טבע. הכוחות

פיליפ פרוֹסט הוא ג'נטלמן. החליפות, הגינונים, הטונים הנעימים, החיוכים, החום. כולם היו שם ביום רביעי שעבר, במלון דן תל אביב, במסיבת העיתונאים החגיגית שבה טבע לא רק הציגה את הדו"חות שלה לרבעון הראשון של השנה, אלא גם ציינה את חילופי המנכ"לים והציגה מנהלים חדשים. גם כשפרוסט, יו"ר ענקית התרופות, אמר בחיוך שהוא ייענה בשמחה לבקשת הדירקטוריון להמשיך בתפקידו שלוש שנים נוספות, קל היה לטעות ולהתרשם מהנימוסים, מההיעתרות, מהמסירות.

חברי דירקטוריון טבע לא טעו. הם לא ישבו באולם במסיבת העיתונאים - פרוסט ביקש מהם מפורשות לא להגיע; רק הדירקטור חיים הורביץ נכח במקום, חרף הבקשה החד־משמעית - אבל עודכנו במהירות. מבחינתם, לא היה שום דבר ג'נטלמני בהצהרה של פרוסט. הם מעולם לא ביקשו ממנו להאריך את כהונתו, ולמעשה כלל לא דנו בנושא.

הם ידעו שהמשפט האחד הזה של פרוסט הוא יריית הזינוק למירוץ שיסתיים באוגוסט, אז יבחרו בעלי המניות את הדירקטוריון החדש של טבע, שיבחר מצדו את יו"ר החברה וסגנו. הקרב על הדירקטוריון הוא בעצם הקרב על המשך דרכה ועל אופייה של ענקית התרופות, ועיקרו עימות חזיתי בין "המחנה האמריקאי" בחברה, בראשות פרוסט, לבין "המחנה הישראלי", בראשות סגן היו"ר הנוכחי משה מני וצאצאי המייסדים חיים הורביץ ואמיר אלשטיין. זה לא רק מאבק על מוצאה של שדרת הניהול הבכירה של החברה, או על סגנון הניהול והדגשים. זה מאבק על הזהות של טבע, כמעט התנגשות טיטאנים בין שורשים ומטען רגשי ארוך שנים שקושר לטבע את חברי הדירקטוריון הנוכחי וגם רבים מהציבור הישראלי - לבין כוחות הגלובליזציה והשוק שקושרים אנשים לחברות בכל העולם דרך שורת הרווח.

ההכרזה הקצרה של פרוסט עשתה עוד משהו: היא חשפה את טבע כמעט במערומיה. הקלאסה שאפיינה את החברה מאז הקמתה לא היתה רק תוצר של גינונים ג'נטלמניים, אלא גם של שקט. עד אמצע העשור הקודם טבע של המנכ"ל והיו"ר המיתולוגי אלי הורביץ היתה חברה נקייה מסכסוכים שכאלה, מעימותים שגלשו לעיני העובדים וגם החוצה, לאוזני המשקיעים. גם כשלא תמיד היתה שקטה, טבע ההיא היתה בונקר שומר סוד, מבהיק בניקיונו. ביום רביעי שעבר היו"ר הנוכחי הפיל מיוזמתו את המסך, וחשף גוף מסוכסך. אחרי כשנתיים שבהן המניה שלה מיטלטלת, התחרות גדלה והביקורת בשוק גוברת, טבע נחבטת שוב, מבפנים. החודשים הבאים, עד למינוי הדירקטוריון ובחירת היו"ר וסגנו, יהיו סוערים לא פחות, ועשויים להשפיע על אופי החברה והמשך דרכה יותר מכל החלטה שתתקבל בסופו של דבר.

