מציאות מוכרת

בסוף השבוע הגיע אלינו סרט הפעלולים והמתיחות "Jackass 3D", שהפך לאחרונה לסרט הלא בדיוני השני אי פעם (אחרי "פרנהייט 11/9") שהכניס יותר מ־100 מיליון דולר בקופות. ל"ג'קאס" גם היה שבוע הפתיחה החזק ביותר לסרט לא בדיוני, והוא צפוי להפוך בקרוב לסרט הלא בדיוני הרווחי בהיסטוריה. השינוי הבלתי צפוי והמשמעותי ביותר בקולנוע האמריקאי בשנים האחרונות הוא הגעת הקולנוע התיעודי אל המסך הגדול והצלחתו הקופתית חסרת התקדים. באופן מסורתי דרכי ההפצה העיקריות של הקולנוע הלא בדיוני קברו אותו בנישה שולית יחסית, וצרכו אותו בעיקר בהקרנות עצמאיות, ברטרוספקטיבות בסינמטקים ובמדפי ספריות הווידיאו המיוחדות.

בסוף שנות השמונים יצא לאקרנים "רוג'ר ואני", סרטו הראשון ופורץ הדרך של מייקל מור, שהציג באופן פופוליסטי ומבדר את ניסיונותיו לפגוש את מנכ"ל ג'נרל מוטורס כדי להתחשבן עמו על סגירת מפעל המכוניות בפלינט, עיר הולדתו של מור. הסרט הכניס יותר מ־5 מיליון דולר והגדיר מחדש כיצד הקולנוע התיעודי יכול לתקשר עם הקהל. ההבנה שסרט תיעודי הוא השקעה כספית משתלמת הגיעה לשיאה ב־1994, עם הסרט "Hoop Dreams" של סטיב ג'יימס, העוקב אחרי שני צעירים שחורים משיקגו המשחקים כדורסל מקצועני כדי להיחלץ ממעגל העוני. הסרט הכניס יותר מ־7 מיליון דולר והחזיר בקלות את השקעתו הראשונית, חצי מיליון דולר, ובעקבותיו השתנתה ההתייחסות לקולנוע התיעודי.

מייקל מור. סרטו "רוג'ר ואני" הגדיר מחדש כיצד הקולנוע התיעודי יכול לתקשר עם הקהל צילום: אי פי אי

ב־2003 היתה כמות הסרטים שהופצו לתיאטראות בארה"ב גבוהה פי שלושה מבעשור הקודם - כ־60 סרטים בשנה, בהם סרטים פופולריים כמו "לתפוס את הפרידמנים", שעסק בניצול ילדים והפך לשיחת היום בניו יורק, או "ודייק", מותחן תיעודי סוחף על תחרות איות לילדים. כשנה לאחר מכן, הסרט הבולט בז'אנר היה "פרנהייט 11/9", כתב האישום הנוקב של מייקל מור על הקשרים של ממשל בוש עם משפחת בן לאדן. סירובה של דיסני להפיץ את הסרט בגלל תוכנו השערורייתי רק תרם להצלחתו, והוא הגיע להכנסות שיא של יותר מ־120 מיליון דולר. בשנים האחרונות גם חברות הכבלים מתחילות לגלות עניין רב בקולנוע התיעודי, רוב פסטיבלי הקולנוע החשובים בעולם מקדישים מסגרות להקרנת סרטים תיעודיים, ואפשר כבר לדבר מפורשות על האופן שבו הקולנוע הדוקומנטרי יוצא מהארון של מסך הטלוויזיה והסינמטק אל תוך בתי הקולנוע המסחריים.

בידור עובדתי

כיצד קורה שתחיית הקולנוע התיעודי על המסך הגדול מגיעה דווקא בעידן שבו אלטרנטיבות צפייה והפצה ביתיות זמינות מתמיד? ייתכן שצופים רבים לא מרוצים ממה שמספק להם הקולנוע ההוליוודי הפנטסטי, ומבקשים לחזור למציאות. אירועי 11 בספטמבר טשטשו את ההבדלים בין האמיתי לבדיוני, בין חרדה לפנטזיה, וגרמו לתנופה בתוכניות הריאליטי ש"ג'קאס 3D" מנסה להתחקות אחר הצלחתן. כמו כן, העלות הנמוכה של הפקת סרטים בפורמט דיגיטלי מאפשרת היום מעבר זול למסך הגדול. נוסף על כך, הפצה אסטרטגית יכולה לקדם את מטרתו החברתית של הסרט התיעודי באופן אפקטיבי יותר מהפצת די.וי. די או הקרנות טלוויזיה. הבמאי אנדרו ג'ארקי, למשל, הודה שהמטרה בהקרנת "לתפוס את הפרידמנים" בארה"ב היתה להביא למודעות ציבורית לערעורו של ג'סי פרידמן על הרשעתו. בדומה לכך, החשיפה של "The Joy of Life", סרטה של ג'ני אולסון על תופעת ההתאבדויות מגשר הגולדן גייט בסן פרנסיסקו, הצליחה להביא להשמת מחסום ביטחון בגשר.

"ג'קאס 3D". עבר בקלות את רף 100 מיליון הדולר צילום: אי פי אי

סיבה אפשרית נוספת להצלחה בבתי הקולנוע היא האופן שבו הסרט התיעודי מתקרב לסרט ההוליוודי הבדיוני מבחינה סגנונית. הילוך אטי, מוזיקה סוחפת, שחזורים אטרקטיביים ועריכה דרמטית הם רק חלק מהדרכים שבהן הקולנוע התיעודי הופך לאחרונה למה שמייקל מור מכנה "בידור עובדתי". ובינתיים אצלנו, סרטים כמו "שיטת השקשוקה" או "המדריך למהפכה" הם הסנוניות הראשונות שמנסות ליצור קולנוע דוקומנטרי נגיש וסוחף שכזה, אך נראה שעל הפצתם ושיווקם נותר לנו עוד הרבה מה ללמוד.