ניתוחהבנקים שמרו אצלם את הריבית והרווחים זינקו
ניתוח
הבנקים שמרו אצלם את הריבית והרווחים זינקו
רבעון חזק להפועלים, דיסקונט והבינלאומי שנותנים שיעור בניצול תנאי השוק לטובתם. מצד אחד גלגלו את הריבית להלוואות ומיעטו בהעלאת הריבית בפיקדונות ומצד שני הפסדי האשראי עדיין רחוקים. התוצאה: תיק האשראי עלה ב־15% - והכנסות המימון זינקו ב־40%
אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שהבנקים הם המרוויחים הגדולים מעליית הריבית ומהאינפלציה, אז שיראה את הדו"חות לרבעון השלישי שפורסמו אתמול, בהם אנו רואים את התוצאה האמיתית של התמהמהות הבנקים בגלגול הריבית הגבוהה לפיקדונות הצרכנים, לצד גלגול מלא של אותה הריבית להלוואות שניתנו.
הפועלים, דיסקונט והבינלאומי דיווחו על תוצאות שהיו יותר חזקות מרוב התחזיות: הפועלים הרוויח כמעט 1.8 מיליארד שקל, זינוק של 47.9% לעומת הרבעון המקביל; דיסקונט רשם עלייה של 24% ל־893 מיליון שקל; והבינלאומי הרוויח 467 מיליון שקל, שמשקפים תשואה על ההון גבוהה במיוחד של 18.5%. על רקע התוצאות קפץ אתמול מדד הבנקים בכ־2.3%, והוביל את העליות בבורסה.
1.
הסיבה המרכזית לגידול החד ברווחים הוא עליית הריבית. אבל לא מדובר רק בעלייה עצמה, אלא גם בעובדה שהבנק הוא שזה שמתמחר גם את צד ההלוואות וגם את צד הפיקדונות - כלומר את צד ההכנסות וההוצאות שלו בתחום הריבית.
בצד ההלוואות התגלגלה עליית הריבית במלואה בהלוואות הקיימות צמודות פריים, שהן החלק המרכזי בתיק האשראי בבנקים. באשר להלוואות החדשות שניתנו, הבנקים אינם מפרסמים את הריבית הממוצעת שגבו, אולם ממערכת נתוני הריבית בפיקדונות ובהלוואות למשקי הבית שמפרסם בנק ישראל, עולה כי בהלוואות החדשות, הם העלו את הריבית בשיעור דומה לזה להעלאה של בנק ישראל. לעומת זאת, הריבית בפיקדונות שהבנק משלם ללקוחותיו עלתה בקצב הרבה יותר מתון. גם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון התייחס לכך השבוע ואמר שאינו מרוצה מקצב העלייה הזה. לפי נתוני בנק ישראל, בממוצע רק 60% מעליית הריבית גולגלה לפיקדונות - שיעור יחסית דומה למה שקורה במדינות מפותחות נוספות. וכך יוצא שצד ההכנסות מריבית עולה בחדות בבנק, ומנגד צד ההוצאות של הבנק (הריבית על הפיקדונות) עולה בקצב הרבה יותר מתון. התוצאה - שיפור חד ברווחיות.
את התהליך הזה ניתן לראות בהכנסות מריבית - שזינקו ב־40% בממוצע בשלושת הבנקים שפרסמו אתמול דו"חות בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. בהפועלים מדובר בעלייה של יותר ממיליארד שקל ל־3.63 מיליארד שקל, בדיסקונט הן זינקו ביותר מ־600 מיליון שקל ל־2.28 מיליארד שקל, ובבינלאומי הייתה זו עלייה של 300 מיליון שקל ליותר ממיליארד שקל. נדגיש שב־12 החודשים האחרונים רשמו הבנקים גם עלייה חדה בתיק האשראי שלהם, שנבעה מהריבאונד שהיה בכלכלה לאחר הקורונה. תיק האשראי של שלושת הבנקים שפרסמו דו"חות צמח בממוצע ב־15% בין ספטמבר אשתקד לספטמבר הנוכחי, אולם הכנסות המימון צמחו בקצב הרבה יותר חד, שנובע מעליית הריבית, שהגדילה ללווים את ההחזר החודשי במשכנתאות ובשאר ההלוואות. גם האינפלציה תרמה את שלה, שכן חלק מההלוואות צמוד מדד והמדד עמד ברבעון השלישי על 1.2% לעומת 0.8% ברבעון המקביל.
