• תפריט
ספורט עולמי

לינפלציה

תופעת ה־Linsanity חוגגת חודש של עלייה במחירי כרטיסים, זינוק בשווי מזכרות והסכמי חסות חדשים עם חברות סיניות. טלי שמיר יצאה לצ'ינהטאון ומדיסון סקוור כדי לגלות איך מגיבים בקהילה האסייתית בארה"ב לגיבור החדש ואיך כל זה הולך להזניק את ה־NBA לגבהים כלכליים חדשים

טלי שמיר, ניו יורק 10:0104.03.12

"כרטיסים? צריך כרטיס?", לוחשים בחצי פה ספסרים בכובעי צמר כתומים ועליהם הכיתוב "לינסניטי" (Linsanity). הם מסתובבים בין נהרות אדם שזורמים אל פיו של אולם המדיסון סקוור גרדן בניו יורק. לא רחוק משם, כ־200 איש מתגודדים במעין כלובי מחסומי משטרה קטנים, מקווים שמישהו אולי יבטל את הגעתו והם יוכלו בכל זאת לראות את משחק הכדורסל המיוחל, שהכרטיסים הרשמיים אליו אזלו מזמן.

 

השעה היא 19:40. לפני עשר דקות התחיל המשחק. סתם משחק אמצע עונה — ניו יורק ניקס נגד אטלנטה הוקס — שום דבר לכתוב עליו הביתה. מצד שני, אף משחק של הניקס הוא לא סתם משחק מאז שג'רמי לין נכנס לתמונה. "זו היתה אמורה להיות הפעם הראשונה שלנו במשחק כדורסל", מספרת לי כריסטה מאולבני, שעומדת עם דמעות בעיניים על המדרכה עם בעלה ושני ילדיה הקטנים. הם מנסים לעכל את העובדה שהם לא עומדים לראות את ילד הפלא בלייב, אחרי שהתברר להם שהכרטיסים שמכרו להם ספסרים ב־200 דולר לחתיכה היו מזויפים. כמו רבים פה, גם הם לובשים גופיות ועליהן המספר 17, מספרו של לין — שחקן ספסל אלמוני עד לפני חודש.

 

 

חולצות של לין - שנמכרות בטירוף (יותר מ-160 חדשות הוזמנו). חולצות של לין - שנמכרות בטירוף (יותר מ-160 חדשות הוזמנו). צילום: איי אף פי

 

היישר מהספה של האח

 

אין צורך להיות מעריץ של הניקס או אפילו לדעת איך נראה כדורסל כדי לקחת חלק בשגעת ג'רמי לין ששוטפת את ניו יורק (ואת העולם כולו). כי הסיפור של לין, גם בלי קשר לספורט, הוא סיפור אנדרדוג קלאסי שקולע בול לטעם האמריקאי — סיפור על ההוא האלמוני שהצליח כנגד כל הסיכויים.

 

האנדרדוגיות של לין מתחילה בעובדה שהוא הדבר הכי רחוק מהסטריאוטיפ של שחקן NBA. הוא נוצרי אדוק, מעין חנון שחונך, לדבריו, בשיטת ה"בית ספר לפני הכל, כדורסל אחר כך". הוא אחד השחקנים הבודדים בהיסטוריה של הליגה ממוצא אסייתי, הראשון ממוצא טייוואני, ובנוסף לכל הצרות הוא גם למד כלכלה בהרווארד — מקום טוב להזניק ממנו את הקריירה שלך אבל לא כשזה מגיע לכדורסל. למעשה — הוא בוגר הרווארד הראשון מאז 1953 שהגיע ל־NBA.

