כישלון ליניארי: רפורמת שווי השימוש אינה מצליחה להתניע
המעבר לחישוב שווי שימוש ליניארי אמור היה לטלטל את שוק הליסינג - אבל בפועל, שום דבר לא קרה: ארבעה חודשים אחרי השקת הרפורמה, נותר מגוון המכוניות המוצעות לעובדי חברות ההייטק הגדולות כמעט ללא שינוי. מי אשם בכישלון הזה, והאם המצב ישתנה?
בתחילת השנה עבר ענף הרכב המוסדי (המהווה 35% מסך המכירות בישראל) מהלך שאמור היה לטלטל אותו: כניסתם לתוקף של המיסוי הירוק ושל שווי השימוש הליניארי. הרפורמה נועדה להעניק סוכרייה למחזיקי מכוניות הליסינג: ראשית, אלו יוכלו לבחור מכונית מאובזרת יותר. שנית, ככל שיבחרו מכונית שרמות הפליטה שלה נמוכות יותר, כך יפחת שיעור שווי השימוש שעליהם לשלם מדי חודש.
אבל האם שיטת החישוב הליניארי שינתה את מצבת הדגמים המוצעים למחזיקי מכוניות ליסינג? כדי לבחון זאת בדק "כלכליסט" את המכוניות שמציעות חמש חברות הייטק גדולות: אינטל, אמדוקס, קומברס, יבמ וטקסס אינסטרומנטס. הבדיקה התמקדה במכוניות המוצעות לדרגים הנמוכים ולדרגי הביניים.
מן הבדיקה עולה שלמרות הצהרות רשות המסים, לא קרה כמעט דבר. כך, לדוגמה, אף אחת מהחברות אינה מציעה לחוכרים את סוזוקי אלטו, המכונית הזולה בישראל, ששווי השימוש שלה יעמוד השנה על 1,587 שקל (לעומת 2,606 שקל למאזדה 3 אקטיב, למשל).
מאזדה 3. המכונית המבוקשת ביותר למרות המגוון הרחב של מכוניות מיני בישראל, מאלטו ועד פיז'ו 107, כמה חברות (ובהן קומברס) אינן מציעות לעובדיהן מכוניות כאלה. אחרות מציעות רק את יונדאי i10.
התמונה הדומה גם במכוניות המשפחתיות הקטנות כמו קיה ריו ויונדאי אקסנט, ששווי השימוש שלהן נמוך בעשרות שקלים מזה של המשפחתיות. קומברס וטקסס אינסטרומנטס אינן מציעות מכוניות כאלה, מה שמשאיר את העובד עם בחירה מצומצמת: או מכונית בגודל מלא, או מכונית קטנה. מעבר לזאת, אף אחת מהחברות אינה מציעה לעובדים גרסאות מאובזרות של מכוניות הליסינג המשפחתיות.
מדוע רפורמת שווי השימוש הליניארי אינה ממריאה? בדיקת "כלכליסט" מוכיחה כי מדובר בכישלון משולש של חברות הליסינג (שמתמקדות בדגמים שעליהם היבואנים מספקים הנחות), של המעסיקים (שלא רוצים להפלות בין העובדים) ושל העובדים עצמם (שלא מבינים את הרפורמה לעומקה).
המעסיקים "בוחרים בחוזה הזול"
אנשי חברות הליסינג מפנים את האצבע המאשימה אל המעסיקים: "מי שבאמת מחליט אילו מכוניות יוצעו לעובדים הם המנכ"ל, מנהל הכספים ומנהל הלוגיסטיקה", מסביר דני שמעוני, מנכ"ל הרץ, "הם מחליטים לפי עלות החוזה שהם מקבלים מחברת הליסינג, ובוחרים במכוניות שעסקאות הליסינג שלהן הן הכי זולות. ואין מה לעשות, ישנן מכוניות שעסקת הליסינג שלהן טובה יותר משלל שיקולים - עלות טיפולים, המחיר שבו חברת הליסינג רכשה את המכונית מהיבואן, וכן הלאה".
"חברת הליסינג היא ספקית שירות. היא לא מכתיבה למעסיקים אילו דגמים לקחת, אלא מספקת להם מה שנוח להם", אומר ינון עמית, מנכ"ל אלבר. "המעסיקים מגבילים את מגוון הדגמים משיקולי פוליטיקה: אם כל עובד יבחר במכונית שהוא רוצה, ההנהלה תצטרך להתמודד עם עובדים ממורמרים שתוהים מדוע עובד אחר קיבל מכונית יותר טובה.
הונדה סיביק. המבוקשת "צריך גם לזכור שהתחלופה בענף ההייטק גבוהה. תיאורטית, המעסיק עלול למצוא את עצמו במצב שבו עובד ייקח מכונית ברמת אבזור גבוהה, אבל יעזוב אחרי שנה. כשהמעסיק ירצה להעביר את מכונית הליסינג לעובד שימלא את מקומו, העובד עלול לסרב, כי רמת האבזור הגבוהה עולה לו יותר כסף. לכן במשפחתיות כולם מקבלים את אותו הדבר".
