ביהמ"ש לתעבורה הרשיע, המחוזי זיכה, העליון מתח ביקורת אך סירב להתערב

ליזה כרסנטי, בת 14, יצאה עם חברים לבילוי שהסתיים בצורה טראגית. כרסנטי נדרסה למוות כשחצתה כביש במעבר חציה ומכונית שבה נהג איתי ברזל פגעה בה בעוצמה. סיפור התאונה נטחן בחמש טחנות הצדק של המשפט הישראלי: בית משפט לתעבורה, בית המשפט המחוזי, בג"ץ, פרקליטות מחוז צפון ופרקליטות המדינה. התוצאה המקובצת של הדיונים כבדי הראש היא שהנהג הדורס הורשע בנהיגה ללא ביטוח תקף, ועונשו הסתכם בקנס של 1,500 שקל.

בית המשפט לתעבורה בנצרת דווקא הרשיע את הנהג בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות, אי־מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונהיגה ללא ביטוח תקף. הוא גזר על ברזל מאסר של 9 חודשים בפועל ופסל את רישיונו ל־10 שנים. אלא שבית המשפט המחוזי בנצרת, בהרכב השופטים אשר קולה, אסתר הלמן ויפעת שטרית, קיבל את ערעור הנהג והותיר מההרשעה רק את הנהיגה ללא ביטוח. כלומר, אם הביטוח היה תקף, התוצאה היתה שנהג שדרס ילדה למוות היה מזוכה לחלוטין. פרקליטות המדינה החליטה לא לבקש רשות לערער על פסיקת המחוזי לעליון, בניגוד לדעתה של פרקליטות המחוז. הורי הילדה, דליה ואמיר כרסנטי, עתרו באמצעות עו"ד ישגב נקדימון לבג"ץ בבקשה שיורה לפרקליטות לערער.

עו"ד ישגב נקדימון

שופטי בג"ץ ניל הנדל, צבי זילברטל וחנן מלצר דחו בשבוע שעבר את העתירה. פסק דינם דן בהרחבה בכשלים שהניבו את התוצאה הקשה הזו.

המחוזי דחה את הקביעה הקטגורית של בית המשפט לתעבורה שפגיעת נהג בהולך רגל במעבר חציה מחייבת את הרשעתו. המחוזי בחן גם אם אכן היתה התאונה בלתי נמנעת. לאחר שערך חישובים מטעמו ביחס למהירות הרכב הדורס, מהירות המנוחה החוצה והמרחקים הרלבנטיים, הגיע המחוזי למסקנה ש"ספק סביר אם הוכחה אשמת הנהג בגרימת מוות ברשלנות".

מה עם זכויות המנוחה?

עו"ד נקדימון ניסה לשכנע בעתירה שהגיש בשם הורי הילדה שהפרקליטות היתה חייבת להמשיך עם התיק לעליון. טענה אחת היא שהמחוזי התעלם מהלכה מושרשת של העליון, פסק דין שטרייזנט, שם הטיל השופט מישאל חשין את עיקר האחריות והזהירות על נהגים המתקרבים למעבר חציה. טענה שנייה היא שהמחוזי הפר את הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים. בית המשפט לתעבורה אימץ את הדו"ח של בוחן התנועה מטעם התביעה שקבע ש"התנהגותו הרשלנית של הנהג גרמה לתאונה להיות בלתי נמנעת".הטיעון השלישי של העתירה הוא שהפרקליטות לא נתנה משקל ראוי לזכויותיה החוקתיות של המנוחה, במקרה זה הזכות לחיים.

השופט ניל הנדל הביע הבנה ל"עוצמת הצער והיגון שבמותו של נער שנקטף באבו", אך הסביר: "תפקידנו במקרה זה הוא לשקול את השיקולים המשפטיים הרלבנטיים ולהגיע להכרעה השיפוטית הצודקת והנכונה בנסיבות העניין". מהי ההכרעה הצודקת והנכונה כבר ראינו. ומהם השיקולים המשפטיים הרלבנטיים שהובילו לתוצאה זו?

המרכזי שבהם הוא חוסר הנכונות של בג"ץ להתערב בשיקול הדעת של התביעה, בנימוק ש"אין די בחוסר סבירות, אלא נדרש חוסר סבירות קיצוני", כדי להתערב בו. ויש גם את עקרון "סופיות הדיון" שלעתים קדוש לא פחות מסופיות החיים. שופטי בג"ץ העבירו ביקורת על בית המשפט לתעבורה. הנדל: "מוסכם כי הנהג לא הבחין במנוחה עת חצתה את הכביש עד לסמוך לפגיעה בה, ועדיין יש להידרש לחישובים המתמטיים של שדה הראייה הרלבנטי, של מהירות הרכב הנוסע והולכת הרגל המנוחה, ושל המהירות והמרחקים שבהם התאונה היתה נמנעת. מלאכה זו לא נערכה כנדרש בבית המשפט לתעבורה". ולא רק בית המשפט לתעבורה פישל. גם פרקליטות המחוז: "דומה שניתן היה לנהל כאן את ההליכים בדרך מוקפדת הרבה יותר. ראוי שתיערך בפרקליטות הפקת לקחים", כתב מלצר.

לאחר שפירטו השופטים את הביקורת, הם הכשירו את התוצאה, כולל את סירוב הפרקליטות לחשוף את נימוקיה להימנע מערעור. "לא נחשפו בענייננו כל הטעמים שהביאו את הפרקליטות שלא להגיש במקרה זה בקשת רשות ערעור, בניגוד להמלצת פרקליטות המחוז, וחבל שכך", סיכם מלצר.

גיליון הכשלים המלא

פרקליטות המחוז לא ניהלה את התיק בקפידה; בית המשפט לתעבורה לא נדרש לחישובים שרק באמצעותם ניתן לקבוע שהתאונה היתה בלתי נמנעת; המחוזי התערב בהכרעות עובדתיות אף שהיה מדובר בערעור; הפרקליטות החליטה להימנע מבקשת רשות לערער; ובית המשפט העליון לא מצא שהחלטת הפרקליטות לוקה בחוסר סבירות קיצוני. הנימוקים והפלפולים קברו תחתיהם את השורה התחתונה: נהג שדרס למוות ילדה במעבר חציה נמצא אשם בנהיגה ללא ביטוח.