 

עד לאחרונה, אף אחד לא צפה לילד טוב טייוואן הזה עתיד מזהיר במיוחד, גם לא המאמן שלו בקולג'. אחרי הלימודים הוא נדד בין קבוצות והתקשה למצוא בית. הוא צורף לניקס העונה בתור שחקן שולי, עלה למגרש רק לעתים רחוקות והקבוצה שקלה להיפטר ממנו. אבל ב־4 בפברואר, אחרי שורה של הפסדים, החליט המאמן מייק ד'אנטוני לתת לו צ'אנס ("היה לו מזל כי שיחקנו כל כך רע", הסביר ד'אנטוני), ולין קלע 25 נקודות והפך לכוכב בן לילה. מאז הוביל את הקבוצה לסבב ניצחונות מזהיר ורשם שיאים חסרי תקדים. הוא גם הספיק לככב על שני שערי "ספורטס אילוסטרייטד" ברציפות; לעורר כמה תיאוריות קונספרציה על הצמיחה שלו משום מקום (בדיוק כשה־NBA החלה לאבד צופים באסיה?); להכחיש שמועות על רומן בינו לבין סלב הפלסטיק קים קרדשיאן; ולעבור מהספה של אחיו לדירה בשווי 2 מיליון דולר בבניין יוקרתי ברובע הפיננסים של מנהטן. ההצלחה של לין אף הביאה את רשת הכבלים טיים וורנר והמדיסון סקוור גארדן לסיים סכסוך שהיה להן על שידור משחקי הניקס – שהרייטינג שלהם שבר שיאים מאז פרצה מגיפת ה־Linsanity.

 

 

ג'רמי לין מזנק. פיל יו, מייסד הבלוג "איש אסייתי כועס": "אסייתים אמריקאים עדיין נתפסים כזרים. לראות את ג'רמי לין בספורט כל כך אמריקאי, זה הופך אותנו ליותר אמריקאים וזה גורם לאנשים אחרים לראות אותנו כיותר אמריקאים" ג'רמי לין מזנק. פיל יו, מייסד הבלוג "איש אסייתי כועס": "אסייתים אמריקאים עדיין נתפסים כזרים. לראות את ג'רמי לין בספורט כל כך אמריקאי, זה הופך אותנו ליותר אמריקאים וזה גורם לאנשים אחרים לראות אותנו כיותר אמריקאים" צילום: אי פי אי

 

מעצבנלין

 

כי כמו כל סיפור טוב באמריקה, גם הסיפור הזה תורגם לכסף עוד לפני שהספקתם להגיד "לין". המניה של מדיסון סקוור גארדן — הבית של הניקס — עלתה ב־16.5% מתחילת החודש ונסחרת עכשיו בשיא של כל הזמנים, 33.43 דולר למניה. הכרטיסים למשחק הערב טיפסו לממוצע של 565 דולר לכרטיס, כך על פי אתר הכרטיסים TiqIQ — גבוה ב־73% מהממוצע של הניקס. "לינפלציה" קוראים לזה פה. כן, מסתבר שאפשר לשלב "לין" כמעט עם כל מילה וזה יהיה נחמד עד שזה יתחיל לעצבן. יש "לינקרדבל" (Lin-Credible), "לינמיזינג" (Lin-Mazing) ו"סופר לין־טנדו" (Super Lin-Tendo) ועוד ועוד. על פי ה"לינדקס" (l-Index) — כלומר מדד הלין שיצרו בחדשות בלומברג — השווי של לין עלה ב־136% בין 4 ל־22 בפברואר. שני אנשים כבר ביקשו לרשום את מושג ה"לינסניטי" במשרד הפטנטים האמריקאי, מה שהוביל גם את לין עצמו ואת הסוכן שלו להגיש בקשה לרישום המילה. מי שיזכה בבעלות על השם יוכל לעשות קופה יפה ממרצ'נדייז. חולצות ובובות לין מככבות ברשימת רבי־המכר באתר ה־NBA מאז 4 בפברואר. "הביקוש הגיע לרמות שלא ראינו מעולם", אמר ריץ' למפמן, דובר מרשת הספורט מודלז, שמוכרת גם היא בגדי לין רשמיים. כ־10,000 חולצות וגופיות שלו נמכרו ברשת בשבוע האחרון, ו־160 אלף חדשות הגיעו לחנויות. רובן נמכרו כבר.