האקט של פרוסט אמנם היה מפורש מאוד, אבל הבקיעים בהנהלת טבע לא החלו בשבוע שעבר, וגם לא בחודשים האחרונים. סדק בולט ראשון נבקע באוקטובר 2006, כשהחברה הודיעה על עזיבת המנכ"ל ישראל מקוב והחלפתו בשלמה ינאי. מקוב קיבל את הניהול של טבע ארבע שנים קודם לכן, ישירות מידיו של אלי הורביץ, שהוביל אותה מאז 1976. הפרישה של מקוב היתה מפתיעה, ולא ממש מוסברת. כל הצדדים בחרו בניסוחים שחשפו מעט ובעיקר העידו על הסתרה גדולה. הבונקר נשמר גם בעת משבר. מקוב אמר שמדובר בהחלטה משותפת שלו ושל הדירקטוריון, אבל בסביבתו של היו"ר הורביץ סיפרו סיפור אחר: מקוב ניסה לגייס קרן השקעות אמריקאית מובילה, להכניס אותה לחברה כבעלת שליטה עיקרית וכך בעצם להיות שותף להשתלטות על החברה. הורביץ, המלך הבלתי מעורער, הבין שחותרים תחתיו כשקיבל טלפון מנציג הקרן, שהגדיל ראש וביקש לדבר עם היו"ר ולקדם את ההשקעה. הורביץ רתח, וההחלטה להיפרד ממקוב התקבלה.

המהירות והאי־בהירות של המהלך העידו לראשונה שגם בממלכה הגדולה של התעשייה הישראלית רוחשות אינטריגות נוטפות אמוציות. אבל אז נכנס ינאי לתפקיד המנכ"ל, והסדר שב על כנו - לשלוש שנים בלבד. ב־2010 הודיעה טבע כי הורביץ פורש מתפקיד היו"ר עקב סיבות בריאותיות, וכי סגנו פיליפ פרוסט יחליף אותו. הסרטן שבו חלה הורביץ, ושהוביל למותו לפני כחצי שנה, הזכיר לכולם שגם את התאגיד הענק ואת הבונקר המצוחצח מנהל בן אדם. מאבקי הירושה שהתפתחו מתחת לפני השטח מאז משלימים את התמונה: המלך היה אדם, והחברה המיתולוגית היא בסך הכל חברה, כמו כל החברות, עם כל הפוליטיקות והמלחמות וצניחות המניה והעסקאות האולי לא הכי מוצלחות. זמן להיפרד מהמיתולוגיה.

ג'רמי לוין, שלמה ינאי ופיליפ פרוסט צילום: יובל חן

יו"ר חדש, טעות כפולה. האם הקסם אבד?

הנוכחות של הורביץ בטבע נפרמה בהדרגה מאז פרישתו. ראשית מונה פרוסט למחליף. רופא העור האמריקאי הקים ב־1987 את חברת התרופות הגנריות איווקס, וב־2006 מכר אותה לטבע תמורת 8 מיליארד דולר ומונה לסגן היו"ר, לצד הורביץ. הוא נחשב, כמו הורביץ, לבקיא במיוחד בתעשיית התרופות הגנריות ולמבין גדול של השוק האמריקאי, והמינוי שלו למחליפו של הורביץ היה אמנם ברירת מחדל - בחברה העדיפו ישראלי - אבל ברירת מחדל הולמת וראויה.

חילופי הגברי עברו חלק מבחינת המניה. כמו איזונים ובלמים ניצבו מצד אחד ההערכה של המשקיעים האמריקאים לפרוסט ומן הצד השני הדירקטוריון שנתפר בדמותו וצלמו של הורביץ. אמיר אלשטיין ורות חשין ייצגו את משפחות המייסדים, ובהמשך הורביץ הבן החליף את חשין, ולצדם ישבו פיגורות בכירות כמו דן פרופר, ממייסדי אסם ועדיין היו"ר שלה, וארז ויגודמן, לשעבר מנכ"ל שטראוס וכיום מנכ"ל מכתשים אגן.

ובכל זאת, זמן קצר לאחר כניסתו של פרוסט לתפקיד החלו סערות בבית ובחוץ. גם אם כלפי חוץ לאורך השנים נראה היה שבין הורביץ לפרוסט, שני בעלי המניות הגדולים בחברה (פרוסט החזיק אז ב־1.6%, הורביץ ב־1.1%), שוררים יחסי ידידות ג'נטלמניים, מקורבים לדירקטוריון מספרים כעת ל"מוסף כלכליסט" שהורביץ ראה בפרוסט איום ושבישיבות הדירקטוריון ניכר ביניהם מתח תמידי. גם המתח הזה נשאר בבונקר.

