סגור

בלעדי
קבוצת שרגא ברוש צברה חובות של 248 מיליון שקל

שתי חברות מקבוצת מפעלי ברוש מגישות בקשה לעיכוב הליכים. 185 מיליון שקל מהחובות שצברו הם לבנקים ולמלווים חוץ בנקאיים. הסיבה: צניחה בהכנסות בזמן הקורונה. ברוש: "הזרמנו 43 מיליון שקל הלוואת בעלים ושעבדנו רכוש פרטי, באמונה שנכון לשקם". קרן טנא צפויה להשקיע 30 מיליון שקל תמורת 60% מהמניות

עסקיו של התעשיין שרגא ברוש, לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים בישראל, צברו חובות בהיקף של כ־248 מיליון שקל. כך עולה מבקשה דחופה לעיכוב הליכים לבית המשפט המחוזי בירושלים שמגישות שתי חברות השייכות לקבוצת מפעלי ברוש: "י.ברוש שיווק ושירותים” ו”קבוצת מפעלי י. ברוש".
מהבקשה עולה כי החוב למערכת הבנקאית והחוץ־בנקאית הוא כ־185 מיליון שקל וכי החוב לנושים בדין קדימה (עובדים, רשויות וארנונה) מסתכמים בכ־9 מיליון שקל. כמו כן נטען כי החוב לנושים הבלתי מובטחים מסתכם ב־33.8 מיליון שקל. בנוסף, לחברה הלוואת בעלים בסך של 43 מיליון שקל.
בבקשה לעיכוב הליכים נאמר, כי "קבוצת ברוש ובעלי השליטה מאמינים כי ההסדר שבכוונתם להציע יניב לנושים, במאוחד, סכום של למעלה מ־105 מיליון שקל, שחלקו יתקבל מההשקעה של קרן טנא והיתרה, מקבוצת ברוש וממימוש רכושם האישי של בעלי השליטה". בבקשה נטען, באמצעות עוה”ד גיל הירשמן ועדי בראונשטיין, כי “לסברת הקבוצה והמנהלים, החוב הריאלי של הקבוצה לנושים הפיננסיים, לאחר מימוש הנכסים הפרטיים המשועבדים, הוא בסך של כ־115 מיליון שקל והיתרה היא חוב בלתי מובטח עם ערבות אישית של המנהלים”. למעשה, נטען בבקשה כי לחברות נוצר גירעון בנכסים אל מול התחייבויות בהיקף מוערך של כ־142 מיליון שקל.
2 צפייה בגלריה
שרגא ברוש נשיא התאחדות התעשיינים
שרגא ברוש נשיא התאחדות התעשיינים
שרגא ברוש: "בתקופת הקורונה ירדנו בהכנסות בלמעלה מ־50%"
(צילום: עמית שעל)

קרן טנא תרכוש 60%

כמו כן נטען כי נכון למועד הגשת הבקשה, “חשבונות החברות בבנקים טרם הוגבלו, אך צ’קים של החברות אשר חוללו באי פירעון נמצאים אצל חלק מהנושים - וחלק מהנושים נקטו בהליכים משפטיים כנגד החברות”.
החברות מבקשות לאשר לקבוצת ברוש לקבל מקרן טנא, אחת מהקרנות הבולטות בישראל בתחום ההשבחה של מפעלי תעשייה, מימון ביניים עד לסך של 20 מיליון שקל, לצורך הפעלתן ושמירתן של החברות כ”עסק חי” בתקופת עיכוב ההליכים. מהבקשה עולה כי קרן טנא צפויה להיכנס כמשקיעה בקבוצה לפי שווי של 50 מיליון שקל, כך שיוקצה לה 60% ממניות חברת מפעלי ברוש — תמורת 30 מיליון שקל. וזאת, לאחר בדיקת נאותות. ה־40% הנותרים ייוותרו בידי משפחת ברוש.

