השבוע: מלך משיח

שבועות ארוכים הכחישו מובילי המדיניות הכלכלית בארץ את הדיכאון. שר האוצר ניהל עם הציבור שיחות הרגעה כאילו היה פסיכולוג. המשבר עוקף אותנו, הצהירו פקידי האוצר המעונבים, אבל הציבור לא התרשם. הציבור לא מטומטם, גם אם הוא לא הבין את מקבץ המושגים הפיננסיים שנחתו עליו.

הציבור החל לאבד את הביטחון כשנמחקו לו כמה עשרות אלפי שקלים מהחסכונות. וכשגל הפיטורים החל נוגס במקומות העבודה, למדנו שגם אנשים יכולים להתקפל. כמו בגדים שעברו מארון בגדים מרווח לטרולי קטן. מוכנים להתקמט, רק שיהיה בבוקר לאן ללכת. ועוד דבר למדנו, שהשפה העברית שכלה לפחות מילה אחת מאוצר המילים שלה: השקעה סולידית. אין כזאת מילה יותר. הציבור ראה את טייקוני המשק מוחקים מילארדים ושומרים על פאסון עצוב, ואז הוא הפנה את המבט לסטנלי פישר וראה איך הריבית יורדת בעוד חצי אחוז. הוא גם ראה איך משרד האוצר מציג בשבוע אחד שלוש תוכניות להתמודד עם המשבר הכלכלי. שלושתן זכו לכינוי הפרוזאי "רשת ביטחון". יחד איתה הסימפטומים של התקפי החרדה, שכבר הופיעו אצל הציבור, התגברו. אנשים הרגישו שבמקרה הטוב מדובר בפרוזאק לעניים. הרעיון לחזור לתקופת האבן ולראות בבלטות אפיק הטמנה סולידי נראה טוב מרגע לרגע.

פיני גרשון - הרבי מלובביץ' של מכבי צילום: ראובן שוורץ

מלבד פיני על מי נותר לחלום? ואל תהיו קטנוניים עכשיו ותצקצקו "תקופת מיתון" וכו', כי מה זה 3 מיליון דולר, סכום השתכרותו של המאמן האגדי, לעומת השמחה בלב של האוהדים? מה זה 3 מיליון דולר אם מביאים בחשבון שההפסדים היו יכולים להיות הרבה יותר גדולים? פיני, שפוטר מאולימפיאקוס במהלך העונה שעברה והמשיך להתגורר ביוון, לא יכול היה לצפות לקאמבק מזהיר מזה. במונחים רוחניים גרשון הוא הרבי מלובביץ' של מכבי. רק הדיווחים על שובו החזירו את הצבע ללחיים של האוהדים. ובימים טרופים אלה גם סומק הוא מצרך נדיר.