• תפריט
פנאי

מאור לאמנות

40 שנה אחרי שרכשה עבודת אמנות ראשונה יחידה - תחריט של ראול דופי בפריז - מציעה מנכ"לית בנק לאומי גליה מאור את הבנק כבמה לאמנים צעירים, במסגרת התערוכה "אמנות סודית". בראיון בלעדי לכלכליסט היא מספרת למה הבנק לא הופך את האמנות לאפיק השקעה ובתמונה של איזה אמן היא חושקת

דנה גילרמן 12:2005.12.10

תחריט קטן של ראול דופי היה העבודה הראשונה והיחידה שרכשה גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי. זה היה בסוף שנות השבעים, בזמן ששהתה עם בעלה (יהושע מאור ד.ג) בשליחות בפריז. "הייתי אז אמא לילדים צעירים מאוד", היא מספרת. "וכשהם הלכו לבית הספר אני הלכתי לראות אמנות. יום אחד הסתובבתי בשוק העתיקות עם חברה וראינו באטליה אחד בחורה מאוד מאוד רזה שעשתה רסטורציה. התחלנו לדבר איתה והתברר ששם משפחתה הוא לוין. הצענו לה לבוא איתנו למסעדה וראינו שהיא רעבה מאוד. היא הזמינה כוס יין וסנדביץ' ושמרנו על קשר.

 

"יום אחד היא מתקשרת אליי ואומרת 'אמרת שאת מציעה עזרה; לי ולבן זוגי יש אוסף של תחריטים שאנחנו רוצים להציג למכירה ואין לנו איפה'. הצעתי לה להציג את העבודות בדירה שלי. הזמנו את כל הישראלים ששוהים שם והיא מכרה. מאז יש לי דופי קטן בבית".

 

מתוך התערוכה "אמנות סודית" מתוך התערוכה "אמנות סודית"

 

גם התערוכה "אמנות סודית" מתארחת בביתה של מאור זו השנה החמישית. הפעם זהו ביתה הציבורי, בית מני של בנק לאומי, ביהודה הלוי 34 בתל אביב. התערוכה עשויה על פי מודל של תערוכה ברויאל אקדמי בלונדון, ומוצגות בה עבודות של אמנים צעירים וותיקים באופן אנונימי. כך מתאפשר לקהל לבחור עבודה שהוא אוהב מבלי לדעת מי יצר אותה ומה ערכה הכלכלי - פרטים אלו נחשפים רק בסוף התערוכה. זו הזדמנות טובה לפגוש את מאור ולברר איתה מה יחסו של בנק לאומי לאמנות.

 

אמנות לעם

 

חדרה של מאור בקומה ה־12 צנוע למדי. הצבע השולט בו לבן, הצבע האהוב עליה. כשהיא נשאלת איזו עבודה היתה רוכשת לביתה, אם לא היתה כל הגבלה, היא עונה: "אני עדיין תחת הרושם של התערוכה הנפלאה של מונה שראיתי לאחרונה בפריז. הייתי שמחה גם לציור של בונאר. לפני כמה שנים הייתי בתערוכה 'האימפרסיוניסטים בלבן' בוושינגטון, שבה כל העבודות בגוון של לבן. הייתי רוצה עבודה משם".

 

גליה מאור באחד מחללי התערוכה. מוצאת זמן לראות אמנות רק כשהיא נוסעת לחו"ל גליה מאור באחד מחללי התערוכה. מוצאת זמן לראות אמנות רק כשהיא נוסעת לחו"ל צילום: רמי זרנגר

 

אבל בינתיים, מלבד הדופי הקטן אין לה עבודות בבית. גם בחדרה בבנק אין כמעט דבר. "אני אוהבת צמצום", היא מעידה. בכל זאת בחרה לתלות בחדרה שני ציורים מאוסף הבנק: ציור אשה של לאה דגנית (שחקנית תיאטרון וציירת ישראלית שנפטרה ב־1985) ורישום נוף סוער של אנה טיכו, התלוי מול הים שנשקף מהחלון, "כדי לאזן את הים התל־אביבי עם הרי ירושלים", היא מוסיפה.

 

בנק לאומי - בעקבות בנק דיסקונט, שברשותו אוסף ישראלי מרשים, והבנק הבינלאומי הראשון, שרכש לאחרונה ממיטב האמנות העכשווית - הבין שאמנות היא הדבר הנכון. אמנם האוסף אקלקטי למדי - וזה ניכר בספר האוסף הכבד שהוציאו לאחרונה ללקוחות הנבחרים של הבנק - אך בכל זאת מעיד על מגמה.

 

זה קשור לסקס אפיל שנהיה לאמנות?

"אנחנו מבינים היום שזה דבר חשוב. אי אפשר להתעלם מכך שבנק, כמו כל תאגיד עסקי אחר, צריך להשתלב גם בקונספציות שהן רווחות יותר ומתאימות יותר ללקוחות שלו ולעובדים. אצלנו זה גם עמוק יותר, כי אנחנו מרגישים שזה חלק מהתרומה לקהילה - שגם היא, במובן מסוים, בכל מה שקשור לעסקים, הפכה לנפוצה יותר וסקסית יותר בשנים האחרונות".