העובדים "לא מתעמקים בהבדלים"
לדברי שמעוני, מתברר שגם העובדים עצמם אינם ממהרים לבחור במכוניות מדגמים נקיים יותר, או מאובזרים יותר. "לקוחות הליסינג אדישים לאביזרים, עוצמת מנוע או עיצוב", הוא אומר. "חשובים להם היבטים פרקטיים, כמו קיומו של מזגן, או תא מטען שיכול להכיל בנוחות עגלת תינוק. אם לקוח שלי היה מבקש את מאזדה 3 המאובזרת או את יונדאי I30 המאובזרת, הייתי מספק בשמחה, אבל אין ביקוש לדגמים אלה.
"אני הייתי משוכנע שרפורמת המיסוי הירוק תיצור ביקוש למכוניות קטנות ונקיות, שהרי לא כל העובדים הם בעלי משפחות שזקוקים למקום לארבעה נוסעים. סוזוקי אלטו, לדוגמה, היתה צריכה להיות להיט - והנה, זה לא כך. בסופו של דבר הרוב קובע, ולרוב יש מכונית משפחתית 1.6 ליטר".
בכיר אחר בענף הליסינג מחזק את הדברים. "משתמשי הקצה כלל לא מודעים לקיומם של דגמים מאובזרים", הוא אומר, "ומעולם לא ישבו לחשב את היתרונות הכספיים שהם יגלו בתלוש השכר שלהם אם הם יבחרו במכונית מיני. הם לא מבינים יותר מדי, ומבדיקה שערכנו עולה שרובם אפילו לא מודעים לעובדה שמכוניות כמו מאזדה 3 מוצעות ברמות אבזור גבוהות".
חברות הליסינג "מתמקדות בדגמים הזולים"
שלא לציטוט, מודים בענף הליסינג כי גם לחברות הענף יש תרומה להיצע הדליל. "כוח הקנייה שלנו ממוקד רק בדגמים מסוימים", מסר ל"כלכליסט" גורם בענף הליסינג. "המכוניות הפשוטות, שאין בהן בקרת אקלים וג'אנטים, הן אלו שאנחנו מקבלים בהנחה הגדולה ביותר. אלו גם הדגמים שנוכל למכור בקלות בסוף התקופה. לכן הם אלה שנציע ללקוחות, והם שנפוצים בציי הרכב.
"עם כל הכבוד לרפורמה, שקובעת שכל אחד יכול השנה לקבל בליסינג מכונית ספורט או מכונית מיני נקייה - אם אני לא מקבל עליהן הנחה ראויה ואם אין לי סיכוי למכור אותן ברווח, אין לי שום סיבה להציע אותן ללקוחות. זה קורה רק כשמדובר בבקשה מיוחדת, ובמקרים כאלה התמחור שלנו ישקף את העובדה שללקוח לא יהיה כדאי לקחת את המכונית הזאת".
תגובות: "השינוי יורגש עם הזמן"
רוב החברות המוזכרות בכתבה בחרו שלא להגיב. היחידה ששלחה תגובה היא אינטל, שמסרה: "המגוון בשוק הרכב כולל יותר מאלף דגמים ותת־דגמים. אנחנו אמנם לא מציעים את ה דגמים הספציפיים שצוינו, אבל מציעים מבחר של 27 מכוניות, כולל חסכוניות בדלק, היברידיות, משפחתיות גדולות ומכוניות ברמת אבזור גבוהה. כדי להגדיל את מבחר כלי הרכב התקשרנו עם שתי חברות ליסינג, אבל איננו מתערבים בשיקוליהן לגבי סוגי המכוניות או ההתקשרויות עם יבואני הרכב".
מרשות המסים נמסר: "שווי השימוש הליניארי נועד להשיג כמה מטרות, ובראשן ביטול מעורבות הרגולטור בשיקולי הצרכן לעניין בחירת הרכב - מטרה שהושגה מיד עם החלת הרפורמה - והתאמה טובה יותר של שווי השימוש למחיר הרכב לצרכן.
"כיוון שמדובר בשינוי התנהלות של שנים, אין להניח שהתמונה תשתנה מקצה לקצה בתוך חודשים ספורים - מה גם שציי הרכב, ובכלל זה חברות הליסינג, נוטים להיות שמרניים בבחירת כלי רכב, ולנסות לנתב את הביקוש להיצע שמתאים להם. כך, למשל, קיימים לעתים פערים גדולים בתמחור הליסינג של רכב משפחתי סטיישן בנפח 1.6 ליטר לבין רכב בעל מרכב קונבנציונלי, אף שמחירם לצרכן דומים או אף זהים.
"מגמה שכבר מורגשת היא מעבר לכלי רכב קטנים יותר - לא רק בגלל שווי השימוש הליניארי אלא גם לאור תמריצי המיסוי הירוק. יש להניח שבשנים הקרובות השפעה זו תורגש ביתר שאת; עם זאת, הדבר מותנה גם במוכנות העובדים לשלם תוספת קטנה כדי לקבל רכב מאובזר יותר או יקר יותר, ובעניין זה קיימת מכשלה שחלקה פסיכולוגי".