בינתיים, בחוץ, החלה הביקורת סביב עסקת רציופארם. פחות משבועיים עברו בין ההודעה על מינוי פרוסט להכרזה על קניית חברת התרופות הגנריות החמישית בגודלה בעולם, שבסיסה בגרמניה. בטבע סברו כי השוק הגרמני מרכזי לעמידה ביעדי התחזית האסטרטגית של החברה, שכיוונו להכנסות עתק של 31 מיליארד דולר ב־2015, והמותג החזק של רציופארם היה מפתח חשוב לשוק הזה בפרט ולאירופה בכלל. בדרך לעסקה גברה טבע על ענקית התרופות האמריקאית פייזר ועל אקטביס האיסלנדית, ואז התברר למשקיעים מחיר הניצחון והאחיזה במותג: כ־5 מיליארד דולר, כ־136 מיליון יותר מההצעה הגבוהה של פייזר.

לטבע יש ניסיון מצוין עם מיזוגים ורכישות. עם בחירות שמסייעות לצמיחה שלה, ועם אינטגרציה מהירה של חברות הענק לתוך התאגיד. אבל הפעם המשקיעים לא הצליחו להבין את תג המחיר. חלק מהאנליסטים טענו כי רציופארם תתקשה להניב לטבע צמיחה אורגנית בגלל המצב הכלכלי באירופה, השוק העיקרי של החברה, וכך קרה שחודש אחרי עזיבת הורביץ ומינוי פרוסט המניה התחילה לאבד גובה.

חיים הורביץ צילום: עמית שעל

ארבעה חודשים אחר כך היא כבר צללה. ביולי 2010 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) גרסה גנרית של התרופה לדילול הדם לובנוקס. לכאורה אין קשר ישיר לטבע, אבל העובדה שהחברות מומנטה וסנדוז הצליחו לפתח גרסה גנרית לתרופה כל כך מורכבת הציפה אצל המשקיעים חשש כי יצליחו לפתח גרסה גנרית גם לקופקסון המורכבת — תרופת המקור שפיתחה טבע לטיפול בטרשת נפוצה, שלפי ההערכות היתה אז אחראית לכמעט חצי מהרווח הנקי של החברה. החשש הזה התגלגל לירידה של 9% במניה בוול סטריט בתוך יום.

כאן עשתה טבע טעות כפולה. בהנהלה תלו, ועדיין תולים, את חולשת המניה אך ורק בחשש לפגיעה בקופקסון, ולכן הניחו שהמניה תתאושש בקלות. ניתוח כזה של המצב, שאינו מביא בחשבון את הקשר עם המשקיעים, לא אפשר לה לעצור את המגמה בשלב מוקדם. ואמנם, הטעות השנייה קשורה בטיפול בקשר עם המשקיעים האמריקאים: טבע פשוט השאירה את הנכס העיקרי שלה בשוק האמריקאי מחוץ לתמונה. הדירקטוריון ציפה מפיליפ פרוסט לחזק את הקשר עם המשקיעים בארצות הברית, אבל פרוסט, הקשרים שלו והשם הטוב שבנה בוול סטריט לא נרתמו למשימה. "זה לא התפקיד שלי, קשרי משקיעים", אמר אז, "זה התפקיד של ההנהלה". ואמנם, את העבודה הוא השאיר לביל מארת, מנכ"ל טבע אמריקה, ולמנהל הכספים הראשי של הקונצרן אייל דשא. הראשון אמנם יושב באמריקה, אבל התקשה להמריץ את המשקיעים במקביל למשרה המלאה כמנהל המקומי. השני נחשב למומחה לקשרים עם המשקיעים אבל הוא, מה לעשות, יושב במטה החברה בפתח תקווה. שניהם לא הצליחו לעצור את המגמה.

