כשסרטוני גיימינג מחליפים ערכים: כך הידרדרה תעמולת המלחמה של הבית הלבן
במקום חזון לאומי או הצדקה מוסרית כפי שנראו בתעמולה האמריקאית בעבר, סרטוני הרשת של ממשל טראמפ על איראן משתמשים בממים, גיימינג ואייקוני תרבות פופ כדי לשלהב תומכים; מומחים מזהירים כי הם “מסתירים את המציאות המחרידה של המלחמה” ומחליפים מסר לאומי בבידור קל לעיכול
ב-1943, דונלד דאק התגייס למלחמה בנאצים. בסרטון קצר שעלה לאקרנים בינואר אותה שנה, נראה הברווז המאויר של דיסני כאזרח בגרמניה הנאצית, שחי בתנאים מחפירים של מזון דל ועבודות כפייה, רק כדי לגלות בסוף שמדובר היה בחלום. מטרת הסרטון היתה למכור אגרות מלחמה, הוא זכה להצלחה אמנותית וציבורית רחבה, גרף את האוסקר לסרטון האנימציה הקצר הטוב ביותר ונבחר 50 שנה מאוחר יותר לאחד מ-50 סרטוני האנימציה הטובים בכל הזמנים.
דונלד דאק לא היה דמות האנימציה היחידה שהתגייסה לתעמולה הממשלתית נגד מדינות הציר. באגס באני זימר למען רכישת אגרות מלחמה והתעלל בהרמן גרינג (תוך שהוא מתחזה להיטלר), פופאי כיכב בשורת סרטונים אנטי-יפניים, שבעת הגמדים משלגייה של דיסני גויסו לסרטוני תעמולה קנדיים, ומיני מאוס ופלוטו הדריכו עקרות בית אמריקאיות כיצד לחסוך בשומן בעת מלחמה. דמויות קומיקס כמו קפטן אמריקה, בטמן, סופרמן ואיירון מן שימשו גם הן לתעמולה, בעיקר במלחמת העולם השנייה ובמלחמה הקרה.
השימוש בדמויות מאוירות ואייקונים אחרים של תרבות פופולרית לתעמולת מלחמה ישירה אמנם דעך מאז. אבל עתה, על מנת להסביר את המלחמה הלא מאוד פופולרית באיראן, הבית הלבן מגייס אותם שוב, לעתים בכפייה, ובטוויסט הדרוש לעידן הנוכחי: במקום סרטונים מושקעים וזוכי פרסים שמשודרים בבתי הקולנוע, ממים קצרים להפצה ויראלית בפלטפורמות מדיה חברתית, שעושים שימוש בדמויות אנימציה, סרטי אקשן, משחקי וידיאו ומוזיקה פופולרית.
בתחילת החודש, העלה חשבון ה-X (לשעבר טוויטר) הרשמי של הבית הלבן סרטון בן 14 שניות. תחילתו, צילום אווירי של הפצצת מטרה באיראן. לאחר מכן מופיע קליפ של בובספוג מכנסמרובע ששואל "רוצים לראות אותי עושה זאת שוב?". "ללא הפסקה, ללא התנצלות", נכתב בפוסט.
בטיקטוק הפיץ הבית הלבן סרטון של שיגורי טילים והפצצות באיראן לרקע הלהיט Fireman של ליל ויין, עם הופעת אורח של טראמפ שמניף אגרוף מעל לכיתוב The fireman comin.
גם משחקי מחשב תופסים מקום מרכזי בסרטוני התעמולה של הממשל, כחלק מהמאמצים לפנות לקהל הגיימרים הצעיר שסייע לניצחון של טראמפ ב-2024. כך, למשל, סרטון טיקטוק משלב בין צילומים משדה הקרב לקליפים מתוך משחק הנינטנדו הוותיק Wii Sport, ואחר (שכבר אינו זמין) מהמשחק קול אוף דיוטי: מודרן וורפייר 3.
לא רק המדיום השתנה, גם המסר. אם במלחמת העולם השנייה הסרטונים נועדו לחזק את המאמץ המלחמתי, הפעם היעדים אחרים לגמרי. "המטרה היא לא בהכרח לשכנע מצביעים לגבי הצידוק של המלחמה באיראן", אמר לפייננשל טיימס פרופ' רוג'ר סטאל מהמחלקה ללימודי תקשורת של אוניברסיטת ג'ורג'יה שחוקר תעמולה בזמן מלחמה. "המטרה היא לגלוון את תומכי MAGA עם גרסה מרגשת ונוחה לעיכול של העימות, שפונה ליצרים הבסיסיים של גיימרים ואנשים שחושבים שמלחמה היא רק סדרה של קליפים הוליוודיים. אבל בטח בעבור 70% מהאוכלוסייה, זה פשוט מזעזע.
