פרשנות
בישראל יש את ריכוז טאלנטי ה־AI הגדול בעולם, אבל בלי הכסף הממשלתי היתרון יישמט
אל המערכה הגלובלית על הטאלנטים בתחומי הבינה המלאכותית, הצטרפו גם מדינות עשירות כמו סעודיה ואיחוד האמירויות ומעמדה של ישראל עלול להתערער. בריחת המוחות עלולה להתגבר ככל שהמצב במדינה יידרדר. אם הממשלה לא תתעורר עם מדיניות אגרסיבית והגדלת תקציבים, נהפוך בתוך חמש שנים למעבדת ניסויים של חברות בינלאומיות
מצבה של ישראל בבינה המלאכותית מזכיר את מצבה במדד האושר: היא מדורגת בעשירייה הראשונה בעולם, למרות שאף אחד לא מבין כיצד זה ייתכן שכן המציאות לא בדיוק תומכת בכך. על פי הדירוג המרכזי של Tortoise Global AI Index, הבוחן את מעמדן של 83 מדינות מובילות בתחום, ממוקמת ישראל במקום ה־9 הכללי, ובמקום השני ביחס לגודל האוכלוסייה. זהו מקום גבוה, אך ערב הפריצה של בינה מלאכותית יצרנית (GEN AI) ישראל היתה מדורגת במקום החמישי במדד זה שמשקלל השקעה במחקר, מסחור והון אנושי. בזמן הזה מדינה כמו סינגפור, שהובילה תוכנית ממשלתית עתירת השקעות, עלתה ממקום עשירי לשלישי.
ההכרזות הפומפוזיות שזורמות במהלך ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במדינות המפרץ שהביא לשם את מיטב חזית ה־AI החל מסם אלטמן מ־OpenAI ועד ג'נסן הואנג מאנבידיה (שהפעיל בישראל מחשב־על לבינה מלאכותית עוד ב־2023), מציפות בישראל חשש האם פספסנו גם את הרכבת הזאת ולא רק את המדינית. הדעות לגבי התקדמות הבינה המלאכותית בישראל חלוקות ובהחלט יש מקום להלקאה עצמית. אך גם כשיוצאות הכותרות על השקעות המיליארדרים של סעודיה במחשב־על, צריך לזכור שעדיין חסר שם משאב אחד מרכזי שקיים בישראל ולא ממש קיים בסעודיה והוא ההון האנושי.
כשמתפעלים מהעסקה שסעודיה סגרה עם אנבידיה לאספקת 18 אלף שבבי בלקוול החדשניים, אסור לשכוח שחלק מהפיתוח של מחשבי־על המבוססים על שבבים אלה נעשה במרכז של אנבידיה בישראל, הפעילות השנייה לה בגודלה מחוץ לארה"ב. כמו כן, מחשבי העל שנבנים בהשקעות עתק על ידי המדינות השונות ומתבססים על המעבדים של אנבידיה, אינם מועילים אם אין הון אנושי שידע כיצד להפיק מהם את המיטב. גם כאן, לישראל עדיין יש יתרונות משמעותיים לעומת מרבית המדינות ובוודאי מול סעודיה.
אז היכן החוזקות ומהן החולשות של ישראל בקרב על הבינה המלאכותית ומדוע בכלל יש מי שמוטרד ממעמדנו בתחום? את הבעיה אפשר לתמצת בכסף: מצד אחד השקעה ממשלתית מועטה יחסית למדינות אחרות. רק השבוע אמר אורי גבאי, מנכ"ל מכון המחקר RISE שמתמחה בהייטק, כי אפילו צרפת, שאינה נחשבת למדינה חדשנית במיוחד הקצתה 100 מיליארד יורו לתוכנית הבינה המלאכותית שלה ואילו בישראל התוכנית הרב־שנתית תוקצבה עד כה בכמיליארד שקל, בחלוקה לשתי פעימות בנות שלוש שנים כל אחת. אלה כמובן לא כוחות.