גם החברות שקנתה טבע לא יכלו לעשות זאת. התרומה של רציופארם אמנם ניכרה בדו"חות, אבל כל הפעילות של הקונצרן באירופה רשמה האטה. באר פרמסותיקלס האמריקאית, שאותה קנתה ב־2008 ב־7.4 מיליון דולר, מתמודדת עם תחרות קשה בתחום בריאות האשה מצד ווטסון, האמריקאית גם היא; התחרות הזאת כואבת במיוחד משום שבווטסון מובילים אותה מנהלי המחקר והפיתוח שנפרדו מבאר עם השלמת העסקה. גם חברת תרופות המקור ספלון, שאת רכישתה השלימה טבע לפני כחצי שנה תמורת 6.8 מיליארד דולר, מתקשה לעמוד בציפיות: התרופה העיקרית שלה, פרוביג'יל (לטיפול בישנוניות כרונית), שהניבה אשתקד הכנסת של 1.1 מיליארד דולר, מתמודדת עם גרסה גנרית חדשה, ותרופה שפיתחה לטיפול בכאבים של חולי סרטן ושהיתה אמורה לייצר הכנסות של 500-300 מיליון דולר בשנה נכשלה בניסוי הקליני הסופי. המשקיעים עוקבים אחרי האכזבות הפוטנציאליות הללו, והמניה ממשיכה לצלול. אם עוצרים היום לבחון אותה, מגלים שמאז פרישת הורביץ היא איבדה יותר מ־30% מערכה.

מנכ"ל חדש, מינוי אמריקאים. האם הם יצילו את המניה?

גם לאורך החודשים הקשים האלה, טבע נהנתה מיציבות בדירקטוריון ובעיקר בתפקיד המפתח של מנכ"ל החברה. שלמה ינאי ספג ביקורת, אבל גם היה דמות מוכרת למשקיעים ומי שעדיין היה מזוהה עם עידן הורביץ. בתוך השוק הישראלי, לזהות של ינאי עם טבע ולניהול שלו בשקט תקשורתי היתה משמעות. גם ינאי היה בונקר.

כך, גם דיבורים על החלפה אפשרית של ינאי זכו להכחשות, וכשבתחילת ינואר הוא הודיע על פרישתו ועל מינוי ג'רמי לוין, השוק הופתע. ינאי הסביר שהחליט לעזוב כדי "לפתוח פרק חדש בחיי", עם הגיעו לגיל 60. גם מי שקנה את ההסבר ידע שינאי משלם את המחיר על ירידת המניה. כמו אישור לכך, ביום שבו הודיע על הפרישה היא זינקה ב־9%.

הסיפור המלא מאחורי פרישת ינאי נותר במסדרונות המטה, עד שבשבוע שעבר שוב התברר שגם המנכ"ל הזה כנראה לא הוחלף במהלך חלק. מי שרמז על הנעשה מאחורי הקלעים היה שוב פיליפ פרוסט, שבמסיבת העיתונאים סיפר כי פגש את ג'רמי לוין כבר לפני שנה. "לא חלף זמן רב מתחילת השיחה ועלה בי הרעיון שהאדם הזה יהיה מועמד מצוין למנכ"ל הבא של טבע. זאת לא היתה מטרת הפגישה, אבל שאלתי אותו והוא השיב מיד בחיוב". האם ינאי ידע מראש על המהלך? האם הוא בא בעקבות הכרזה שלו על כוונת פרישה, או שמא פרוסט הקדים את ינאי? כרגיל אצל טבע, התמונה המלאה אינה גלויה. כל שנותר הוא לבחון את ינאי במסיבת העיתונאים האחרונה, בשבוע שעבר: המנכ"ל היוצא, שבעבר הוביל אירועים כאלה בפנים קפואות, בהבעה קפוצה, היה הפעם משוחרר מאוד, שופע חיוכים. אי אפשר היה שלא לחוש שאבן גדולה נגולה מעל לבו.

