הקברניט
אתגר בלב הר: הכירו את שדות התעופה התת-קרקעיים של איראן
משמרות המהפכה חשפו בסיס אווירי שמוסתר כולו בתחתית הר, מאיים על כל המזה"ת, ולאויב יש עוד כאלה מלאים כטב"מים ומטוסי קרב. איך פועל בכלל בסיס שכזה, כיצד השתנה לאורך ההיסטוריה, ומהן נקודות התורפה שלו?
שלום, כאן הקברניט; איראן חשפה בסיס אווירי מיוחד במינו, שהוא לכאורה בלתי ניתן להשמדה. מה שיזרקו עליו - מטילים ועד פצצות, כולל אטומיות - לא יעשה דבר. המכלול תת קרקעי, ומוגן במיליוני טונות של סלע דולומיטי: בסיס ששוכן בתחתית הר. סיור מצולם שהועלה לרשת מראה אולמות על גבי אולמות מלאים כטב"מים לטווח מאות ואלפי ק"מ. איך אפשר לטפל באיום כזה, שיכול להגיע לכל פינה במזה"ת? איך תוקפים מהאוויר מטרה שאין לה שמיים?
הכלים שנצפו בתיעוד החדש הם בעיקר מדגם מוהג'ר 6 הרב-משימתי, שיכול לשאת טילים מונחים אופטית שנשענים על טכנולוגיות הנחיה שהונדסו לאחור מטילי ספייק ישראלים. באולם השכן נצפו כטב"מים ממשפחת האבאביל (דגם 2 משופר בווידאו, דגם T בתצלומים), ותיעודי מנהרות קודמות הראו גם כלים מתאבדים ארוכי טווח כשאהד 136 ואחיו הסילוני 238.
במכלול ישנם לפחות ארבעה אולמות שאורכם כ-140 מ', רוחבם כ-30 מ' וגובהם קרוב לעשרה מ'; זהו מתחם שנחפר ייעודית לאחסנה של אמצעי לחימה ולא מנהרת רכבת שהורחבה. האיראנים יוכלו לשכן שם גם משגרי טילים בליסטיים, והתיעוד מראה גם סירות תקיפה מהירות ונשק נגד אוניות, כך שהבסיס נמצא בקרבת החוף.
זה לא הבסיס האווירי הראשון שאיראן בונה בתוך הר: בפברואר 2023 נחשף בסיס "עיט 44", שנמצא 130 ק"מ מצפון מערב לנמל בנדר עבאס בדרום המדינה. הוא מכיל לפחות טייסת פאנטומים אחת, ומכלולי תחזוקה, תיקונים, מחסני נשק, בקרה וניהול לחימה; בסיס אווירי לוחם שנמצא בתוך רכס סלעי ענק.
תיעודים איראניים הראו פאנטומים נוסעים בבסיס, בכוח המנועים שלהם - מה שמעיד על מערכת אוורור וטיהור מאוד מתקדמת. הפאנטום עצמו היה אגדה בשיא תהילתו וכיום איראן היא היחידה שעוד מפעילה אותו כמטוס קו ראשון - אבל חשוב להתייחס אליו כדוגמה.
אתם מבינים, מדובר במטוס קרב גדול וגבוה, מה שאומר שבאותן המנהרות יוכלו האיראנים להפעיל מספר דומה של מטוסי F14 (קשישים גם הם, אך עדיין מסוכנים), מספר גדול יותר של מטוסי מיג 29 (שקטנים מהפאנטום בהרבה) ואפילו סוחוי 35 (שאיראן תקבל בקרוב, ויהיו חתיכת מיגרנה עבור חיל האוויר הישראלי); בקיצור, עיט 44 הוא נקודת זינוק להרבה צרות מעופפות.
גם לפניו היה לאיראן חשוב שנדע שיש לה בסיסי תעופה תת קרקעיים. במאי 2022 הוצגו סרטונים של כטב"מים במכלול תת קרקעי בעל מנהרות צרות יותר, שגם בו יכולים הכלים להתניע ולהסתובב בלי לחנוק את המפעילים שלהם.
