השבוע/ ביצה שנבקעה

צעיר מאור עקיבא יצא השבוע מרכב, השליך ביצה על צעיר סודני שרכב על אופניים ונכנס חזרה לרכב הרוס מצחוק למראה הסודני המופתע. להגנתו טען הצעיר, שחברו אף תיעד את האירוע והעלה אותו בגאווה לעמוד הפייסבוק שלו, שבסך הכל רצה לשתף את הסודני בשמחת החג.

ללא ספק מחווה נוגעת ללב בחג השבועות כלפי הגר החי בתוכנו. במלון קלאב הוטל באילת נעצרו צעירים שהיכו חדרן מדרפור. אחת האורחות במלון, שהיתה עדה לתקיפה, הגדירה את המחזה שראתה "כמעט לינץ'". במקרה הזה הצעירים לא טענו שניסו לשמח את העובד הזר. הם סתם האשימו אותו בתקיפה. שני המקרים האלה לא מייצגים את החברה הישראלית אבל הם אינם הערת שוליים.

ח"כ מירי רגב בועדת הפנים שדנה בפליטים ומבקשי העבודה צילום: עטא עווסאת

אם היה אפשר להעלות את המסתננים על מטוסים ולשלוח אותם חזרה לארצותיהם שר הפנים, אלי ישי, היה הראשון לקחת פיקוד על המבצע. הפתרון מורכב קצת יותר, ונבחרי הציבור שהועילו ללמוד את הנושא יודעים היטב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתנהל כמו שמצרים נוהגת. זה לא מפריע למספר חברי כנסת לכנות בני אדם בשמות של מחלות, ללבות יצרים אפלים תחת כל מיקרופון פתוח, ולהוציא לחברה הישראלית שם של חברה גזענית.

ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל כבר הוכיחה שהמרחק בין התלהמות להסתה בלתי ניתן לניבוי מרגע שנזרע במוחות מעוותים. טוב עשה ראש הממשלה כשהביע את סלידתו מהאלימות בהפגנה בדרום תל אביב. טוב יעשה ראש הממשלה אם יוקיע את האלימות כמספר הפעמים שהוא מוקיע את הגרעין האיראני.

בכל פעם שמתגלה וירוס חדש בתוכנית הגרעין האיראנית הלב הציוני מתנפח מגאווה על הישגיו של המוח הישראלי. לגמרי לא בטוח ששותלי הווירוס האחרון שהתגלה נמנים עם כוחותינו, אבל אף אחד לא ייקח מאיתנו את השותפות לשמחה. נכון לעכשיו המלחמה של מדינת ישראל בגרעין האיראני מתרחשת באזור הדמדומים של הפנטזיות. בתחושות אנחנו מעריכים שאנחנו שם. במציאות אנחנו כאן. לא מבריקים, לא מתוחכמים וחרדים לגורלינו עד כהות חושים.