ההשקעה הנמוכה של המדינה במחקר ופיתוח אינה דבר חדש ולמעשה ישראל מדורגת באופן קבוע בין המדינות עם ההשקעה הגבוהה ביותר במחקר ופיתוח לא בזכות הממשלה, אלא רק בגלל הסקטור הפרטי, כלומר קרנות, שמשקיעות בסטארט־אפים. אלא שהפעם, בבינה המלאכותית, זה לא מתכנס, לפחות לא בשלב זה. שיעור ההשקעות ב־AI בישראל מצד קרנות השקעות אומנם מרשים, אך עלה בפחות מ־85% בשלוש השנים האחרונות, זאת לעומת 900% בארה"ב ו־300% באירופה. בדו"ח העדכני ביותר של חברת המחקר העולמית CB אינסייטס שמתמחה בטכנולוגיה, רק שתי חברות ישראליות נכנסו לרשימת חברות ה־AI הבולטות בעולם ואלה הן חברת הסטארט־אפ דקארט שמנסה לפתח מודל ווידאו משלה וחברת OrcaAI שרוצה להיות הווייז של האוניות. חברה כמו AI21 שנחשבת לחלוצת ה־AI הישראלית והיחידה שמפתחת מודל שפה משלה (LLM), כלל לא הוזכרה כמו עוד חברות רבות נוספות. ברוב תחומי ההייטק ובעיקר בסייבר ופינטק, חברות ישראליות מככבות ברשימות מסוג זה.
תמונה דומה ביחס לישראל מצטיירת גם בתחומים אחרים של הבינה המלאכותית. לפי דו“ח של RISE, בישראל אמנם נרשמה עלייה מתונה של 24% בהשקעות בתחומי ה־NLP בין השנים 2020 ל־2023, אך זהו קצב נמוך דרמטית משיעורי הצמיחה שנרשמו בארה"ב ואירופה, שעמדו על 183% ו־54%, בהתאמה. יתרה מכך, ההשקעות בתחום של ראיית מכונה אף ירדו באותה התקופה. הנתונים מלמדים על בעיה כפולה: מחד, יש בישראל תעשיית AI פעילה ומגייסת. מאידך, אין גידול מספק לעומת המתחרים הבינלאומיים, מה שמוביל לשחיקה הדרגתית ביכולת לשמר את המובילות.
מה שמאפשר לישראל בכל זאת להיות מדורגת גבוה במדדי ה־AI היא הנוכחות הנרחבת של החברות הבינלאומיות כאן החל מאנבידיה ועד גוגל. גם ברמה העולמית עולה ומתחזקת התובנה כי עיקר הפיתוח והדחיפה של המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר מאז המצאת האינטרנט, יוצאים מחברות הענק ולא מהסטארט־אפים. הן אלה שמחזיקות בתקציבים המאפשרים השקעות ענק בפיתוח וגם מצליחות לפתות, כפי שכבר רואים בסיליקון וואלי, בחזרה את כוח האדם שעזב לטובת הסטארט־אפים, לחזור לארגונים הגדולים. נוכחותן של החברות הבינלאומיות בישראל, שמעסיקות כשליש מכלל עובדי ההייטק כאן, היא סוג של ביצה ותרנגולת - הן באות לכאן בגלל ההון האנושי הישראלי, אך העבודה בהן מאפשרות שמירה על הרמה הגבוהה של הטאלנט.
וזה הקלף המרכזי שמבדיל בין ישראל למדינות רבות, החל מאירופה ועד סעודיה: על פי מדד ה־AI של אוניברסיטת סטנפורד, ישראל מדורגת ראשונה בעולם בריכוז הון אנושי מותאם לבינה מלאכותית, במקום התשיעי מבחינת העלייה בריכוז הון אנושי זה ב־8 השנים האחרונות, ובמקום החמישי בחדירת מיומנויות רלבנטיות לבינה מלאכותית בין השנים 2023-2015. אלא שגם בגזרה זו מתחילות לעלות שאלות, שכן בניגוד לתחומים המסורתיים שישראל חזקה בהם כגון סייבר או פינטק שלא דורשים השכלה גבוהה ולעתים קרובות מספיק אפילו הניסיון מיחידות הטכנולוגיה של צה"ל, חדשנות בבינה מלאכותית דורשת תארים גבוהים. כפי שעולה מהניתוח של מכון RISE, שיעור היזמים בתחום בעלי השכלה אקדמית טכנולוגית הוא 47%, לעומת 39% בחברות הייטק אחרות. ישראל נהנית ממספר גדול יחסית לאוכלוסייה של בוגרי תואר ראשון, אבל דווקא בבוגרי התארים המתקדמים היא נמצאת בחסרון שמוסבר בשירות הצבאי שמעכב את הכניסה ללימודים ודוחף אוכלוסייה צעירה לעבוד מבלי להמשיך לתואר שני או שלישי.