אייל דשא, מנהל הכספים הראשי צילום: בלומברג

ואם פרישת ינאי היתה מפתיעה, מפתיע לא פחות היה מחליפו: ד"ר ג'רמי לוין, יליד דרום אפריקה שגר כמה שנים בישראל ומאמצע שנות השמונים חי בארצות הברית, רופא וביולוג, מבכירי חברת התרופות בריסטול מאיירס סקוויב (BMS). אם פרוסט היה מוקף מנכ"ל ודירקטוריון ישראלים, המינוי של מנכ"ל אמריקאי כבר שינה משמעותית את מאזן הכוחות. לוין אמנם נכנס רשמית לתפקידו רק בשבוע שעבר, אבל השינוי הזה כבר מורגש. המנהיגים האמריקאים של החברה שמאחורי "מניית העם" של ישראל, גאוות התעשייה והכלכלה המקומית, מרבים להשתמש כעת בביטוי "חברה ישראלית־גלובלית". נראה כי הם מתאמצים לסמן לתקשורת שהם חברה ישראלית, אבל התוצאה נשמעת כמעין המצאה לתקופת מעבר, יצור כלאיים שנדמה שזמנו תחת הטייטל הזה קצוב.

שינוי נוסף שלוין כבר הכריז עליו הוא בשקיפות. כנראה בניסיון להשיג את תמיכתם של המנהלים בחברה ועובדיה, לוין פתוח יותר. בניגוד לינאי, הוא סועד עם כולם בחדר האוכל במטה החברה, אחרי פרסום הדו"חות בשבוע שעבר הוא קיים שיחת ועידה עם עובדים בכל סניפיה, ואף הכריז שיפתח בלוג ארגוני שבו יכתוב באופן שוטף על עבודתו, חוויותיו ומצבה של החברה. עובדים מספרים כי הרוח הזאת כבר מחזירה לפנים חיוכים שנעלמו עם ההידרדרות המסוימת במצבה של החברה והחשש התמידי למשרות שלהם אחרי כל רכישה.

החשש הזה התעורר רק לאחרונה. בטבע התרגלו כי העובדים בחברות הנרכשות הם שהולכים הביתה, במידת הצורך, ואילו עובדי החברה הקונה ממשיכים כרגיל. עסקת ספלון ערערה את השגרה הזאת, משום שתרופות המקור העתידיות של טבע מבוססות ברובן על אלה של ספלון. עובדים מספלון התחילו להיקלט בטבע, בעיקר בדרג השני ובדרג הגבוה, ועוררו בקרב העובדים הישראלים אי־נוחות ממשית. היא גברה כשהתברר שאת ד"ר בנצי ווינר, מנהל המו"פ הראשי של החברה שפורש לגמלאות, יחליף האמריקאי ד"ר מייקל היידן, חברו הקרוב של לוין.

סימני הרגעה הגיעו בדמות קידום כמה מעובדי טבע לתפקידי ניהול בדרג השני, ובדמות הבשורה שהיידן יעבוד מישראל, לא מארצות הברית. ניסיון נוסף לשדר "אנחנו ישראלים" נרשם כשהיידן השתתף במסיבת העיתונאים ודיבר בעברית, "בפעם הראשונה מאז הבר מצווה שלי". עם זאת, ברור כי הדגש האינובטיבי של טבע מכוון כעת לארצות הברית, ובכירים במחלקת המחקר והפיתוח מביעים חשש כי בהמשך הדרך הפעילות לפיתוח תרופות מקור בישראל תיסגר, ותרוכז רק תחת טבע אמריקה בהנהלת ביל מארת.

לא רק במו"פ מודאגים, גם בהנהלה הבכירה, שם מעריכים שהיידן הוא רק הראשון - ולוין יגייס אמריקאים נוספים לתפקידים שבהם מחזיקים כיום ישראלים. עם השמות המוזכרים כמועמדים להחלפה נמנים מנהל הכספים הראשי אייל דשא, סמנכ"ל משאבי האנוש והאינטגרציה איקה אברבנאל והסמנכ"ל לתקשורת תאגידית יוסי קורן. לוין מעוניין לרענן את השורות, אומרים בכירים, וגם לחזק את הקשר עם המשקיעים, שרובם המכריע אמריקאים. לוין סבור, הם אומרים, שמנהל כספים ראשי אמריקאי שיישב בארצות הברית ויטפל בקשר עם המשקיעים שם, כמו גם דובר אמריקאי, יסייעו להתאוששות במחיר המניה.

