שובר הקופות

פסטיבל הקולנוע הצרפתי שרץ כעת בסינמטקים ברחבי הארץ מספק הצצה מעניינת לכמה סרטים עטורי פרסים של במאים ותיקים וחדשים כאחד. בסוף השבוע תעלה לאקרנים בישראל "שובר הלבבות", מהקומדיות הרומנטיות המצליחות בצרפת בשנים האחרונות, שביים פסקל שומיי והפיק פיליפ בן שושן - קומדיה שהחזירה למסך את השחקנית והזמרת ונסה פראדי ("זה הקאמבק האמיתי שלה, הסרט שהפך אותה בן רגע לשחקנית רווחית שכל מפיק בצרפת ירצה לעבוד איתה", אומר בן שושן).

כמו באמריקה

שושן (55) התחיל את דרכו כבמאי קליפים וכמפיק סרטי פרסומות. הוא מסביר שהמעבר לקולנוע היה טבעי. "בסופו של דבר כל מפיק רוצה לעשות סרט קולנוע, שבו העשייה היא רחבה וארוכה, שכן פרסומות הן קצרות טווח בהגדרתן", הוא אומר. "כמו כן, פרסומות אינן שייכות למי שיוצר אותן, בעוד שסרט הקולנוע הוא רכושו של המפיק. כשאני עושה פרסומת, אני מרגיש שאני נותן שירות, והקולנוע מאפשר לי להיות עצמאי ולעסוק במשהו מעניין יותר.

פיליפ בן שושן: "ביום שבו הקולנוע הישראלי יעסוק בנושאים אוניברסליים, הוא יפרוץ את השוק הבינלאומי"

"על 'שובר הלבבות' שביים שומיי עבדתי יותר משנה וחצי עם המפיקים יאן זנו וניקולא דובל. אף שהסרט נעשה ללא תמיכת הטלוויזיה בצרפת, היה לכולם אמון מלא בסיכויי הצלחתו. שומיי, שניסיונו בטלויזיה רב ומגוון, הצליח לקצר את משך הצילומים מ־12 שבועות לשמונה, ולעבוד באופן יעיל ביותר".

תקציב ההפקה נאמד ב־9 מיליון יורו, והסרט שואב השראה מהקומדיות הרומנטיות של הוליווד. האם פה טמון סוד הצלחתו?

"בצרפת כולם מנסים לעשות קומדיות כמו באמריקה, אבל לא תמיד מצליחים. נכון שיש כאן השפעה ברורה מהקומדיות הרומנטיות של הוליווד משנות החמישים, אבל בקולנוע אין אף פעם נוסחה מנצחת או מתכונת קבועה להצלחה. הדבר בולט במיוחד בסרטי המשך, שלכאורה רוכבים על מתכונת שעבדה בעבר, אך לרוב אינם מצליחים. התפקיד של המפיק הוא לנסות ולהמציא כל פעם מחדש את הנוסחה להצלחה. בארה"ב, דרך אגב, קנו מאיתנו מיד את זכויות ההפצה של הסרט לאחר הקרנתו בפסטיבל טרייבקה. יש אפילו תכנון לעשות לו רימייק הוליוודי בקרוב".

בקיא בסכסוך

ואפרופו הוליווד, מעניין לבדוק את חלקם של המפיקים היהודים בצרפת. בן שושן מציין שחלקם בתעשייה גדול ממה שנוטים לחשוב. "יש הרבה במאים יהודים בצרפת, כמו אורחי הפסטיבל אוליביה נקש ואריק טולדנו, במאי הסרט 'כל כך קרובים', העוסק במשפחה יהודית שגרה בצרפת. ישנו קלוד ללוש, בעצמו ניצול שואה, ואילן גודמן, שעשה את הסרט על אדית פיאף, אבל באופן כללי שורשיהם היהודים אינם מודגשים כמו בהוליווד. זה הרבה יותר דיסקרטי בצרפת".

ונסה פראדי (מימין) ב"שובר הלבבות". קומדיה צרפתית מצליחה במתכונת הוליוודית

לצד העבודה בצרפת, צילם בן שושן לפני כשבע שנים בישראל את הסרט הדוקומנטרי "פענוח", המנסה לבחון מדוע הסכסוך הערבי־ישראלי עומד במרכז ההתעניינות של העולם, ולמה התקשורת בצרפת מתייחסת אליו בדרך כלל בקול אחיד. "צילמנו את הסרט בישראל במשך 15 יום, ועבדנו על העריכה עם קטעי ארכיון מכל העולם במשך שמונה חודשים. אף אחד לא ממש רצה להפיץ את הסרט הזה, כי צילומיו התרחשו באמצע האינתיפאדה. אף שכל צרפת כמעט ידעה על קיומו, הסרט הוקרן רק בקולנוע אחד בפריז, וכ־60 אלף צופים הגיעו לראות אותו. נדמה לי שבעקבות הסרט עיתונאי צרפת נהיו קצת יותר זהירים ומתונים בסיקורם את הסכסוך. מאז אני עובד לסירוגין בצרפת ובישראל".

יש לך עצה למפיקים הישראלים כיצד להפוך סרטים שהופקו כאן לסיפורי הצלחה בינלאומיים?

"אני מאוד אוהב את הקולנוע הישראלי. אני נוטה שלא להסכים כל כך עם הדעות הפוליטיות בסרטים העכשוויים, אף על פי שאת 'עג'מי' מאוד אהבתי מבחינה תסריטאית. לגבי פוטנציאל ההצלחה, נראה לי שביום שבו הקולנוע הישראלי יהיה פחות לוקאלי, ויתמקד לא רק בסכסוך או במצב הפוליטי אלא גם בנושאים אוניברסליים יותר, הוא יפרוץ אל השוק הבינלאומי ויצליח מאוד כלכלית".