרו לסטודיו והתחילו להנדס מחדש את הפריטים שמצאו: "כמו שהסינים מסתכלים על האייפון, לומדים אותו, יוצרים אותו מחדש במחשב ויוצרים חיקוי שלו, כך אנחנו עשינו לצעצועים שלהם", מסבירה מיי. השלב הבא היה לבנות כל אובייקט בתוכנת תלת־ממד: "אנחנו לא פסלים, אלא מעצבים תעשייתיים, ואחת היכולות שלנו היא עבודה על מחשב. היה לנו יתרון גדול בכך שהסינים כבר פיצחו את התובנות של המוצרים האלה, זה עשה לנו חיים קלים", מסביר בועז.

 

אחת העבודות אחת העבודות צילום: עמית שעל

 

בני הזוג פענחו כיצד נבנו הצעצועים, שחזרו את התבניות המקוריות שלהם, ויצרו תבניות גבס חדשות, שאליהן נוצק החומר הקרמי. האובייקטים נשרפו בשני התנורים שבסטודיו הביתי של השניים. למה קרמיקה? "החומר הזה מאפשר לנו לייצר מוצר מוגמר בעלויות פיתוח נמוכות בסטודיו שלנו, כמעט בבית, לעומת פלסטיק שמצריך ייצור המוני במפעל", אומרת מיי. "אנחנו אוהבים לראות את הקסם שמתחולל כאשר מוצר עובר משלב הפיתוח עד לשלב המוגמר. מלבד זאת, החומר הקרמי הוא אורגני, כמעט חי, ולפני השריפה תמיד אפשר לתקן אותו, לעומת הפלסטיק, שהוא סופי".

 

סדרת הכלים המרכיבה את "הרצל" כוללת קופסאות מעוצבות, פמוטים, אגרטלים, קערות פירות ועוד. חלק מהאובייקטים אינם שימושיים (למשל רגל של דובי שמחוברת לתות), לעומת אחרים שהפונקציה שלהם ברורה וחד־משמעית (קופסת תכשיטים עם רגליים, קערה עשויה קבוצת חישוקי בייגלה): "הכוונה היא להראות שלכל התוצרים יש שימוש בחיים שלנו".

 

  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: לאוניד פדרול
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: לאוניד פדרול
  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: עמית שעל
  •  קופסת תכשיטים מתוך "הרצל", צילום: לאוניד פדרול
    קופסת תכשיטים מתוך "הרצל"
    |
    צילום: לאוניד פדרול
  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: לאוניד פדרול
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: לאוניד פדרול
  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מיי ובועז קאהן סטודיו קאהן
    |
    צילום: עמית שעל

 

“כרגע יש בקולקציית 'הרצל' יותר מ־20 אובייקטים", אומרת מיי. "זה המון ביחס לנפח העבודה שהיתה לנו עד עכשיו, אבל אנחנו עדיין מרגישים בתחילת הדרך, ובא לנו לעשות עוד מלא 'הרצלים' חדשים. יש לנו מין ספרייה גדולה שהפכה להיות אבני הבנייה של הפרויקט, ומתוכה עשינו לעצמנו משחק בעולם הווירטואלי של פירוק והרכבה של האובייקטים". ובן זוגה מוסיף: "פרחנו בפרויקט הזה. חווינו יצירתיות ותחושת חופש. תהליך העבודה על האובייקטים האלה החזיר אותנו לחוויית ילדות של משחק, חוויה של חקרנות ובדיקה בלי מגבלות, שבה אין משמעות להצלחה או טעות".

 

בועז (38) ומיי (28) סיימו את בצלאל רק לפני ארבע שנים, ובזמן הקצר הזה הספיקו ליצור פרויקטים מרשימים שזכו לתשומת לב רבה בארץ ובחו"ל ולפרסים יוקרתיים (בהם פרס של האתר Designboom). עיצוביהם נמכרים בטולמנ'ס ובחנויות של מוזיאונים נחשבים בעולם, ובהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק והמורי בטוקיו. הם חיים, יוצרים, ומגדלים את שתי בנותיהם בכפר רמות השבים שבשרון. המוצר הכי מפורסם שלהם הוא "Fragile", מלחייה ופלפלייה שהמשתמש צריך לשבור כדי להשמיש אותה, שהשניים עיצבו בשנה ג' ללימודיהם וזיכתה אותם במקום הראשון בתחרות הבינלאומית "Dining In 2015" במילאנו.