באחד הסרטונים שמדגימים זאת יותר מכל, קטעים מאהבה בשחקים, לב אמיץ, שובר שורות, רעם טרופי, סופרמן, רובוטריקים, דדפול, מלחמת הכוכבים ועוד נארגו בין צילומי הפצצות לסרטון קצבי בן 42 שניות שמסתיים בהכרזה "ניצחון נטול פגמים". ב-X לבדה צבר הסרטון קרוב ל-65 מיליון צפיות. "זה כמו פרסומות לחיקוי זול של סרט של טום קרוז", סבור פרופ' פיטר לוג'. מנהל בית הספר למדיה של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. "הם מסתירים את המציאות המחרידה של קונפליקט ומלחמה. אתה לא מרגיש את האבל, אף פעם לא רואה את התוצאות של העימות או האלימות".
סרטון זה גם עורר ביקורת מצד בן סטילר, הבמאי והכוכב של רעם טרופי, שביקש מהבית הלבן להסיר אותו. "אף פעם לא נתנו לכם אישור, ואין לנו עניין להיות חלק ממכונת התעמולה שלכם", הוא כתב ב-X. "מלחמה היא לא סרט".
"זוהי ממיפיקצה וגמיפיקציה של המלחמה", אמר לפייננשל טיימס פרופ' ניק קול, שחוקר את ההיסטוריה של תעמולה בבית הספר לתקשורת ועיתונות של אוניברסיטת דרום קליפורניה. "זו דרך מזעזעת לייצג עימות". הוא הנגיד את הסרטונים של הבית הלבן להצהרות של נשיאים במלחמות קודמות, כמו וודרו ווילסון שהצדיק את הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם הראשונה בטיעון שיש "להפוך את העולם למקום בטוח לדמוקרטיה". או ג'ורג' בוש שלפני פתיחת מבצע סערה במדבר ב-1990 דיבר על הסיכוי ל"סדר עולמי חדש".
לדברי קול, התעמולה במלחמה הנוכחית מייצגת סטייה מאמות המידה המוסריות שאפיינו ממשלים בעימותים קודמים. "מסורתית, ממשלת ארה"ב דיברה על מלחמה כמשהו מצער אך הכרחי להשגת מטרה שנשקלה בקפידה. ממשלים קודמים ביקשו לשאת אתם את הציבור האמריקאי, ולשכנע את העולם שהם פועלים לטובת האנושות. אני לא חושב שניתן לראות תעדופים דומים במסרים של ממשל טראמפ".
השימוש בתרבות פופולרית כאמצעי תעמולה אינו חדש, אפילו לא למאה ה-20 (אלכסנדר מוקדון הטביע מטבעות שבהן הוא לבוש בעור האריה של הרקולס. זאוס מוטבע על צדו השני של המטבע). כשהוא מגייס את אייקוני התרבות הפופולריים העדכניים למערך ההסברה שלו, ממשל טראמפ לא מתנהג באופן שונה ממשל רוזוולט שנעזר בדונלד דאק, פופאי, סופרמן וקפטן אמריקה כדי לקדם את מטרותיו, גם אם המדיום והאריזה שונים.
ההבדל המרכזי הוא המסר. דונלד דאק ניסה לחזק את המאמץ המלחמתי באמצעות גיוס כסף מהציבור. סופרמן וקפטן אמריקה ביקשו להטמיע את הערכים שנמצאים כיום ביסוד הזהות הלאומית האמריקאית ("אמת, צדק ודרך החיים האמריקאית", כפי שנטבע בסדרת הרדיו "הרפתקאות סופרמן" במהלך מלחמת העולם השנייה). ממשל טראמפ, כפי שאופייני לו, מבקש בראש ובראשונה להאדיר את טראמפ עצמו. אין לו סיפור גדול על תקווה וזהות לאומית מאחדת, אין לו עולם טוב יותר בסוף המערכה. יש לו רק מסרים מאדירים ופנייה ליצר הבסיסי ביותר של הזכר הצעיר, הדמוגרפיה החזקה שלו: פיצוצים, אייקונים, ממים ומוזיקה פופולרית.
זה אולי טוב על מנת לשלהב את הבייס בטווח הקצר. אבל ככל שהמלחמה מתארכת, והשפעותיה מחלחלות לכלכלה האמריקאית בדמות מחירים מאמירים, היכולת של תעמולה כזו ליצור מחויבות ארוכת טווח בקרב הציבור הרחב מוגבלת. "התמיכה הציבורית תקרוס כשהמציאות של העימות תתברר", אמר לוג'. "זה כמו מתקן בפארק שעשועים. יש גבול לכמה זמן אפשר להשעות את הספק”.
