הג'וב האיטלקי

בסוף השבוע יצא לאקרנים בישראל "טעם החיים", סרטו החדש של הבמאי האיטלקי ג'יאני די גרגוריו, שסרטו הקודם "ארוחות אמצע אוגוסט" נחל הצלחה גדולה בעולם וגם אצלנו. מדובר בדרמה קומית על עקר בית בשנות השישים לחייו, המנסה להשיב את הרומנטיקה לחייו ולזכות במאהבת צעירה. למרבה הצער מגלה הגיבור שהוא כבר חלוד במנהגי החיזור. מפיק הסרט, אנג'לו ברבגאיו, מהמפיקים הגדולים והעסוקים הפועלים באיטליה כיום, עבד עם שורה של במאי קולנוע חשובים, ביניהם הבמאים האיטלקיים מרקו בלוקיו ונני מורטי (עמו גם הקים חברת הפקות) והבמאי האיראני הנודע עבאס קיארוסטמי. בשיחה עם "כלכליסט" מספר ברבגאיו על הסרט החדש, על התחרות מול הוליווד ועל עתיד הקולנוע באיטליה.

"ארוחות אמצע אוגוסט" היה סיפור הצלחה. רק בישראל צפו בו כ־30 אלף איש. עד כמה מצליח "טעם החיים" בקופות באיטליה?

"'ארוחות' היה סיפור הצלחה גם באיטליה, ומכר כ־300 אלף כרטיסים. 'טעם החיים' מצליח גם כן, אם כי פחות, ומכר עד כה כ־150 אלף כרטיסים. הוא מוקרן כרגע במדינות נוספות, כולל בלגיה, צרפת וישראל, ובהמשך יגיע לעוד מדינות רבות, ביניהן אנגליה, גרמניה וספרד".

מה משך אותך להיות מעורב בהפקת הסרט?

"פגשתי את ג'יאני לפני שנים רבות כשהיינו צעירים, והוא הצטייר לי כאדם מוזר, מיוחד ובעל השקפת עולם מעניינת. בסרט 'טעם החיים', העוסק ביחסים המורכבים בין איש מבוגר לנשים צעירות, קיימת הקבלה מתבקשת לסיפורים האמיתיים הידועים על ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה. אבל הגישה שמייצג ג'יאני בסרט היא זו של 'איטליה האחרת', המתנגדת למעשיו הבזויים של ברלוסקוני, וזוהי האיטליה שאני אוהב. מעבר לכך, הסיפור וההומור של ג'יאני כבשו אותי".

מתוך הסרט "טעם החיים". הסיפור וההומור כובשים

הזכרת את ברלוסקוני, מה ההשפעה שיש לו על הקולנוע האיטלקי העכשווי?

"לתקופת ברלוסקוני יש השפעה רעה על איטליה כולה, החל מימי שליטתו המצרה בטלוויזיה המסחרית ועד התקופה הפוליטית שלו. הנוכחות הדומיננטית של ברלוסקוני באיטליה שינתה את הכלכלה, את התרבות, את סגנון החיים וכמובן גם את הקולנוע. אין לנו באמת שוק חופשי באיטליה, והשוק החופשי חשוב מאוד לקולנוע לשם יצירת תחרות, שכמעט ואינה קיימת כאן".

באילו דרכים הקולנוע האיטלקי ממומן ונתמך על ידי הממשלה?

"הכסף לקולנוע הולך ומתמעט מדי שנה. יש כמה סוגים של מימון ממשלתי באיטליה: מימון אוטומטי, שמגיע כתוצאה מהכנסות בקופות, ומימון סלקטיבי שתלוי בערך התרבותי שיש לסרט. הדרך השלישית היא מימון דרך הטבות במסים".

רק קולנוע מסחרי

בדומה לישראל, גם באיטליה מפנים בתי הקולנוע הקטנים והעצמאיים את מקומם לרשתות ענק. "בשנים האחרונות נבנות יותר ויותר רשתות של בתי קולנוע הפונות לבני 25 ומטה, ונסגרים בתי הקולנוע הישנים שהקרינו קולנוע איכותי", מספר ברבגאיו. "העניין הציבורי הוא בעיקר בקולנוע מסחרי. ליד הבית שלי אין היום אף בית קולנוע קטן שאני יכול ללכת אליו".

אתה מרגיש שאתה צריך להתמודד בסרטיך עם הדומיננטיות של הוליווד באיטליה?

"לקולנוע המקומי באיטליה יש נתח רחב מאוד, וב־2010 היתה לו דריסת רגל של 40% מהשוק והתחזית היא שיגיע ל־45% מהשוק. הקולנוע האמריקאי לא מצליח כאן כמו שהצליח לפני כעשר שנים".

ברבגאיו: "לברלוסקוני השפעה רעה על איטליה, מימי שליטתו בטלוויזיה ועד התקופה הפוליטית לו. הנוכחות שלו שינתה את הכלכלה, וגם את הקולנוע"

ומה עם ההצלחה של הסרטים מחוץ לאיטליה?

"בכל שנה זה נהיה יותר ויותר קשה. באיטליה יש לנו ערכי הפקה טובים, במאים מהשורה הראשונה ושחקנים מצוינים, אבל שוק מכירת הסרטים בחו"ל קשה מתמיד. 'טעם החיים' הוצג בפסטיבל ברלין ומכרנו אותו ל־25 מדינות, הישג מרשים לכל הדעות. אך המחיר שקיבלנו היה נמוך באופן ניכר ממה שקיבלנו על 'ארוחות אמצע אוגוסט'. המחיר של הסרטים יורד מדי שנה מפני שהשוק נמצא במצב בעייתי".

מיהם לדעתך הבמאים החשובים שפועלים באיטליה?

"הייתי אומר שבמאי הקולנוע הטובים ביותר באיטליה כיום הם פאולו סורנטינו, נני מורטי, מרקו בלוקיו וברנרדו ברטולוצ'י".

מה משך אותך לעבוד עם קיארוסטמי על "עותק מאושר", הסרט הראשון שביים מחוץ לאיראן?

"קיארוסטמי הוא אדם מדהים, מעניין ושונה מכל האנשים שהכרתי. העבודה איתו ועם ג'ולייט בינוש היתה מיוחדת במינה. את הסרטים הישנים שלו ראיתי ומאוד אהבתי, אבל זהו סרט מיוחד עבורו, ובו הוא עובד לראשונה עם שחקנים מקצועיים ועם ערכי הפקה ותקציב גבוהים מהרגיל בשבילו. תקציב הסרט היה נמוך מ־3 מיליון יורו ומכר כאן רק כ־70 אלף כרטיסים, וזה כמובן אינו סרט מסחרי".