 

מבחר חומרי גלם מבחר חומרי גלם צילום: עמית שעל

 

אל "הרצל", הפרויקט הנוכחי, הגיעו בעקבות מחשבות על הייצור בסין ובמזרח. "קורה לא פעם שאנחנו מרימים משהו ושואלים איך הוא הגיע למחיר הזה", אומר בועז. "התרבות המערבית כל הזמן לוקחת דברים מסין. הפורצלן עם הציורים הכחולים, למשל, זו שפה שהתפתחה בסין ורק אחר כך הגיעה למערב. הסתכלנו על הסינים ועל המניפולציות שהם עשו על הצעצועים שהם מייצרים, וחשבנו שגם בזה יש משהו שאפשר להשתמש בו כהשראה ולייבא אותו לתרבות שלנו. בסין חיים הרבה אנשים שקמים בבוקר ועובדים יום שלם עם כפות הידיים שלהם. יש איזשהו כוח בחוכמת היד שמעניין להתחקות אחריו".

 

אם יש לשניים ביקורת על הייצור ההמוני במזרח, הרי היא קשורה לכך שהוא הביא למצב שבו לכמה מדינות מעטות יש מעין מונופול על היצרניות בעולם כולו. "עצם זה שכל הייצור עובר לסין לוקח מאיתנו משהו", אומר בועז. "בעינינו היצרניות חשובה לחברה, היא חלק ממה שהופך חברה לבריאה. זה גם מה שאנחנו מנסים לעשות בכוחותינו, במו ידינו - הליך שלם של ייצור מתחילתו ועד סופו. בנפשנו לשמור על הייצור פה, בארץ שלנו, משהו שנוכל להגיד שאנחנו עשינו, ולא להיות בורג במכונה ענקית שאתה לא יודע איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת".

 

מיי ובועז קאהן לסטודיו קאהן

 

הפרויקט: "הרצל", אובייקטים קרמיים בעבודת יד שמבוססים על צעצועי פלסטיק זולים שיוצרו בסין

 

טכניקות עבודה: הדמיות תלת־ממד, תבניות גבס ליציקת חומר קרמי

 

פרויקטים בולטים קודמים: מלחייה ופלפלייה "Fragile” שזכתה בפרס במילאנו ונמכרת בחנות של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק; מזגן אקולוגי (משרבייה מזיעה) "Ecooler” זוכה בפרס עיצוב אקולוגי, ומצוי כעת בשלבי פיתוח יזמי

תערוכות ופרסים: תערוכת 100 שנים לבצלאל בפריז, פרס Green Heart של חברת IIDA, פרס פולונסקי לעיצוב מצטיין מטעם בצלאל, Designboom Mart בטוקיו, תערוכת "Design Dream" של סותביס ישראל

 

מיי ובועז קאהן מיי ובועז קאהן צילום: עמית שעל

 

נאחזת באוויר

 

מחקר מקיף שערכה מאיה בן דוד על התמר, אחד הסמלים הארצישראליים הבולטים, הביא אותה ליצור סדרת אובייקטים מרשימים מפורצלן המספקת משל על החיים כאן

 

בפרויקט הגדול הראשון שלה עם סיום הלימודים בחרה מאיה בן דוד להתמקד במחקר של סמל מרכזי בתרבות היהודית, הישראלית ובנוף המקומי - התמר. העץ, שמזוהה עם חוסן, זקיפות והישרדות במדבר, זכה לאזכורים רבים בתנ"ך (מהמוכרים שבהם "צדיק כתמר יפרח" בספר תהילים), נכלל בארבעת המינים ואף הוטבע על מטבע של 10 שקלים. ואולם, כשבן דוד מתבוננת בו, היא חשה, לדבריה, חמלה. במשך כחצי שנה חקרה את הצמח לעומק, מורפולוגית ואנליטית, והגיעה למסקנות מרתקות: "כשפירקתי את התמר ראיתי שהוא מאוד סיבי", היא מספרת, "הוא כמעט רובו אוויר, וכולו, כולל השורש, מתפרק לכלום. הניגוד הזה בין משהו שורשי לבין משהו שביר ועדין הוא איך שאני מרגישה לגבי החיים כאן. יש משהו בחיבור בין הדברים האלה שכל כך מאפיין את המקום הזה".

 

מאיה בן דוד מאיה בן דוד צילום: עמית שעל

 

המחקר שימש אותה כבסיס לפרויקט "סנסני פורצלן" שתציג בביאנלה. במסגרת הפרויקט בחרה לשלב את התמר, חומר אורגני, עם פורצלן, חרסינה מבריקה שמזוהה עם כלי אוכל יוקרתיים, ויצרה סדרת כלים ואובייקטים החושפים בצורתם את המתח שבין הקרמיקה האירופית האליטיסטית לתרבות המקומית, כמו לדוגמה באגרטל הפוך שממנו מציצים סיבי שורשים.