גם במקרה ההוא נצפו כלים תוקפים רב משימתיים - חלקם גדולים מאוד כמו הפוטרוס ארוך הטווח, שמוטת כנפיו מוערכת ביותר מ-20 מ'. לאיראן ניסיון עשיר מאוד בבניית מכלולים תת קרקעיים מורכבים; מי שיודע לשים מערך השבחה של חומר גרעיני בתוך מנהרה, יוכל לבנות כך גם שדה תעופה. היום נפרק את הנושא הזה ונלמד איך עובד בסיס אווירי תת קרקעי, גם בתור איום וגם בתור מטרה.
היסטורית, הופיע הבסיס התת קרקעי לקראת מלחמת העולם השנייה, והחלוצים היו דווקא השבדים: כל כך ניטרלים הם היו, ולא ידעו מי יסתכל עליהם כמו על אוכל ויבוא לקחת ביס - הגרמנים מדרום, או הסובייטים ממזרח, שכבר ניסו לכבוש שטחים בפינלנד השכנה.
הטמנת חיל האוויר בבסיסים שאי אפשר לתקוף בלי להנחית כוחות על הקרקע היוותה תעודת ביטוח: כל עוד יוכלו להמריא מהם מיירטים, אפשר יהיה לעכב קמפיין הפצצה גדול, בשאיפה עד שיימצא פיתרון דיפלומטי או שהעונה תהיה פחות נוחה לפלישה. ולכן, לקראת סוף שנות השלושים החלו חפירות אינטנסיביות ברכס שנמצא במרכז שבדיה, בצמוד לבסיס גוטנבורג. מנהרות נחצבו בסלע, באמצעות ציוד כריה שהופעל קודם לכן בהקמת מעברי רכבות. נבנו מספר אולמות וב-1940 הפך הבסיס מבצעי.
לשבדיה יש היסטוריה ענפה של כרייה במכרות סגורים, וכך ידעו המהנדסים איך לצמצם סיכונים עבור החיילים שמשרתים במנהרות חיל האוויר, להפריד חומרים רעילים, ולסלול צנרת לפינוי גזים. המתחם תפקד עוד שנים רבות לאחר המלחמה; כיום נמצא בו מוזיאון חיל האוויר השבדי.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה רצו הנאצים להגן על צוותי המסרשמיט 262 - מטוס הסילון העיקרי שלהם, שהיה מאוד רגיש, בוסרי ומורכב לתחזוקה. אז כדי שאפשר יהיה להכין אותם לטיסה מבלי חשש מהפצצות ונזקים, הוקמו ב-1943 דירים תת קרקעיים בבסיס לכפלד - האנגרים חפורים למחצה בקרקע. בתחילת 1944 הוקמו גם שלושה מחסנים תת קרקעיים לחלוטין, מהם יצאו פצצות V1, הכטב"מ ההתקפי המבצעי הראשון.
הבאים בתור היו היפנים: בבסיסי קאנויה וצ'יראן, מהם הופעלו טייסות קמיקאזה - צוותי התאבדות - אוחסנו המטוסים במנהרות בצלע הר. בשנות החמישים, כשהתייצב בעולם מאזן אימה בו שתי מעצמות מחזיקות נשק גרעיני ומאוד רוצות להשמיד זו את זו, דירים תת קרקעיים הפכו לסטנדרט, ובכל בסיס שנתפס כמאוים יכולתם לראות האנגרים תחת קשתות בטון בחיפוי אדמה.
16 צפייה בגלריה


"קוניצ'יווה גיברת-סאן, אל תשימי לב אלי. אני רק מטוס התאבדות רקטי"
(צילום: worldwarphotos)
היו מדינות שלא הסתפקו בכך: ביוגוסלביה הושק ב-1962 בסיס זליאבה שנבנה במשך כ-14 שנה והיה פשוט עיר נמלים לוחמת. ישבו בו שלוש טייסות מיג 21, אלפי חיילים, אמצעי תקשורת ומודיעין וכל מה שצריכה כנף קרב מלאה כדי לתפקד, אפילו תחת הפצצה אטומית.