 

מאור מציינת שהמעורבות באמנות מאפיינת את הבנק בעיקר בעשור האחרון, ויש לכך שתי סיבות עיקריות. "הבנק הזה עבר תקופות”, היא אומרת. "חיינו במשטר של צנע, לא היינו חזקים כל כך כמו שאנחנו היום. ככל שהרווחיות גדלה וככל שהרגשנו שאנחנו בטוחים ביציבות שלנו, כך התפיסה של התרומה לקהילה, שהאמנות כלולה בה, הפכה לחלק מהחזון שלנו. הרבה שנים היינו בבניין ישן, שלא התאים לתליית אמנות. ברגע שעברנו לבניין הזה גם יכולנו לרכוש ולהציג. יש ביקורת שהאוסף שלנו אקלקטי, אבל כרגע הוא מבטא את הגישה הכללית שלנו לעניין של האמנות ולקשר שלנו עם הסביבה. זו גם הסיבה שאנחנו יכולים בסוף התערוכה 'אמנות סודית' לקנות חלק מהעבודות. הן משתלבות באוסף שאין לו קו מסוים".

 

מתוך התערוכה "אמנות סודית" מתוך התערוכה "אמנות סודית"

 

הגישה "הספונטנית" הזו, כפי שמאפיינת אותה מאור, היא גם הסיבה לכך שלאוסף עדיין אין אוצר קבוע עם יד מכוונת. "אנחנו נעזרים במגוון של אנשים שמגדירים את עצמם כיועצים, וכרגע אני חיה עם זה", היא אומרת. "היה חשוב לנו להיכנס לנושא האמנות, ולא מתוך אג'נדה מסוימת. הרגשנו שקודם כל אנחנו רוצים לראות את האמנות בביתנו. מגיעים לכאן אין ספור אנשים, עובדים, מנהלים, לקוחות. לקלוע לטעמם של כולם זה לא דבר פשוט. לכן חשבנו שלא נכון ליצור משהו אליטיסטי מאוד, אלא להציג אמנות שתדבר אל כולם. זו תפיסה שחוזרת על עצמה גם ב'אמנות סודית'".

 

איך בכל זאת מחליטים מה לקנות?

"יש ועדת אמנות שבראשה עומד אחד המנהלים הבכירים שלנו, דודו בר־לב, סמנכ"ל וראש מערך משאבי אנוש, שיש לו גישה מילדות ומבית לנושא האמנות. היא כוללת גם שני חברי הנהלה ומבקר פנימי, כדי למנוע אפשרות של אג'נדה אישית. טוהר המידות קריטי בעינינו, כי אלה כספי ציבור. ויש לנו יועצים חיצוניים שממליצים: דורון פולק (מאוצרי התערוכה "אמנות סודית"), האמן עדו בר אל ואחרים".

 

כיום משקיע הבנק באמנות כ־3 מיליון שקל בשנה. זה כולל מלגה לאמן צעיר בבצלאל, תערוכות, פרסום ורכישה. בעבר תמך הבנק ביריד האמנות המצליח "צבע טרי", ולאחר שנתיים הפסיק. "אני נורא שמחה שהיינו חלק מהיריד ועזרנו להקים משהו שהיום זורם נהדר”, אומרת מאור בתשובה לשאלה מדוע התמיכה הופסקה. "עם זאת, אנחנו חיפשנו ועדיין מחפשים את דרכנו בתחום האמנותי, ובעצם הגענו למסקנה שאנחנו רוצים להתמקד באמנים צעירים. אנחנו עושים את זה ב'אמנות סודית' ובפרויקטים אחרים".

 

הגדרתם אמן צעיר עד גיל 35, אבל גם אמן בן 40 יכול להיחשב לאמן צעיר בתחילת הדרך.

"יכול להיות, אבל זה חלק מקונספט ברור לגמרי. אנחנו לא יכולים להקיף את כולם. גם בעסקים וגם בדברים אחרים אנחנו מנסים להיות ממוקדים ככל שאפשר. אנחנו רוצים לעודד את דור העתיד - הצעירים, פשוט הצעירים. לא תחילת הדרך ולא שום דבר אחר".

 

יש בנקים בעולם שהפכו את האמנות לאפיק השקעה, שידוע שהוא בטוח יחסית. חשבתם על זה?

"שקלנו את זה. לפני חמש שנים עשינו אפילו מעין ניסוי. אנחנו הבנק הכי גדול בארץ, יש לנו נכסים בניהול 230 מיליארד דולר, ובכל זאת הגענו למסקנה שאין צורך. שבאוכלוסיות אצלנו אין הצדקה להתמחות בתחום הזה. אין מספיק ביקוש”

 

 

מתוך התערוכה "אמנות סודית" מתוך התערוכה "אמנות סודית"

.

חיבור אטי לעכשווי

 

הפגישה עם מאור נערכת בחמש וחצי אחר הצהריים, "אמצע יום העבודה", כפי שמגדיר זאת הדובר. זה מחזק את דבריה שבארץ אין לה זמן לבקר בגלריות ובמוזיאונים. היא מציינת שלאחרונה ביקרה במוזיאון ישראל, במסגרת מסיבת פרידה שקיימו שם לארבעה דירקטורים בבנק, “וזה היה מדהים", אך אמנות היא רואה רק כשהיא נופשת בחו"ל. מלבד התערוכה של מונה, היא מספרת על תערוכה נוספת שהרשימה אותה, במוזיאון Jacquemart-André. "יש שם תערוכה שמחברת בין רובנס לפוסין", היא אומרת. "הדבר המעניין הוא שהיום מדברים על זה שכוח אדם מתנייד בכל העולם, שהעולם הוא כפר גלובלי, שיש השפעות הדדיות. ואילו שם את רואה איך הם עצמם נעו בעולם והם ישנו בכל מקום והיו בכל מקום. ואת אומרת לעצמך, 'מה אנחנו מדברים על כפר גלובלי, שניהם כבר עשו את זה'. זה הפתיע אותי מאוד".

 

גם אמנות עכשווית את רואה?

"הרבה פחות. אני מוכרחה לומר שאני מנסה. קורה לי עם זה מה שקורה לי עם מוזיקה מאוד מודרנית; החיבור שלי אטי יותר. מקסימום לאומי דיגיטל”.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x