הביקורת הציבורית על קצב עליית הריבית האיטי בפיקדונות חלחלה באופן חלקי אל הבנקים, והם שיפרו את הריביות, אבל בעיקר בפיקדונות לטווח ארוך (שנה ומעלה). בפיקדונות הקצרים, בהם נמצאים מרבית כספי הציבור, הריבית עדיין נמוכה למדי. כעת יהיה מעניין לראות האם רווחי העתק של הרבעון השלישי בתוספת חזרתה של הכנסת לפעילות, יפעילו על הבנקים לחץ נוסף להגברת קצב עליית הריבית הפעם בפיקדונות הקצרים.
2.
עליית הריבית היא בסך הכל טובה לבנקים, אבל יש לה גם צדדים פחות טובים. ראשית, התייקרות ההלוואות מקטינה את הביקוש להן. בשנתיים האחרונות הציגו הבנקים צמיחה חדה בקצב שנתי דו־ספרתי. הצמיחה הזו נבעה מביקושים גבוהים שהגיעו אחרי הקורונה, שפגשו ריבית נמוכה. נראה שברבעון השלישי הדהירה מתחילה להיבלם. שלושת הבנקים צמחו ברבעון השלישי רק ב־2.5%-2% בתיק האשראי. זה עדיין קצב שנתי נאה של 10%-8%, אך נמוך מכפי שהתרגלנו לראות ברבעונים האחרונים.
על אף שיש בחודשים האחרונים האטה בקצב המשכנתאות החדשות, הן מוסיפות להיות מנוע צמיחה בבנקים, והן גדלו בכ־3% ברבעון השלישי בשלושת הבנקים בממוצע. גם האשראי העסקי ללקוחות הגדולים ממשיך לצמוח, אם כי בקצב נמוך משמעותית לעומת השנתיים האחרונות, והוא גדל ביותר ב־2% בממוצע בשלושת הבנקים ברבעון השלישי. לעומת זאת, באשראי הצרכני ובאשראי לעסקים קטנים קצב הצמיחה הממוצע נמוך יותר ועומד על 1.3% ו־0.5% בהתאמה ברבעון השלישי. גם בתקופת הגאות הבנקים שמרו על צמיחה מרוסנת בשני הסקטורים הללו, שמתאפיינים ברמת סיכון גבוהה יחסית.
עליית הריבית בתוספת ההאטה הצפויה במשק אמורים גם להביא לכך שיותר לווים ייקלעו לקשיים. את הביטוי למגמה זו אמורים לראות בסעיף ההפרשות להפסדי אשראי. ניצנים למגמה הזו ניתן היה לראות בחלק מדו"חות חברות האשראי החוץ־בנקאי, כמו מימון ישיר שדיווחו על עלייה בסעיף זה. בבנקים עצמם ההפרשות עדיין דומות לתקופה של שגרה וגאות בכלכלה: שיעור ההפרשה מסך התיק בשלושת הבנקים עמד על פחות מ־0.2%, על אף שהבנקים ציינו כי ביצעו הפרשה בגין החמרה אפשרית שעלולה להיות במצב הכלכלה לאור עליית הריבית ונתוני מאקרו נוספים.
ההפרשות הנמוכות בבנקים נובעות מכמה סיבות. ראשית תיק האשראי שלהם נחשב לשמרני, בטח אם משווים אותו לאשראי החוץ בנקאי. הבנקים התמקדו בשנים האחרונות במתן משכנתאות, שנחשב לאשראי ברמת סיכון נמוכה לאור העובדה שמולו משועבדת דירה, וכן הם צמחו בחדות באשראי העסקי ללקוחות גדולים. אמנם באשראי העסקי עלולות להתגלות בעיות, אך בבנקים מציינים כי הלקוחות העסקיים מגיעים ברובם חזקים למשבר הזה ועם עודפי נזילות. בנוסף, יש לזכור כי בתחילת משבר הקורונה ביצעו הבנקים הפרשות עתק להפסדי אשראי. בסופו של דבר, הנזק הכלכלי היה יותר נמוך, כך שהבנקים נותרו עם עודף הפרשות - שחלקו הוכר חזרה כהכנסות אשתקד, אך חלקו עדיין יכול לשמש ככרית הון לצליחת המשבר הנוכחי. כך יוצא שהם לא נדרשים בשלב זה לבצע הפרשות גדולות נוספות.