זה חתיכת אתגר טכני, בטח בעידן בו קפיצות טכנולוגיות כמו מנועי סילון, טילים ומערכות מתקדמות היו עוד חדשות למדי והביאו אילוצים והתאמות רבות; פתאום הבסיס צריך יותר אנשים שעושים יותר דברים, ואם שריפה במחסן דלקים באוויר הפתוח מסכנת מי שקרוב, מתחת לאדמה תוכל להרוג את כל הבסיס.
ולכן, יש לבנות מערכת האוורור שעושה יותר מרק לספק חמצן; מנועים מופעלים, שמנים ודלקים נשפכים, חומרים רעילים להפליא מרחפים באולמות - וצריך לטהר את הכל גם בעבודת השגרה וכמובן במקרה של דליפה.
אתגר אחר הוא העברת המטוסים: לעיתים קל וזול יותר לחפור מנהרה גבוהה מאשר צרה, ולהתקין בה מנוף שנע על מסילה שמחוברת לתקרה, ולהעביר כך מטוסים ממקום למקום - אפילו אחד מעל לשני.
למשל, בתמונה פה למטה אתם רואים מיראז'ים בבסיס מאירינגן במרכז שווייץ; אולמות המטוסים נראים כמו בטן של נושאת מטוסים, וצוותי התחזוקה היו יכולים לטפל בכלים בצורה מקיפה ונוחה מאוד.
אתגר אחר הוא אספקת דלק: בסיס תת קרקעי אמור לעבוד בצורה עצמאית כמה שיותר זמן, ולכן עליו לקבל דלק מצנרת מאובטחת ולא להתבסס על משאיות, למשל. כשטייוואן חנכה ב-1985 את בסיס צ'ישיאן הענק שלה, בו מקום לכ-200 מטוסים בהאנגרים חפורים בסלע, סללה גם קו דלק ובנתה תשתית גנרטורים גדולה במקום.
ואל תשכחו שזה מחנה עם מאות וגם אלפי חיילים, שצריכים סביבת מחיה עם נוחות מינימלית: מגורים, מועדוני טייסת, ומרפאה; יש לי תחושה שמוציאים הרבה גימלים בבסיסים כאלה.
לזליאבה היוגוסלבי היה למשל, חדר אוכל עם מקום לאלף סועדים ומטבח בגודל של מטבחי מלונות. כל זה מצריך הרבה נדל"ן תת קרקעי: כ-3.5 ק"מ של מנהרות - פרויקט שבנייתו תיקח שנים רבות, ויעלה מיליארדי דולרים.
כל מה שתיארתי פה מתורגם להרבה מאוד כסף; בסיס אווירי תת קרקעי גדול הוא אחת התצורות הכי יקרות לאחסן ולהפעיל כוח אווירי, אפילו יותר מנושאות מטוסים. ולכן, לא פלא שרוב מדינות העולם מסתפקות בדירים חפורים למחצה, במקום לבנות מרתף לאיזה ג'בל.
מלבד התקציב, יש מגבלות טופוגרפיות - לא בכל סוג של קרקע קל ונוח לחפור - וכמובן, של צורך מבצעי; למשל, בישראל מסתמכים על הגנה ניידת וגמישה, שהיא יותר יעילה מאשר הגנה פאסיבית בדמות תקרה סלעית. אבל קשה להתעלם מהאפקטיביות של כזה דבר: הבסיסים באיראן מסתתרים בכיס הקטן של כדור הארץ עצמו. עד כמה מוגנים הבסיסים האלה, ואיך ניתן לפגוע בהם מהאוויר?
תקיפה ישירה לא תהיה אפקטיבית; לארה"ב יש פצצות שמסוגלות לחפור בעומק הר, לנו אין. וגם לו היו, צריך לדעת בדיוק לאן חופרים - אחרת בכלל לא נפגע במנהרה, או שנפגע ונקריס אחת שאין בה בכלל מטוסים או משהו נפיץ. קצת מתסכל לשלוח מבצע כזה לחיסול בסיס עיט 44, כשבפועל נהרוס לו רק את השק"ם.
