שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפטיפ

דעה: על חופש הביטוי וערכים חברתיים

שופטי בג"צ רשאים לקבוע ולהציב הגבלות ותנאים במקרים בהם קייים חשש לפגיעה ברגשות של אוכלוסייה מסוימת, אבל רק מצבים חריגים ויוצאי דופן יגבילו לחלוטין את חופש הביטוי

בשיתוף משפטיפ - עו"ד עינב יונסוף 09:2120.06.16

לאור מצעד הגאווה שהתקיים זה מכבר, נעסוק בכתבה זו בנושא מהמשפט הציבורי-חוקתי, שמאז ומתמיד היה לבעייתי והוא עריכת איזון בין חופש הביטוי לבין ערכים אחרים, המתנגשים בו.  

העתירות שהוגשו בשנים האחרונות בגין מצעדי הגאווה, החל משנת 2006 בבג"צ 8988/06 משי זהב נ' מפקד מחוז ירושלים, ועד לשנת 2009- בג"צ 5277/07 מרזל נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים, הוגשו במקביל לעתירות נוספות, ע"י אותם עותרים, לקיום הפגנות ומחאות באום אל פאחם (בג"צ 6802/08 בן גביר נ' מפקד המחוז הצפוני). בעתירות מצעד הגאווה, ביקשו העותרים שלא לאפשר את קיום מצעדי הגאווה בשל הפגיעה ברגשות הציבור, ובעתירת אום אל פאחם, ביקשו העותרים לקיים מצעדי לאום בלב אום אל פאחם, בטענה כי זהו אזור המסופח לישראל ולכן יש להם הזכות לכך, מתוך גאווה למדינתם ולאומיותם.

 

מעיון בפסה"ד, עולה בעייתיות מסוימת כיוון שמצד אחד ניתן לטעון כי בג"צ אינו עורך את אותו האיזון ו/או ההתחשבות באופן שווה, בין עתירות מצעד הגאווה לבין עתירות אום אל פאחם. שהרי, הטענות שמעלות עתירות אלו, הן פגיעה ברגשות הציבור - ציבור הלהט"ב או ערביי אום אל פאחם. טענות אלו עולות בהתבסס על כך שביהמ"ש אינו טורח לנמק עמדותיו אל מול הציבור הערבי, בעת פוסק בעתירות אום אל פאחם, כפי שטורח לנמק עמדותיו בפני הציבור הימני קיצוני בעת פוסק בעתירות נגד קיומו של מצעד הגאווה בירושלים.

 

מצעד הגאווה בתל אביב מצעד הגאווה בתל אביב צילום: גיא יחיאלי

 

טענה נוספת היא כשמציגים את נסיבות העתירה ב"כסות" הדת, ביהמ"ש מגלה חמלה והזדהות בעת פסיקתו - היות שנושא הדת הוא נושא רגיש במיוחד ועל ביהמ"ש להיזהר כפליים בעודו פוסק בסוגייה זו. טענה נוספת (שגם הספרות המשפטית מעלה ומזכירה) מתבססת על סמך המושג "רגשות פטריארכליים"- לפיו, כל סוג של רגשות המוגדרים כך, מקבלים באופן אוטומטי משקל כבד ורציני יותר להתייחסות, כמו במקרה נשות הכותל (אשר גם הן עתרו לבג"צ).

 

אם כך, ניתן לטעון, כי על סמך סקירת עתירות אלו, "מעדיף" ביהמ"ש את הציבור הימני קיצוני, אשר עותר בעתירות נגד מצעד הגאווה בירושלים ובעתירות לקיום מצעדי הראווה באום אל פאחם. ההתבססות המתודולוגית בטענה זו, הם פס"ד שונים, ביניהם העתירות המדוברות, חקיקה רלוונטית (הפקודה למניעת טרור) ואף באמצעות אתרים שונים של גופים ציבוריים ו/או רשמיים, המספקים מידע מהימן הנוגע לטענה זו.

 

אין להתעלם מהעובדה, כי קיים החשש מלהביע נחרצות, שאולי קיימת אפליה בין קבוצות המיעוט, הנמצאות בצד המשיב לעתירות, לבין העותרים - שהרי שגם הם נחשבים לקבוצת מיעוט בעצמם (מהימין הקיצוני). יהיו כאלה שיטענו, כי הדבר נעשה לצורך יצירת יצירת פרובוקציה והד תקשורתי עוצמתי, ולא מטעמי דאגה לשלום הציבור או לצעוד בשם המדינה ורוחה.

 

ניתן לטעון, כי בג"צ אינו מתחשב ברגשותיהם של קבוצות המיעוט בכובע המשיבים שבעתירות. מאידך, בבג"צ אום אל פאחם, שופטי בג"צ לא איפשרו לעותרים לקיים את הפגנתם בלב אום אל פאחם כרצונם, אלא בפינה רחוקה וצדדית של העיר. הגבלה זו נקבעה, כיוון שבג"צ התחשב בקבוצת המיעוט בכובע המשיבים - ערביי אום אל פאחם. השופטים לא רצו לגרום להם לאי נוחות, פגיעה עזה ברגשותיהם ולהתרסה, חרף העובדה כי אום אל פאחם היא בשטח מדינת ישראל ועל פניו אין מניעה להניף בה את דגל המדינה מבחינה טריטוריאלית, ובכל זאת, החליט בג"צ כפי שהחליט.

 

כמו ששופטי בג"צ לא מנעו מקבוצת הלהט"בים להתאגד, להפגין ולערוך מצעדי ראווה, כך גם לא מנעו מהעותרים בבג"צ אום אל פאחם להתאגד ולהפגין באופן חוקי. כפי שטרח לציין כב' השופט לוי בבג"צ אם אל פאחם: כי על אף ההסתייגויות והחשש הכבד מפני התפרעויות בגין הפגנה באזור זה, אין לשכוח שאום אל פאחם בכל זאת נמצאת בתחום שיפוטה של מדינת ישראל ועם זאת, בכל זאת, הוצבו להפגנה זו תנאים מגבילים.

 

מכאן עולה כי שופטי בג"צ רשאים לקבוע ולהציב הגבלות ותנאים, לדוגמא, כשנקבע ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 5317/08, כי מצעדי הגאווה בירושלים יהיו מאופקים ולא מוחצנים באופן בוטה, מתריס ויוצר פרובוקציה מכוונת כלפי הקהל בו עלולה לפגוע ברגשותיו. ניתן לראות, כי בג"צ מתחשב הן בקהילת הלהט"ב והן בערבים, היות שפרט לעתירה נגד קיום מצעד הגאווה בשנת 2006 - בה ביטלו את הצעדה ובמקומה קיימו התכנסות באזור מתוחם ומרוחק ממרכז העיר מטעמים ביטחוניים ולא מטעמי הפגיעה ברגשות הציבור הדתי, לא בוטל מצעד הגאווה בשום עתירה אחרת מהמובאות כאן. בנוסף, יש לראות את התחשבות בג"צ בקהילה הלהט"בית בכל זאת, עקב כך שהוכח, כי כפי שהשופט ברק ציין בבג"ץ 5016/96 רק מצבים חריגים ויוצאי דופן שבאופיים מזעזעים את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית יצדיקו את הגבלת חופש הביטוי ועובדה שלא בוטלו המצעדים.

 

עו"ד עינב יונסוף וייס עוסקת בתחום המשפט האזרחי: דיני הוצל"פ, מקרקעין ונדל"ן, דיני חוזים וחברות. מנהלת אתר פורום עורכי דין באתר הפורומים המשפטיים

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x