 

גם קלפי הרוקי של לין מוצעים כרגע למכירה ב־eBay במחירים של עד 50 אלף דולר, אחד מהם על ידי אספן הכרטיסים יאיר רוזמרין, שלפני כשבועיים עוד הצליח לשים את ידו על הכרטיס בתמורה ל־1,000 דולר בלבד. גופייה שלבש לין נמכרה לפני כמה ימים ב־42 אלף דולר במכירה פומבית. הוצאת הספרים Hachette Book Group כבר הכריזה שהיא עומדת להנחית במאי על המדפים את הספר "Jeremy Lin: The Reason for the Linsanity".

 

 

אוהד ג'רמי לין בניו יורק. ההצלחה שלו שחררה איזה שד עדתי, איזו חרדה, כאילו לין הוא גילום של הסטיגמה הסינית כולה — האחר החרוץ הזה שעוד עלול לגנוב לאימפריה האמריקאית את הבכורה. אוהד ג'רמי לין בניו יורק. ההצלחה שלו שחררה איזה שד עדתי, איזו חרדה, כאילו לין הוא גילום של הסטיגמה הסינית כולה — האחר החרוץ הזה שעוד עלול לגנוב לאימפריה האמריקאית את הבכורה. צילום: רויטרס

 

מגיפת צהבת

 

וזה לא עוצר שם. מסעדות וברים בכל רחבי ניו יורק הזדרזו והוסיפו לתפריט את מנות הלין שלהן. ברשת ההמבורגרים המקומית שיק־שאק תוכלו ללגום מילקשייק ג'רמי לין מינט בטעם עוגיות שוקולד צ'יפס ומנטה ( 5.75 דולרים לכוס); בבר הספורט פיילי (Feile) — לא רחוק מהגרדן — תמצאו את הלין בורגר שמתהדר בחמישה תבלינים, ג'ינג'ר וסלסת אננס; בווילאג' פורהאוס יגישו לכם פצצת לינטוקסיקייטד (סאקי בבירה) והרשימה עוד ארוכה.

 

מה הקשר בין ג'רמי לין לכל המנות האלה? ובכן, בכולן יש מרכיבים אסייתיים, ממש כמו לין. מבחינת האמריקאים, העובדה שללין יש עיניים צרות ושההורים שלו היגרו לארצות הברית מטייוואן איננה סתם אנקדוטה, אלא עניין מרכזי בכל הסיפור. כאילו ההצלחה שלו שחררה איזה שד עדתי, איזו חרדה, כאילו לין הוא גילום של הסטיגמה הסינית כולה — האחר החרוץ הזה שעוד עלול לגנוב לאימפריה האמריקאית את הבכורה.

 

האובססיביות למוצא האתני של לין מתבטאת, מצד אחד, בבדיחות מטופשות — ומצד שני, בהתחסדות מוסרנית ופוליטיקלי קורקטית אמריקאית במיטבה. ב־ESPN פוטר כותב שהשתמש בכינוי מעליב ("צ'ינק"), הערוץ של מדיסון גארדן זכה לביקורת אחרי שזה הראה דימוי גרפי של לין מציץ מתוך עוגיית מזל סינית וכך גם המתאגרף פלויד מייוות'ר ג'ונריון שצייץ בטוויטר: "ג'רמי לין הוא שחקן טוב אבל כל ההייפ הוא בגלל שהוא אסייתי. שחקנים שחורים עושים מה שהוא עושה כל ערב ולא זוכים לכאלה

תשבחות".

 

הרגישות הגזענית כבר הגיעה לרמת פארסה. בשבוע שעבר "איגוד העיתונאים האסייתים האמריקאי" — ארגון שאיש לא ממש שמע עליו בעבר — פרסם הנחיות איך לסקר אסייתים אמריקאים באופן ראוי. הסקרנות הביאה אל אתר האיגוד תנועת גולשים חסרת תקדים, עד כדי כך שהשרתים של האתר קרסו. מי שהצליח להיכנס אל האתר לפני הקריסה יכול היה למצוא שם סעיפים כגון הנחיה לא להזכיר צורת עיניים כשמדברים על יכולת הראייה של לין; איסור על השימוש בכינוי הגנאי "צ'ינק"; הימנעות מהשוואת מיומנות הכדורסל שלו לאמנויות לחימה כמו קרטה וג'ודו והימנעות מליווי הסיקור שלו בדימויים של עוגיות מזל (שהן למעשה המצאה אמריקאית) וקופסאות טייק אוויי של אוכל סיני.

