הייטק, אמנות, מלונאות – ודפני ליף

מתי ברודו מצית סיגריה על הבר של רוטשילד 12, בדיוק מתחת לשלט המורה שאסור לעשן. "אני אקח על עצמי את הקנס אם צריך", הוא אומר, אדיש. "החוקים כאן נהפכו למטומטמים מדי, פשוט אי אפשר לציית לכולם".

זה ברודו. הוא חצי מהבעלים של קבוצת המסעדנות R2M (עם רותי ברודו), וגם הבעלים של חברת ההייטק m-Wise, פעיל בסצינת האמנות, באמצעות חלל התצוגה ברוטשילד 12 והמגזין "פרוגרמה" שהוא מוציא עם להב הלוי, ומו"ל של מדריכי תיירות. אבל ברודו הוא בעיקר, כנראה, מהפכן בנשמתו. שיחה איתו מתגלגלת בין רעיונות להצלת העיתונות הישראלית בעזרת עיתונות אליטיסטית למניפסטים מנומקים על המצב הפוליטי ומדיניות מטבע החוץ של ארצות הברית.

בית העם, רוטשילד 69. ברודו מספק קורת גג למחאה צילום: עמית שעל

ב־R2M הוא אחראי על הנדל"ן ומשמש המנוע שדוחף את הקבוצה להרפתקאות חדשות. ההרפתקה הבאה אמורה להיות מלון דירות ברוטשילד 69, אבל מדובר במבנה לשימור, האישורים מהעירייה מתעכבים, וברודו נתקע עם בניין נטוש כמעט לגמרי, למעט קומת קרקע שמאכלסת סוכנות של רכבי יוקרה. ואז באה דפני ליף. "המחאה תפסה את

כולנו בסוג של הזדהות", הוא מספר. "כשהיא התחילה לא הייתי בארץ, והגיעו אליי שמועות שיש התארגנות של פעילים לפרוץ למבנים שלא נמצאים בשימוש, ובהם גם לרוטשילד 69. הדבר האחרון שרציתי הוא שייווצר מצב שבו אני נדרש לשתף פעולה עם המשטרה וגורמים אחרים כדי לפנות בכוח אנשים שיכולים להיות העובדים שלי והלקוחות שלי. שלחתי את העוזרת האישית שלי להגיד לפעילים שהם רשאים להשתמש בבניין בצורה ראויה, עד שאנחנו מקבלים את האישורים להתחיל בעבודות". כך הפך רוטשילד 69 ל"בית העם", המשמש כיום את מטה המחאה, ומארח מפגשים, תערוכות, הקרנות של סרטים ועוד.

במקביל לשאיפה להקים שם מלון דירות הוא בודק אפשרות לפתוח בתי מלון נוספים, לאו דווקא מלונות בוטיק. ב־R2M, הוא אומר, המעורבות שלו לא השתנתה לאורך השנים: "זה תמיד היה הדומיין של רותי, אני והשאר היינו שם כדי לעזור לה".