ייתכן שמהלך כזה בהחלט יועיל למספרים של טבע. קרוב לוודאי שהוא גם ירחיק אותה מהמשקיעים בישראל, אולי גם מהעובדים כאן, ודאי מהזיהוי הישראלי שעליו שמרה לאורך השנים. היותה של טבע חברה ישראלית מאפשר לה ליהנות מהנחת מס של כמיליארד דולר בשנה, באדיבות החוק לעידוד השקעות הון, אבל לזיהוי הזה יש בעיקר משמעויות רגשיות, ולא בטוח שיש להן משקל כלכלי משמעותי על עתידה של החברה.

אמיר אלשטיין, דירקטור צילום: אוראל כהן

תחזית מעודכנת, יותר תרופות מקור. מה עוד עומד להשתנות?

בשוק, עד כה, המהלכים הטריים של לוין לא רשמו תוצאות. להפך - המשקיעים בינתיים התרשמו בעיקר מחוסר הניסיון שלו, שבא לידי ביטוי בחשיפת הדו"חות הכספיים בשבוע שעבר. לוין, שלא התנסה עד כה בניהול תאגיד עם היקף פעילות ומזומנים כמו של טבע, ניצב מול אנליסטים שציפו לשמוע על העלאת תחזית ההכנסות והרווח של החברה לשנה הנוכחית. במקום למנוע זעזועים ולהמשיך כרגע את התחזיות של ינאי, לוין בחר להתנער מהן ולהודיע שהוא עובד על תוכנית אסטרטגית חדשה לחברה. אחר כך טלטל את המשקיעים כשאחד מהם שאל על התרופה לחולי סרטן שספלון פיתחה ושהיתה אמורה לייצר לטבע מכירות של עד 500 מיליון דולר. לוין הפנה את השאלה לביל מארת, שסיפר שהתרופה נכשלה בניסוי הקובע לפני הגשת תיק התרופה לאישור. זאת טעות של חובבים: להטיל פצצה כזאת בפורום כזה, רק בתשובה לשאלה מקרית, ובלי להוציא דיווח מסודר למשקיעים. התגובה לא איחרה לבוא - למחרת, ביומו הרשמי הראשון כמנכ"ל, לוין ראה את המניה צונחת ב־5%. היא המשיכה לרדת גם בימים שאחרי.

מבחינת המשקיעים, ההתנהלות של לוין באירוע הזה היא סימן לחשדנות שבה יש לנהוג במנכ"ל החדש. גם מבחינת בכירים בטבע. בכיר לשעבר הסביר שההצלחה של לוין ב־BMS היתה ההצלחה של החברה, והוא רק נישא על כתפיה. "היא היתה מצליחה גם בלעדיו", אמר. "אני מכיר את לוין יותר מעשר שנים, ואני סקפטי לגבי היכולת שלו להוביל חברה עם הכנסות שנתיות של 20 מיליארד דולר". להשלמת התמונה הוא מוסיף שלצורך התפקיד לוין עלה לישראל באופן רשמי, כמתחייב מתקנון טבע, אבל אשתו מרגרט מסרבת לעבור לישראל. טבע אמנם דאגה לשכור לבני הזוג דירה במגדל יוקרתי ברחוב רוטשילד בתל אביב, אבל היא נשארת, נכון לעכשיו, בדירת הפאר של בני הזוג במנהטן, עם הנוף לסנטרל פארק. "הלחצים האלה מבית בטח לא יועילו", אומר הבכיר לשעבר.

אבל מעבר לעניין האישי ולטעויות במסיבת העיתונאים, השאלה הגדולה שתלווה את ראשית הכהונה של לוין היא באיזה אופן הוא ופרוסט יחתרו לשינוי האסטרטגיה של טבע. לוין מוגדר על ידי דירקטורים בחברה כ"עילוי רפואי", והוא בעל ניסיון עשיר בתחום התרופות. אבל להבדיל מטבע, שחוזקה הגדול בתרופות הגנריות, לוין הגיע מ־BMS, שמתמחה בתרופות מקור. כשחברה שעיקר כוחה הוא בגנריקה ממנה מנכ"ל עם התמחות כזאת, יש לכך משמעות ברורה, שמצטרפת לרכישת ספלון, המתמחה בתרופות מקור. ואמנם, בטבע מקווים שההבנה של לוין בתחום תאפשר להם לפתח תרופות מקור חדשות, שיבטיחו לה מרווח גבוה יותר מהגנריות. המנכ"ל החדש כבר נכנס לעובי הקורה בעניין, ובוחן את פורטפוליו התרופות בפיתוח בטבע. בשוק מעריכים כי לוין יבצע שינויים בתחום, ובשלב ראשון יודיע בחודשים הקרובים על סגירת פרויקטים.