אולם לא לעולם חוסן. אם הריבית תמשיך לעלות ותחצה את רף ה־4% - זו עלולה להיות טלטלה אמיתית ללווים רבים. לפי הערכות, ברבעונים הקרובים, כאשר התמונה תתבהר יותר ונראה אם עליות הריבית נמשכות והחשש מהאטה אכן מתממש, נדע טוב יותר עד כמה הבעיות בתיק האשראי של הבנקים יהיו מהותיות. ההנחה הרווחת היא שהאשראי הבעייתי יגדל, אך לא דרמטית. אם הבנקים ינהגו בחוכמה הם גם עשויים להקדים תרופה למכה, ולהציע מראש פתרונות ללווים, כמו פריסת הלוואות או במקרים מסוימים אפילו הקפאה, מה שיסייע לרבים לצלוח את התקופה.
3. שיעורי הרווחיות שהציגו שלושת הבנקים ברבעון השלישי חריגים. בשנים האחרונות רשמו הבנקים תשואה על ההון ממוצעת של 8%־9%. הפעם אנחנו כבר מגיעים ל־15%, ובבינלאומי אפילו ל־18.5%. בעקבות התוצאות הודיעו הבנקים על חלוקת דיבידנד: דיסקונט הסתפק בחלוקת 20% מהרווח - 179 מיליון שקל, פועלים חילק דיבידנד של 30% מהרווח שהם מעל לחצי מיליארד שקל, והבינלאומי ממשיך להיות הבנק עם שיעור חלוקת הדיבידנד הכי גבוה, כשחילק מחצית מרווחיו כדיבידנד (235 מיליון שקל) לבעלי המניות, ובראשם בעל השליטה צדיק בינו.
באופן מסורתי נהנים הבנקים מתקופות של עליות ריבית, שמגדילות את הכנסותיהם כמעט בלי מאמץ, אולם זו לא הסיבה היחידה. הבנקים מגיעים לתקופה הזו בנקודת התחלה מצוינת. הם עברו תהליכי התייעלות שכללו פיטורי אלפי עובדים, סגירת סניפים ומעבר לדיגיטל, שחסכו הוצאות רבות. בעבר יחס היעילות עמד על אזור ה־70%, כלומר ההוצאות נגסו בכ־70% מהכנסותיהם. ברבעון הנוכחי השילוב של התייעלות עם עלייה בהכנסות כתוצאה מהריבית והאינפלציה שיפר את יחס היעילות שעמד ברבעון השלישי על 55% בדיסקונט, שהיה בעבר הבנק הכי פחות יעיל, 47.7% בבינלאומי ו־41.5% בלבד בבנק הפועלים.
בנוסף, הבנקים גם מגיעים לתהליך עליית הריבית אחרי גידול חד בתיק האשראי, כך שבסיס ההכנסות שלהם גבוה, והפרשות העתק שעוד נותרו להם מתקופת הקורונה נותנים להם גם כרית ביטחון לספיגת הפסדי אשראי עתידיים. השילוב של כל הנתונים הללו מייצר להם את שיעורי הרווחיות הגבוהים והחריגים.
עם זאת, כל הטוב הזה לא יכול להימשך לנצח. אי אפשר לצפות שאם הריבית תמשיך לעלות, ימשיכו הבנקים לצמוח בקצב הכנסות שכזה. ראשית, הבעיות בתיק האשראי עוד יגיעו בשנה הבאה והיקפן לא ידוע. שנית, התחזית של בנק ישראל שהאינפלציה תתמתן בתחילת 2023, מה שישפיע גם כן על הכנסות הבנקים, שנהנו השנה מעליית המדד. בנוסף, הציבור מעביר יותר ויותר כספים מחשבונות העו"ש לפיקדונות, כך שהבנק צריך לשלם יותר ריביות, והלחץ הציבורי להעלות את הריבית בפיקדונות צפוי להימשך. כך שבשורה התחתונה - הבנקים הם באמת המרוויחים הגדולים מעליית הריבית, אך את השיא של המגמה הזו הם כנראה חוו ברבעון הקודם.