על פי הבקשה, הדירקטורים והמנהלים בחברות הללו הם שרגא ברוש ויריב ברוש. מדובר בחברות ותיקות בבעלות משפחת ברוש, העוסקות בתחום תעשיית הפלסטיק ובתחום ייצור חוטים סינתטיים, המשמשים בעיקר את תעשיית השטיחים - מפעל באזור התעשייה ברקן, וגם בתחום ייצור אריזות גמישות - מפעל באזור התעשייה נוף הגליל, שנקרא מפעל סלינה לשעבר. על פי הבקשה, בשלב זה מועסקים בקבוצת ברוש כ־130 עובדים. קבוצת ברוש היא קבוצה ותיקה, שנוסדה על ידי אבי המשפחה יעקב ברוש ז”ל עוד בשנת 1977. מוצריה של הקבוצה נמכרים לחברות בישראל ובעולם.
שרגא ברוש אמר ל”כלכליסט”: “סך החובות של הקבוצה הם 240 מיליון שקל ויש לה רכוש של כ־100 מיליון שקל. כלומר, מדובר בגירעון של 140 מיליון שקל. הבעלים הכניסו לקבוצה מתוך אמונה בחברות ורצון לעמוד בכל ההתחייבויות כ־45 מיליון שקל (הלוואת בעלים - ל”ד). מעבר לזה שעבדנו לטובת נותני האשראי רכוש פרטי, שכולל דירות ורכוש אחר בשווי נוסף של עוד כ־40 מיליון שקל. אני מאמין בתעשייה הישראלית ולכן שמנו עשרות מיליונים, מתוך אמונה שלמה שנכון לשקם”.
“עד הקורונה המפעלים היו רווחיים”, אמר ברוש, “אנחנו משוכנעים שבעזרת המשקיעה קרן טנא ובעזרת ההסדר נוציא לפועל שיקום כלכלי ונצליח לעשות את זה - ויותר מזה נגדל ונתרחב. יש לנו מפעלים מתקדמים עתירי ציוד. מפעל אחד הוא בברקן והשני הוא בנוף הגליל ורוב המכירות ליצוא".
2 צפייה בגלריה
עופר עיני
עופר עיני
עופר עיני
(צילום: ראובן שוורץ)
מה גרם לקשיים?
"בתקופת הקורונה ירדנו בהכנסות בלמעלה מ־50%. החברות מכרו לפני הקורונה בערך בממוצע בין 120 ל־130 מיליון שקל בשנה, לאורך שנים ארוכות. דבר נוסף שהשפיע עלינו זה מחסור בחומרי גלם פלסטיים בעולם - וגם לנו - וזה הקשה עלינו לחזור לייצור מלא. הלקוחות שלנו היו בהסגרים. העובדים הפלסטינים במפעל בברקן היו מנועים בין שלושה לארבעה חודשים מלבוא לעבודה. הכל ביחד הפריע לנו להתאושש".
בבקשה עצמה שהוגשה לבית המשפט נאמר כי במהלך תקופת הקורונה צנחו הכנסות קבוצת ברוש בכ־50% מסך הכנסות כולל של כ־120 מיליון שקל בשנת 2019, לסך הכנסות כולל של כ־58 מיליון שקל בשנת 2020, והכנסות של כ־39 מיליון שקל נכון לתקופה מינואר עד סוף אוקטובר 2021.

הסדר לנפגעי קורונה

במסגרת הבקשה טוענות החברות כי הקבוצה נקלעה למשבר תזרימי כתוצאה ממגפת הקורונה. עוד נטען כי ערב פרוץ המגפה הקבוצה הייתה בעלת רווח תפעולי והיקף הכנסות יציב, אולם מגפת הקורונה פגעה בפעילות הכלכלית של קבוצת ברוש, בעיקר מבחינה תזרימית ־ ולכן אין מנוס לקבוצה אלא מלפנות לבית משפט לצורך שיקומה באמצעות גיבוש הסדר עם כלל נושיה. המשמעות הבקשה שהגישו שתי החברות שפנו לבית משפט, היא שהן מבקשות שקט תעשייתי מנושיהן על מנת להציג הסדר לנושים. הבקשה הוגשה לפי תיקון 4 לחוק חדלות פירעון, העוסק בחברות שנקלעו לקשיים בשל מגפת הקורונה. במסגרת תיקון זה החברות מבקשות להגיע להסדר חוב עם נושיהן ולא ממונה להן נאמן, אלא מנהל הסדר עם סמכויות של פיקוח. בכפוף לכך שבית משפט יאשר את הבקשה של הקבוצה, הניהול יישאר בידי ההנהלה הקיימת ולא יופקע ממנה.
במסגרת הבקשה לבית המשפט החברות מבקשות למנות מנהלי הסדר, שאחד מהם יהיה עו"ד אהוד גינדס, שעל פי הבקשה ייצג עד לאחרונה את החברות במו"מ מול המערכת הבנקאית. כמו כן התבקש בית משפט למנות עוד מנהל הסדר.
במסגרת הבקשה נטען, כי הקבוצה חוזה כי ב־2022 תוכל לחזור להיקף המכירות כפי שהיו לה עד לתחילת משבר הקורונה וכי לחברות צבר הזמנות של 3־4 חודשי ייצור ומנהלי החברה מעריכים כי מצב זה יימשך.