רמז נוסף, אולי, לעתיד לבוא אפשר למצוא באסטרטגיה שבנה לוין ב־BMS, ונקראת "מחרוזת פנינים": קניית "פנינים", חברות ביוטק קטנות, וחיבורן לשרשרת תחת BMS, לבניית פורטפוליו של תרופות חדשניות וקאדר של הון אנושי ויכולות מחקריות וטכנולוגיות. במחלקת המו"פ הישראלית אוהבים את הרעיון, שאם ייושם גם בטבע יאפשר להם לרכז את החברות הקטנות בלי חשש למשרותיהם. אבל יש בטבע גם רבים שחוששים מהשמת הדגש הגדול על תרופות המקור. "ההחלטה של טבע לרכוש חברת תרופות מקור, בשונה מיצרניות תרופות גנריות, פוגעת בטבע", אומר אחד המנהלים בדרגי הביניים, ומסביר שקניית חברות של תרופות מקור אינה מאפשרת את הסינרגיה היעילה והחסכונית בייצור שממנה נהנתה טבע בכל פעם שרכשה יצרניות של תרופות גנריות. לכך, הוא מזכיר, יש להוסיף גם את הפגיעה המורלית בעובדים החוששים למקום העבודה שלהם.

שלמה ינאי וביל מארת' צילום: עמית שעל

הצדדים עושים תרגילים, הפער מעמיק. 11 נגד 4 זה מספיק?

הדירקטורים הישראלים, נאמניו של הורביץ האב, עוקבים בזכוכית מגדלת אחרי הכניסה הסוערת של לוין לתפקיד והמגמות שהוא מוביל, ומראשית הדרך גיבשו עמדה ברורה: הם צריכים לעצור את האמריקניזציה כדי שהחברה לא תישמט להם מבין האצבעות. "הם פשוט החליטו שהיו"ר הבא יהיה ישראלי, אחד משלהם, ושהוא ימונה בהקדם", אומר מקורב לדירקטוריון.

התכונה הזאת בקרב הדירקטורים לא נעלמה מעיניו של פרוסט. בשבוע שעבר הוא כבר ניסה להרחיק אותם מהמוקד - הוא לא רק ביקש מהם באופן ברור לא להגיע למסיבת העיתונאים, אלא גם אסר עליהם להתראיין. לא כולם סרו למרותו; דירקטורים אחדים התראיינו, ופרוסט מיהר לאיים שידאג להדחתם מהדירקטוריון.

זה לא העימות החזיתי הראשון בין פרוסט לדירקטורים. אחרי שבמשך שנים נהנתה טבע מתיאום טוב מאוד בין הדירקטוריון ליו"ר, בשנתיים האחרונות התהום הולכת ומעמיקה. במרץ השלים פרוסט מהלך שבו העבירה טבע את המניה שלה מנאסד"ק, שם נסחרה 30 שנה, לבורסת ניו יורק, שבה נסחרות רוב חברות התרופות בעולם, ובהן פייזר, מרק, גלקסו סמית קליין, סאנופי אוונטיס ונוברטיס. הרשימה הזאת מסבירה את ההיגיון שבמעבר, שבסופו של דבר נראה גם לעיניהם של חברי הדירקטוריון, שאישרו אותו.

