מעצב־העל קארים ראשיד: אני, רובוט
בראיון ל"כלכליסט" מספר ראשיד למה זה בסדר גמור לעודד עבודה 24 שעות, מה יש לו נגד עצים ופארקים ולמה הוא לא מפחד מהעידן שבו אנחנו נחווה את העולם באמצעות שבב אלקטרוני
"אני מרגיש בחילה כשאני נמצא במקום שאני לא מתחבר לעיצוב שלו. יכולים לתקוף אותי חלומות רעים", כך אומר בראיון ל"כלכליסט" מעצב־העל קארים ראשיד. "בבתי מלון ישנים מהמאה ה־19, למשל, אני מרגיש שיש סביבי כל הזמן אנשים מתים. אני חולם עליהם כשאני ישן. כאילו אני מקבל אנרגיה שאני לא רוצה בה מהעבר. אני אוהב לחיות בהווה".
ראשיד (56), שאת עיצוביו אפשר למצוא כמעט בכל בית בעולם, בהחלט חי בהווה, לפחות במובן הטכנולוגי של המילה. "לולא העידן הדיגיטלי לא הייתי יכול לנהל את כל העסקים שלי ברחבי העולם", הוא מספר במהלך ביקור בישראל לפני שלושה שבועות. "היום, למשל, יום עבודה. נחתנו בתל אביב, אכלנו ארוחת צהריים נהדרת, הסתובבנו במזג האוויר הנפלא ואז עלינו על מונית לכאן. בחצי שעה של נסיעה במונית עניתי על 20 מיילים וקיבלתי שיחה מקייב. אופן העבודה שהעידן הדיגיטלי מצריך, שבו חשוב לעבור ממקום למקום, משולחן העבודה לסלון או למרפסת, הוא הרבה יותר טוב בעיניי מהקיוביקלס של העידן הקודם".
ראשיד בישראל. "אופן העבודה בעידן הדיגיטלי טוב בעיניי מהקיוביקלס של העידן הקודם" צילום: עמית שעל ברוח הזאת עיצב ראשיד את ליין הריהוט המשרדי החדש שלו, עבור חברת גלובל ישראל, שלטובת השקתו ביקר בארץ - ליין המאופיין בקווים עגולים, שקיפות וחללים שיוצרים מעברי אוויר. זו מערכת מודולרית המאפשרת להתאים את השולחן ממצב ישיבה למצב עמידה, כך שהעובדים יכולים להמשיך לעבוד בכל מצב. היא כוללת מגוון שולחנות עבודה, כיסאות, ספות, תאי טלפון פרטיים וכן כיסאות ושולחנות בר, בהתאם לחללי העבודה הפתוחים של היום.
מתוך ליין המשרדים שעיצב ראשיד עבור גלובל. המחשב כאקסטנציה של האדם צילום: יחצ
אתה יוצר חללי עבודה אולטימטיביים כך שהעובדים ירגישו בנוח וירצו להמשיך לעבוד עוד ועוד.
"הייתי אומר שזו אמירה קצת חתרנית".
יכול להיות, אך מה דעתך?
"בעידן הדיגיטלי אנחנו באמת עובדים 24/7. יש לכך חסרונות ויתרונות. היתרונות הם שאת יכולה לעבוד מכל מקום, ולא חייבת להיות בתוך קיוביקל. העידן הדיגיטלי מעצים את האינדיבידואל ואת היזמים העצמאים. אם יש לך רעיון את יכולה להגשים אותו בקלות, למשל לצלם ביוטיוב ולגייס כספים באמצעות מימון המונים. התחביבים - שפעם היו דבר השמור לאחרי שעות העבודה - הופכים לעיסוק המרכזי ולפרנסה של אנשים, וזה מדהים בעיניי, כי אין דבר יותר נהדר מאשר לעשות את מה שיש לך תשוקה לגביו ושדרכו את תורמת לעולם".