אבל לשמחתנו, לכל בסיס תת קרקעי יש נקודת תורפה עצומה - כל כך גדולה, שרואים אותה מהחלל. הנה פה לפניכם נמצא בסיס עיט האמור, 130 ק"מ מצפון מערב לנמל בנדר עבאס, מדגמן לנו בגוגל Maps. ומה הדבר הראשון שאתם רואים פה בתמונה? נכון מאוד: המסלול.
מה המסלול עושה פה, הרי אמרנו שהבסיס תת קרקעי! ובכן, הבסיס כן - אבל מטוסי חיל האוויר האיראני עדיין צריכים לרוץ על אספלט כדי להמריא ולנחות, ואת זה אי אפשר לשים באדמה. כבר סיפרתי לכם פעם שכמעט בלתי אפשרי להשמיד לחלוטין שדה תעופה צבאי, אבל לנטרל זמנית דווקא קל: צריך פשוט לחורר את המסלול.
אז כדי לסגור את עיט 44 לשיפוצים, נוכל לבחור באחת משלוש שיטות: הראשונה היא כמובן, תקיפה של המסלול העיקרי בפצצות מתחפרות שמבקעות אותו, וישנן כאלה שגם מפזרות מטעני משנה שמקשים על תיקונים. השיטה השנייה היא לפגוע כך במסלולי ההסעה - אלה שמובילים מהמערה אל המסלול הראשי.
ואת השיטה השלישית אני הכי אוהב: פירי הכניסה למנהרות בולטים מספיק בשביל שאפשר יהיה לפגוע מעליהם, וליצור קריסה חלקית של התוואי התת קרקעי, רק באזור הכניסה. מה קיבלנו? מחנה איראני שלם שתקוע בבסיס כי נעלנו אותו בפנים.
ומה עם כטב"מים? אותם אפשר להפעיל מבסיס תת קרקעי גם בלי מסלול - לפחות, כשמדובר בכלים מתאבדים שלא צריכים לנחות. אבל כאן עולה שאלת העלות מול תועלת: מה הטעם בלחפור בסיס מאוד יקר, ואז להתקין בו פירים אנכיים לשיגור כטב"מים - כשמדובר במשהו שאפשר לירות עם אפס תשתית, באפס מאמץ תוך דקות? קל יותר פשוט לקחת את הכטב"מ החוצה, לשגר רגע ולחזור לבונקר.
וכאן עולה שאלה מעניינת אחרת: אם האיראנים יודעים שצה"ל יכול לנטרל את הבסיסים התת קרקעיים שלהם, ושהאפקטיביות שלהם כנקודות זינוק התקפיות היא מוגבלת - למה בכלל לחשוף ולהציג אותם לעולם?
הרעיון הוא לא להפחיד את צה"ל, אלא להפחיד אתכם: בסיס אווירי שנמצא ממש בתוך הר באמת נראה בלתי ניתן להשמדה, ובאמת מעביר מסר חזק: יש לנו כוח גדול מתחת לאדמה, ואליו לא תוכלו להגיע. ויש עוד סיבה, שלא נוגעת בכלל לישראל אלא לשחקנית אחרת שבכלל לא גרה פה במזרח התיכון.
לקיומם של בסיסים כאלה יש תפקיד חשוב מול ארצות הברית: מלחמת המפרץ השנייה והפלישה לאפגניסטן לימדו את הציבור האמריקאי שאי אפשר לנצח מלחמות רק מן האוויר. שחייבים פלישה קרקעית, וזו תגבה המוני הרוגים ונזק פוליטי כבד.
בסיס תת קרקעי מחזק את הטענה שעם איראן אפשר להתמודד רק דרך בוטס און דה גראונד - וזהו מחיר שהעם האמריקאי לא ישוש לשלם. ולכן, לא מן הנמנע שחשיפת בסיסי מנהרות למיניהם באה לשחוק את מוטיבציית ארה"ב לפתרונות צבאיים, לא פחות מלאיים על ישראל. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.