 

בשביל יצרנית הגלידות בן אנד ג'ריז החוקה החדשה הגיעה מעט מאוחר מדי, והם נאלצו לשנות את גלידת הג'רמי לין שלהם ("טעם את הלין־סניטי") — פרוזן יוגורט שכלל בתחילה עוגיות מזל סיניות. "אנחנו מציעים את התנצלותנו הכנה לכל מי שנפגע... הכוונה שלנו היתה ליצור טעם שיכבד את ג'רמי", כתבה החברה על קיר הפייסבוק שלה.

המפתח לשוק הסיני

 

מצד שני, המוצא של לין גם מעורר הרבה גאווה בקרב חברי הקהילה האסייתית בארה"ב — ועושה לליגת ה־NBA הרבה חסד בשוק הגדול ביותר בעולם, כן — השוק הסיני. השבוע חתמה ניו יורק ניקס על הסכם חסות עם חברת צמיגים מטייוואן (Maxxis), ובליגה כבר בונים על דמותו של לין במצגות לנותני חסות פוטנציאליים מסין. במקביל, בשכונות האסייתיות של ניו יורק החלו לערוך בשבועות האחרונים מסיבות צפייה במשחקים במקומות לא צפויים כמו מרכזי קניות, בתי תה ומסעדות דים־סאם (במקביל נערכות מסיבות דומות גם בטייוואן, וסבתו של לין, בת ה־84, סיפרה שהיא הולכת לראות את המשחקים של הנכד שלה בבר ספורט).

 

מבחינת רבים, לין הוא קטליזטור לכור ההיתוך המקומי, כי הוא מאתגר את הסטריאוטיפ הגורף על כך שאסייתים הם חלשים, לא אתלטיים וזרים גם הרבה אחרי שנים על היבשת הלבנה. "אסייתים אמריקאים עדיין נתפסים כזרים במדינה הזו", אמר לאי.פי פיל יו, מייסד הבלוג "איש אסייתי כועס" שעוסק בנושאים אסייתיים. "לראות את ג'רמי לין בספורט כל כך אמריקאי, זה הופך אותנו ליותר אמריקאים וזה גורם לאנשים אחרים לראות אותנו כיותר אמריקאים".

 

“אני מרגיש שזה שהוא אמריקאי אסייתי זה חשוב", אומר לי מחוץ לאולם קייל מאק, ילד בן 13 ממוצא אסייתי שמתנשא לגובה 1.70 מ', משחק כדורסל מאז גיל 8 ואיך לא — מעריץ את ג'רמי לין. "חשוב שאנשים יראו שגם אנחנו יכולים לשחק".

 

התמימות הילדותית של אחד, מסתבר, היא הקופה הרושמת של האחר. סול גיטלין, סגן נשיא בחברת הפרסום סול וגיטלין, כתב לפני כמה ימים ב"האפינגטון פוסט" על הפוטנציאל העסקי האדיר שטמון באסייתיות של לין בקרב הקהילה האסייתית בארה"ב. גיטלין כתב שמדובר אמנם רק ב־5.6% מהאוכלוסייה, אבל במיעוט בעל כוח קנייה גדול. האסייתים הם הקבוצה הגזעית עם ההשכלה הגבוהה ביותר והכנסה החציונית הגבוהה ביותר בארה"ב. "הדרך הטובה, ואולי גם המהירה ביותר עבור מותגים לעשיית קופה מהכוח של לין כאייקון", כתב גיטלין, "טמונה בלקוחות האמריקאים שבאמת אכפת להם מלין ואלו שמזדהים אתו יותר מכל: האמריקאים האסייתים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x