קפיצה קטנה לסקוטלנד

את ההיכרות הראשונה שלי עם אבנים קופצות על המים סיימתי כשתחבושת מאדימה מפארת את מצחי, סטייל אריק שרון בחציית התעלה. אצלי העניין היה מעט פחות הירואי והתרחש דווקא בכנרת. השיעמום כידוע הוא אבי כל ההמצאות, וכך התנדב גברבר צעיר ממשפחתי לשעשע את הזאטוטים. נטל העלם חלוק אבן מאותם חלוקים אפרפרים הסובבים את האגם, ופתח ליין הימורים סביב הסוגיה אם וכמה פעמים תקפוץ האבן על המים.

עד היום אין לי תשובה מדוע החלטתי להציב את עצמי בקצה הלא נכון של מסלול האבן, שניתרה בעליצות על פני האדווה וסיימה את מסלול הקפיצות מעל גבתי הימנית. כך נתתי פירוש משלי למילים "הקו האדום של הכנרת". בחלוף שעתיים יכולתי להתגאות באינספור אבנים שצללו בקול "בלופ" חרישי אחרי קפיצה או שתיים.

השיאן העולמי הצליח לשפר את ההישג שלי בחמישים קפיצות. 51 קפיצות, זהו השיא נכון להיום, בדוק ומתועד. הוא נקבע ב־19 ביולי 1997 בידי ראסל ביארס ומוכר כשיא הרשמי על ידי "ספר השיאים של גינס". לפקפקנים שבקוראי המדור - היכנסו ליוטיוב והקלידו Man Skips Stone a World Record 51 Times. כל הקטע אורך עשר שניות. שווה.

עשרות מרקידי אבנים ינסו ב־25 בספטמבר לשבור את השיא האגדי הזה בתחרות הנקראת World Stone Skimming Championship (שוב מתברר שאין תחום, אזוטרי ככל שיהיה, שאין לו אליפות עולם), שתיערך באי איסדייל (Easdale) בסקוטלנד. נראה שכמות האבנים על האי בלתי מוגבלת כי האירוע המרטיט הזה נמשך כבר 28 שנים ברציפות, ומושך אליו חסידים שמוכנים להקריב שלאפשטונדה של סוף שבוע רק כדי לראות גברים בחצאיות קילט (לא חובה) מטיחים בפני המים חלוקי אבן בתקווה לראותם אוספים מספר רב ככל האפשר של קפיצות לאורך נתיב הזריקה.

מקפיצים אבנים. השיא עומד על 51 קפיצות צילום: cc by wavey davie

התחרות מתנהלת בקבוצות, כשבכל קבוצה חברים ארבעה זורקים. לכל אחד מהם ניתנים שלושה ניסיונות, וההטלה המוצלחת ביותר נחשבת לצורך הניקוד הקבוצתי. הקבוצות מתחרות זו בזו בהתאם לגילם של המשתתפים, המשובצים לארבע קטגוריות גיל. גביע מיוחד מוענק למטיל המצטיין וגביע נוסף לקבוצה הזוכה בסיכום הכללי. מדליה מיוחדת מוענקת לילדים מתחת גיל 10 שהוכיחו כי עתידם כמשליכי אבנים נראה מבטיח.

למתכוננים לתחרות ששנתם נודדת בגלל השאלה "איך לעזאזל מצליחים לגרום להן לקפוץ?", טוב ששאלתם. ובכן, מחקרים הראו שאבן הפוגשת את פני המים בזווית האופטימלית של 20 מעלות בינה לבינם, תנתר ועוד איך תנתר. מכאן והלאה הכל תלוי ביכולת הזורק להשליך את האבן חזק ככל האפשר, תוך סיבוב האבן סביב צירה. פשוט וקל. או שממש לא. אבל לא הבטחנו לכם מעולם גן של אבנים, וחוץ מזה יש לכולנו עוד שלושה וחצי שבועות להתאמן.