ראשיד, יליד מצרים שגדל באנגליה ומתגורר בניו יורק, בן לאם אנגלייה ואב מצרי, חתום על יותר מ־4,000 עבודות ויותר מ־300 פרסי עיצוב. עבודותיו מוצגות באוספים של 15 מוזיאונים, ובהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
נראה שהעולם כולו פרוס כמודל תלת־ממד על מסך המחשב של ראשיד. הוא לא רק מעצב תעשייתי, אלא גם איש עסקים ממולח שעובד סביב השעון והגלובוס. לפני חצי שנה פתח משרד בתל אביב כדי להמשיך לפתח יוזמות עיצוביות עם החדשנות הטכנולוגית בישראל, והוא חתום על עיצוב מלון הבוטיק פולי האוס בתל אביב.
הוא לא נרתע מעיצוב מוצרים לשוק ההמונים, כמו גם לאלפיון העליון, ואולי זה סוד ההצלחה שלו - החל מסל הניירות גרבו שעיצב ב־1996, שמחירו נמוך מ־10 דולר, נמכר ביותר מ־2 מיליון יחידות ונחשב לאחד מפריטי המעצבים הנמכרים בכל הזמנים, דרך בקבוק בושם לאיסי מיאקי ועד לעיצוב מלונות בוטיק בכל רחבי העולם. בין לקוחותיו: אסוס, סמסונג, אאודי, דויטשה בנק, הולנדיה, סודהסטרים ועוד.
שנאה לפארקים ועצים
על המשיכה שלו לעיצוב נקי הוא אומר: "אני לא רוצה להישמע כמו מינימליסט, כי אני לא, אבל עודפות של דברים גורמת לי להרגיש לא טוב. ככל שיש יותר דברים, קשה יותר לעבוד. אני מעדיף שולחן עבודה נקי מחפצים. כדי שהחיים יזרמו וכדי להיות פרודוקטיבי, אין צורך בהרבה חפצים".
סל הניירות גרבו. נמכרו יותר מ־2 מיליון יחידות צילום: יחצ
במערכת המשרדים החדשה אתה מעצב חללי עבודה שמתאימים את האדם למחשב, כאילו המחשב הוא אקסטנציה של האדם, או שהאדם הוא אקסטנציה של המחשב. מה אתה חושב על עולם המדע הבדיוני הזה?
"כשהייתי ילד ממש שנאתי את הטבע. שנאתי פארקים ועצים, אבל אהבתי מאוד את הסביבה הבנויה. לקח לי המון זמן להבין למה. זה מפני שריתקה אותי העובדה שאנחנו, בני האדם, יצרנו את כל הסביבה הבנויה. הייתי אובססיבי לגבי זה. הייתי מוקסם מהעובדה שבני האדם מסוגלים לעשות כל כך הרבה דברים מופלאים כמו חלליות ומטוסים. לעומת זאת, הטבע הוא עובדה קיימת ונתונה מראש. לא אנחנו עשינו אותו.
בעתיד החומר ייעלם
"הסביבה הבנויה התקדמה כל כך הרבה ב־30 השנים האחרונות וממשיכה להתקדם", ממשיך ראשיד, "היום יש יכולת טכנולוגית לעצב דברים המתקשרים יותר עם האדם ולהביא אותם לכדי מימוש. למשל פיתוח השבבים האלקטרוניים מאפשר ייצור חפצים רובוטיים כך שאיכות החפצים משתפרת. בעתיד החומר ייעלם. אנחנו נראה הכל דרך שבב אלקטרוני במשקפיים. זה הגורל שלנו, בין שאני מסכים עם זה ובין שלא, אין לי פחד מהעידן הזה".
שמעתי אותך מדבר על טרנדים. טענת שאתה לא טרנד, שטרנד זה משהו שהולך ונעלם.
"קשה לעצב דברים בעולם של סחורות. השוק דורש את הייצור, החברות צריכות לייצר בכל שנה מוצרים חדשים, המכונות צריכות לייצר. לפעמים אני נופל לתוך המלכודת הזאת. האתגר שלי כמעצב הוא להביא משהו שמשפר ומחדש - אם זו טכנולוגיה חדשה או חומר חדש או שהמוצר עצמו יהיה נוח יותר. אחרת אין סיבה להביא אותו לעולם".