ואולם המחנה הישראלי בדירקטוריון מיהר להפגנת כוח משלו, ובמקביל למהלך של פרוסט להעברת המניה החזיר לדירקטוריון את דן פרופר. הוא עזב לפני כשנה על רקע החלטתה של טבע להיכנס לתחום תחליפי החלב - כיו"ר אסם, הבעלים של מטרנה, פרופר הסביר שהוא חושש מניגוד עניינים. בתחילת מרץ הוא חזר לטבע, והסביר כי החשש לניגוד עניינים הוסר, אחרי שבמשך שנה ראה כי דירקטוריון אסם לא עוסק בתחום וגם לא דירקטוריון טבע. מאחורי ההסבר הרשמי, אומרים מקורבים לדירקטוריון, מסתתרים לחצים שהפעילו דירקטורים על פרופר כדי שיחזור, במחשבה שבכל הצבעה עתידית על זהות היו"ר הבא של טבע עשויה להיות לקול של פרופר, ממקורביה של משפחת הורביץ, חשיבות מכרעת.

כל הצעדים הללו דווחו, מן הסתם, גם בתקשורת. מי שעוקב אחרי טבע הבין שמשהו קורה שם. כמו לווייתן שעולה לשאוף אוויר ורק גבו מציץ מהמים, היה ברור שמשהו ענק רוחש מתחת למים. בשבוע שעבר, כאמור, זנב הלווייתן כבר חבט בקול גדול, והשפריץ לכל עבר. גם אם מלוא המאבק עדיין מתנהל בחדרי חדרים, בבונקר, כבר ברור שהוא מתרחש, ושהוא גדול וסוער. כל שינוי בהנהלת טבע או מהלך שלה בחודשים הקרובים יצמחו מתוך המאבק הזה ויעידו על עוצמתו, ואפשר להעריך שגם המניה תמשיך להגיב להתרחשויות.

ואיך זה ייגמר? בחזית הישראלית מול פרוסט ניצבים כאמור חיים הורביץ ואמיר אלשטיין, נציגי המייסדים ומועמדים מובילים לתפקיד היו"ר הבא. לצדם אפשר למנות את דן זיסקינד, ששימש כמעט 30 שנה כמנהל הכספים הראשי ויד ימינו של אלי הורביץ. אפשר להניח שכרגע הם חזית אחת, במאבק נגד הכוח האמריקאי. אם יצליחו בו, בשלב השני ייתכן שהמאבק ייהפך לפנימי, ביניהם, על תפקידי היו"ר וסגן היו"ר. אם לא יצליחו ליצור חזית מאוחדת בשלב הראשון, ובעצם לסכם ביניהם מראש מי יהיה היו"ר ומי הסגן, הפילוג עשוי לאפשר לאמריקאים להשאיר את פרוסט בתפקיד.

ההכרעה על זהות היו"ר והסגן אינה מובנית מאליה, אם כי נראה שהורביץ מביא לזירה יתרון מסוים: שם המשפחה, הכבוד שרוחש הדירקטוריון לאביו והשנים הארוכות בתפקידי הניהול הבכירים בטבע. אלשטיין מביא את הייחוס המשפחתי ואת ניסיונו בתפקידי ניהול בכירים מאוד, כיו"ר החברה לישראל וחברת השבבים טאואר. זיסקינד תורם את כובד משקלו, את הדרת הדור הוותיק ואת הקרדיט שנזקף לזכותו בהפיכת טבע לאימפריה, אך הוא נחשב למועמד פחות מוביל, שעשוי לוותר מיוזמתו על התפקידים. סגן היו"ר הנוכחי פרופ' משה מני הוא דמות מפתח נוספת במחנה הישראלי, אבל לנוכח גילו המתקדם, 83, ואחרי שעזב לאחרונה את תפקידו כנשיא מכללת אשקלון, ההערכות הן שמני ייתן רוח גבית למחנה הישראלי אבל יוותר על תפקידו כסגן היו"ר.

לחזית הישראלית יש יתרון מספרי מובהק - 11 דירקטורים מול ארבעה בלבד במחנה האמריקאי: רוג'ר אברבנל, אברהם כהן, ריצ'רד לרנר ורוג'ר קורנברג. ואולם המספרים לא מספיקים. קשה להעריך כיצד ינהג הדירקטוריון תחת לחצם של יו"ר ומנכ"ל שדוגלים בקו מסוים ומשוכנעים שהוא ירים חזרה את החברה לפסגות ויאפשר להמשיך להדהיר אותה קדימה. כשצריך לחשוב עסקית, הפתרון אינו נעוץ בהכרח בשמירת הזהות הישראלית.