$
פנאי

משיחת יתר: שותפות אמנותית

גלריה שבה שותפים האמנים היא פתרון אמנותי־כלכלי מצוין לימי מיתון. האמנים משלמים עמלה נמוכה, מרוויחים יותר ומצליחים לשמור גם על עצמאות אמנותית

דנה גילרמן 10:3418.08.09
היה צפוי שהראשונות להיפגע מהמשבר הכלכלי (מלבד האמנים, כמובן) יהיו הגלריות הקטנות, שאין להן גב כלכלי ורזרבות לימים קשים. והנה גלריה D&A לצילום, שהוקמה לפני שנתיים ביהודה הלוי 57 בתל אביב על ידי שני צלמים בוגרי בצלאל, עדי ברנדה ודניאלה הורבין, הודיעה עכשיו על הפיכתה לגלריה שיתופית. בתערוכה "טבע אחר" שתיפתח

ב־3 בספטמבר יוצגו עבודות של עשרת האמנים השותפים עתה בניהול הגלריה.

 

נכון להיום פועלות בהצלחה ברחבי הארץ ארבע גלריות שיתופיות: אגריפס וברבור בירושלים, אלפרד וגלריה P8 (שהוקמה לאחרונה) בתל אביב. בימים אלו מתארגנת קבוצה נוספת של כ־50 אמנים להקמת גלריה שיתופית נוספת בתל אביב, ברחוב המחוגה 3. האמנים השותפים בגלריה שכזאת מממנים את הפעילות והתחזוקה של המקום, מחליטים החלטות משותפות ובדרך כלל כל אחד מהם מציג גם תערוכה אחת בשנה. בכמה מהגלריות מתקיימות תערוכות קבוצתיות שבהן מתארחים אמנים נוספים.

 

מרבית הגלריות השיתופיות קמות כעמותות ללא מטרות רווח וכביכול ללא שיקולים מסחריים (אך מובן שגם בהן מתקיימות מכירות). המוטיבציה העיקרית מאחורי התארגנות שכזאת היא הצורך לשמור על עצמאות אמנותית והרצון להציג: יש מעט גלריות מסחריות ואמנים רבים הזקוקים לבמה.

 

עבודה של ינאי זלצר. אמן שותף בגלריה מרוויח יותר עבודה של ינאי זלצר. אמן שותף בגלריה מרוויח יותר

 

המוטיבציה של ברנדה והורבין להקמת הגלריה היתה דווקא הפוטנציאל לעסק רווחי. לפני שנתיים זה גם נראה אפשרי: השוק פרח והצילום פרח עוד יותר, עבודות נחטפו, סביב הגלריה נוצר קהל קונים קטן ומסור. עלותה של הגלריה הצנועה הסתכמה ב־8,000 שקל בחודש, ודי היה במכירתן של שתי עבודות בחודש (50% מהתשלום מועבר לגלריה) כדי לשמור על איזון כלכלי.

 

לאחר שבשמונת החודשים האחרונים לא נמכרה אף עבודה, ההחלטה להקמת גלריה שיתופית נהפכה לדרך היחידה למנוע את סגירת הגלריה. הם פנו לצלמים נוספים, ובסופו של דבר קמה קבוצה של עשרה אמנים בני גילאים שונים שהמשותף להם הוא "המחויבות למדיום", לדברי ברנדה. מלבד ברנדה והורבין הקבוצה כוללת את רביד בירן, אורן וקסלר, ינאי זלצר, יהודית מצקל, דנה לנדאו, עידית רייכנר, עמרי שפירא ויהודית שרייבר.

 

ברנדה אינו ממהר להפוך את הגלריה לעמותה ומאמין שגם במתכונת הזאת יש פוטנציאל כלכלי, מסוג אחר ולאו דווקא שיתופי.

 

כל אחד מהשותפים עתיד להציג תערוכת יחיד אחת בשנה. בניגוד לחלוקה המסורתית בגלריות המסחריות, שבה הגלריה מקבלת מחצית מרווחי המכירה, פה תהיה לאמן הזדמנות לרווח כמעט נקי: 90% הולך לכיסו והיתרה לחשבון הבנק המשותף של הגלריה. מכירה טובה תכסה, לדבריו, את כל ההוצאות השנתיות, ואולי אף תאפשר רווחה זמנית.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x