הערכית - עורכת הדין נלי בן - דרור

בן -דרור נולדה בבית דתי-לאומי וגדלה ביישוב אלקנה שבשומרון: ״יישוב ציורי הממוקם בין שני נחלים, ילדות פסטורלית מתובלת בסיפורי מורשת וספוגה ציונות. קשה לומר שהייתי תלמידה ממוצעת כי למרות אופיי הדעתני, לא יכולתי להסיר עיניי מספרים. "אחרי התיכון החלטתי להתגייס לשירות צבאי מלא, בשונה ממרבית בנות השכבה, אשר הלכו לשירות לאומי״ מספרת עו״ד בן -דרור ומוסיפה, ״בצבא שירתתי שירות משמעותי כקצינת איסוף מודיעין שדה קרבי למשך 5 שנים כשבסופן השתחררתי בדרגת סרן". במסגרת השירות הקמתי פלוגת איסוף קרבי בתקופה הקריטית של האינתיפאדה השנייה. אהבתי את האתגרים והייתי לאחת מבין ארבע הנשים היחידות אשר סיימו קורס קצינים במחזור הראשון בגדוד - שבמקום לעשות השלמה רגילה, עשה השלמת מודיעין שדה יחד עם גברים. אהבתי מאד את השירות הצבאי ויתכן שהייתי נשארת אולם בתקופה ההיא, היו לי שאיפות אחרות. עד היום אני עושה שירות מילואים ובקרוב אקבל דרגת רב סרן״.

כל החיים תחום המשפטים משך אותי. אפילו כילדה אהבתי לראות סדרות טלוויזיה משפטיות, כגון הסדרה המיתולוגית ״פרקליטי LA״ ו״ג'אג״, אשר עסקה בחברי הפרקליטות הצבאית האמריקאית. על אף שהסדרות המשפטיות לא מדויקות, אני אוהבת אותן גם היום.

מאז שאני זוכרת את עצמי, ובמיוחד בגיל בו האישיות מתחילה להתגבש, הייתי אדם חוקר, מתעניין ומתעמק. תמיד חיפשתי תשובות לכל השאלות והייתי חוקרת, מבררת ולומדת עד שדעתי הייתה נחה. במקצוע עריכת הדין, קיים תמהיל מדהים של פסיכולוגיה, קרמינולוגיה, הלכה, חוק ומוסר. תמיד ריתק אותי הצורך להבין ולחקור מה עומד מאחורי קבלת ההחלטות והיום, כשמאות תיקים מאחוריי, אני עדיין מתרגשת כשמנהלת תיק ומנסה לחשוף את קלפיו של היריב- גם במסגרת משא ומתן בעסקת מכר״.

"החלטתי להיות עצמאית ופתחתי משרד" צילום: סיגל קולטון

״החל מהשנה השנייה ללימודים, עבדתי במשרדו של עורך הדין אבי נימצוביץ. משרד שמנה בשעתו שבעה עורכי דין ועסק במספר תחומים. את טרום ההתמחות ואת ההתמחות עשיתי לצידם של עורכי דין אשר נתנו שירות לרשויות המקומיות, ביניהן: עיריית תל אביב ועיריית אשדוד. שם נחשפתי לראשונה לתחום המיסוי המוניציפלי, תחום שכמובן לא נלמד באקדמיה. בתום ההתמחות ולאחר בחינות הלשכה, המשכתי לעבוד אצל אבי נימצוביץ כעורכת דין מן המניין וכבר ביומי הראשון, לאחר טקס ההסמכה, הופעתי בבית המשפט העליון. קשה להחזיק שיאים שכאלה, כמו הופעה מול בית המשפט העליון, ברמה היומיומית ולאחר מספר שנים מספקות וממלאות, בחרתי להרחיב את אופקיי המקצועיים והגשתי את מועמדותי לתפקיד אשר נפתח בעיריית אשדוד באמצעות ועדת מכרזים.

ספרי על תיק מכונן:

״כל תיק עבורי הוא תיק מכונן. קשה לי לבחור אחד מכיוון שאני נלחמת על כל תיק ותיק כאילו הוא יחידי. ובכל זאת, כשעבדתי אצל עוה״ד אבי נימצוביץ כמתמחה, הגיע אלינו ערב אחד נושא משרה בחברה גדולה שהודיע כי הוא צריך לשלם כספים לחברה אחרת שהייתה בחובות עתק כלפי עיריית תל אביב וכלפי נושים רבים אחרים. באותו הלילה, ישבנו עד 4 לפנות בוקר, החתמנו אנשים על תצהירים, השגנו מסמכים, חיפשנו וקראנו פסקי דין והכנתי תביעה מפורטת ומסועפת עם בקשה לצו עיקול זמני. השופט התורן נתן את הצו ובסופו של דבר העירייה קיבלה את הכסף שהגיע לה ותביעה זו שימשה כדוגמא למקרים נוספים. תיק זה הוכיח לי עד כמה מקצוע עריכת הדין הוא דינמי וכמה דברים חדשים אתה יכול ללמוד בלילה אחד.״

עו"ד נלי בן-דרור צילום: סיגל קולטון

״מאז שאני זוכרת את עצמי, המוטו שלי הוא: ״מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.״ עורך הדין, חייב להבין כי אם הוא רוצה שהלקוחות ייצאו מרוצים, הוא מוכרח להשקיע את כל כולו בתיק שלהם, כולל ללמוד מושגים חדשים ולהתעדכן באופן תדיר בהלכות חדשות הקשורות לתחום.״