 

בזמן העבודה יצרה בן דוד דיאלוג בין התמר לפורצלן באמצעות הטבעות, "צריבה" של חלקי העץ על הפורצלן ליצירת מעין נגטיב, ולחיצה לתבניות גבס. "כשעובדים עם חומרים אורגניים קורים כל מיני דברים לא צפויים. בשריפה של התמר עם הפורצלן נוצרה איזו גלזורה טבעית. זה אומר שבתמר יש חומרים מתיכים, והיה מאוד מרגש לראות את זה".

 

בן דוד (33) היא בוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי משנקר ותואר שני מהאקדמיה היוקרתית לעיצוב באיינדהובן, הולנד. היא דוגלת בעיצוב חוקר ובפיתוח קונספט, "שני דברים שאין בהם כמעט הכנסה בארץ, מכיוון שלרוב עוסקים בהם באופן שולי, אבל בעיניי הם מאוד עוזרים לחשוב קדימה. החקירה עוזרת לי לגלות וליצור את ההקשרים המעניינים, ולכן אני נוטה להשקיע בה זמן רב. אני מאמינה שהערך המוסף שלי כמעצבת נמצא שם. לתחושתי, עשייה קונספטואלית צריכה לנבוע מאיזשהו בסיס ריאלי, כי כשהדברים מעוגנים במציאות זה הופך אותם למשכנעים יותר, לאמינים יותר ולחזקים יותר".

 

בהתאם היא הקפידה לתעד את כל הפרויקט במחברת סקיצות מרשימה, ומלווה בקיר השראה שעליו מתנוססת השורה “דקל שפל צמרת” מתוך שירה של רחל “כנרת”. "בהולנד למדתי כמה חשוב לתעד את תהליכי היצירה. קורה משהו כשאתה מחליף את המדיומים שאתה מציג בהם. בהולנד עדיין יש רגישות מאוד גבוהה לנייר, וזה כלי שאימצתי בצורה די אובססיבית כי מאוד כיף להתעסק עם החומרים שבהם אתה עובד, זה מחדד את דרך ההסתכלות שלך”.

 

החיבור של בן דוד לקרמיקה מושרש בה מבית - אמה, גילה בן דוד, היא קרמיקאית, ואביה עסק בפיתוח תנורים לשריפת קרמיקה. “בגדי העבודה המלוכלכים, הריח, זו הסביבה שגדלתי בה”, היא אומרת בחיוך. עם זאת, עד כה עסקה בעיקר בעיצוב תעשייתי - היא היתה חלק מצוות מולטידיסציפלינרי שפיתח ממשק בתעשייה האווירית, ועבדה בסטודיו נקודה DM.

 

גם השוני בין הפרויקטים השונים שהיתה מעורבת בהם עורר אצלה סקרנות: "כמעצב אתה רגיל ליצור איזושהי סביבה, והקרמיקאי, בניגוד אליו, מקבל את חוסר השלמות של החומר. מדהים עד כמה חוסר שלמות הוא דבר טבעי, ולמרות זאת כמעצב אתה מנסה לייצר את המושלם. בחיים שלנו היום חוסר שלמות נתפס כפגם, וגיליתי שקשה לי מאוד ליצור פגמים בידיים שלי”.

 

  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד סנסני פורצלן, צילום: לאוניד פדרול
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד סנסני פורצלן
    |
    צילום: לאוניד פדרול
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר, צילום: עמית שעל
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד עץ תמר
    |
    צילום: עמית שעל
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד סנסני פורצלן, צילום: לאוניד פדרול
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד סנסני פורצלן
    |
    צילום: לאוניד פדרול
  • מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד סנסני פורצלן, צילום: לאוניד פדרול
    מוסף באזז קיץ מאיה בן דוד סנסני פורצלן
    |
    צילום: לאוניד פדרול

 

מאיה בן דוד

 

הפרויקט: "סנסני פורצלן", סדרת אובייקטים היוצרת דיאלוג בין עץ התמר לפורצלן

 

טכניקות עבודה: הטבעה, לחיצה לתבנית גבס, יציקה לתבנית

 

תערוכות קודמות: צבע טרי 2008, תערוכת בוגרים איינדהובן 2011

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x