לנוכח הקרב העולמי על הטאלנט בתחומי הבינה המלאכותית, שעכשיו יצטרפו אליו גם מדינות עשירות כגון סעודיה ואיחוד האמירויות כבר נמצא עמוק במשחק, מעמדה של ישראל עלול להתערער. בריחת המוחות שבינתיים ממותגת כ"רילוקיישן" ובעיקר לטובת ארה"ב, עלולה להתגבר ככל שהמצב במדינה, הן במישור הגאופוליטי והן פנימי ימשיך להיות מורכב. מדינות המפרץ כבר השכילו למשוך אליהן אנשי הייטק ממדינות כמו רוסיה ואוקראינה מאז פרוץ המלחמה ורק ימשיכו ללחוץ על דוושת הכסף כדי להפוך למרכזי AI עולמיים.
חריקות מתחילות גם בתחום התעסוקה. ההיצע של מפתחים אינו גדל בקצב שיאפשר תמיכה בתעשייה מתרחבת. מ־2023 לא נרשם כל גידול במספר המועסקים בהייטק — והמספר אף ירד אבסולוטית. בפברואר 2025 דווח על 6,990 מתכנתים שמחפשים עבודה בישראל — עלייה של יותר מ־1,000 לעומת נובמבר 2024. מדובר במחזור שלם של בוגרי מדעי המחשב שאינם מצליחים להשתלב בתעשייה. בנוסף, שיעור המועסקים בהייטק מכלל כוח העבודה ירד, תופעה שלא נראתה בישראל יותר מעשור.
אחד החששות שמתחילים לבטא גם ברשות החדשנות וגם במכוני המחקר הוא שהיתרון הישראלי המרכזי התבסס היסטורית על מתכנתים טובים ואלה מוחלפים במה שמכונה "מהנדסי עילית", כלומר אלה שמסוגלים להפעיל מערכות בינה מלאכותית. לפי מנכ"ל אנתרופיק, דאריו אמודאי, מערכות AI צפויות לכתוב 90% מהקוד תוך שישה חודשים בלבד. המשמעות: הביקוש למתכנתים "רגילים" — שעליהם מבוסס ההייטק הישראלי — הולך ודועך. אם ישראל לא תתאים את מערך ההכשרות, ההשכלה הגבוהה ומדיניות התעסוקה, היא עלולה להפוך למדינה שמשמשת רק כמעין מעבדת ניסויים לחברות הבינלאומיות שמפתחות AI.
יש אגב מי שתולים בנוכחות הגדולה של תאגידי ענק, כ־400 בישראל, את הירידה במספר הסטארט־אפים החדשים שקמים כאן. לעובדים, בוודאי בתקופות של חוסר יציבות וחוסר וודאות כפי שהיה בשנתיים האחרונות, נוח יותר להישאר בחברות הגדולות.
מצבה של ישראל אמנם לא מעודד כשמסתכלים על מה שקורה בעולם, אך אינו סופני. אם המדינה תגדיל את ההשקעה בתחום, אפשר לנסות לסגור את הפער שנוצר בשלוש השנים האחרונות מאז שהוזנק מירוץ החימוש של AI עם עלייתם לאוויר של ChatGPT ומתחריו. בשנתיים האחרונות הקשב של הממשלה לא היה נתון כלל לנושא מעבר לגבולות רשות החדשנות, אבל עוד לא הכל פתור בעולם בתחום הזה, גם לא המודלים העסקיים וגם לא הפורמט הסופי בו נצרוך את AI ברמה הפרטית או הארגונית. עם חשיבה נכונה ולא בגישת "יהיה בסדר" , שמתאפשרת בינתיים בזכות אקזיטים רבים שמזרימים כסף למדינה, אפשר לבנות תוכנית שאפתנית ואף אגרסיבית. ההתחלה יכולה להיות להחזיר את השפיות למדינה ובכך לעצור את זליגת הטאלנטים לחו"ל.
