• תפריט
פנאי

אבודים בתרגום: למה איכות תרגומי הספרות לא משתפרת

תשלום נמוך (פחות מ־20 שקל לעמוד) וחוסר התמקצעות הם האשמים העיקריים באיכות הירודה של רוב תרגומי הספרות לעברית

רוני שני 08:4317.06.08

"העם לא טיפש", אומר המתרגם והמבקר יורם מלצר. "קוראים מרגישים תרגום גרוע ומתייחסים בהתאם. זה כאילו שאלך לקישון, אדוג דגים, אחתוך אותם לקוביות ואגיד שזה סושי. יש לנו ספרים שהם ממש סושי מהקישון".

 

מלצר אינו היחיד שמלין על רמת התרגום לעברית. "הוצאות מתרגמות המון ומשתדלות לא להשקיע בזה הרבה כסף", מספרת עתליה זילבר, מתרגמת ומרצה בקורס לתרגום במכללת עלמא, "לפעמים ההנחה היא שבעריכה יתוקנו השגיאות. אבל כשאנשים טובים לא מתפרנסים, מגיעים אנשים פחות טובים". גם אינגה מיכאלי, סגנית יו"ר אגודת המתרגמים, מודה: "רמת התרגום היא פועל יוצא של זה שאין התמקצעות וכל אחד יכול להיות מתרגם. יש הוצאות שמשלמות 200–300 שקל לגיליון דפוס (כ־16 עמודים), וברור שהן יקבלו מתרגמים מתחילים". מרים שפס, ראש המסלול לתרגום אנגלית־עברית במכללת בית ברל, מסכימה. "כשמתרגם עובד על ספר ממוצע של 250–300 עמודים במשך חודשיים־שלושה ומקבל כ־10,000 שקל ברוטו, לא כדאי לו לעבוד".

 

פחות אבל עוד גרוע

שפס, כמו זילבר, מזהה שיפור מסוים שחל בתחום בשנים האחרונות, אבל מסייגת: "יש הוצאות שעד לא מזמן אי אפשר היה לקרוא את התרגומים שלהן, והיום מקפידות על גיוס מתרגמים טובים ועל שכר הוגן. אחרות עדיין מוציאות ספרים מתחת לכל ביקורת".

 

אם כך המצב חמור, אך חמור פחות מבעבר. המתרגמת והעורכת רנה ליטוין מצביעה על גידול בתרגומים טובים מסינית, יפנית ושפות סקנדינביות. ליטוין סבורה שיש להעלות את קרנו של המתרגם לא רק בעיני ההוצאות. "מעטים הם אמנים. המתרגמים המצויים הם בעלי מלאכה, שעושים עבודה טכנית".

 

הקוראים בכלל שמים לב?

 

"אנשים רגישים לספרות מרגישים בהבדל, אבל מעטים שואלים מי תרגם. הטרגדיה היא שהמתרגם כאילו לא קיים. אנשים לא מבינים שזו מלאכת מחשבת של אמן מבצע, שראוי לשכר ולהכרה ציבורית. המתרגם הרבה פעמים עושה עבודה חשובה יותר מיצירת מקור".

 

צבי טריגר, סופר ומבקר, אינו מתייחס לתרגום כאל מקשה אחת. "יש הבדל בין תפיסת התרגום — העברת טקסט מעולם תרבותי אחד לאחר — שהשתנתה לטובה, לבין איכות התרגום. בתרגומים הישנים למשל, אין מה שנקרא 'תרגומית' (שפה מלאכותית), אבל חלקם כתובים עברית־יהודית מנותקת מההקשר התרבותי של המקור".

 

הוא ומלצר מזהים את עיקר הבעיה דווקא בתרגומים מאנגלית. "זה ממשיך להיות בינוני מינוס, לפעמים גרוע", קובע מלצר, "המחיר יורד כי כל אחד חושב שהוא יודע לתרגם מאנגלית. מאחר שאנגלית היא השפה הזולה לתרגום מתרגמים יותר, זה מזין את עצמו ומשפיע על התרבות — יש ייצוג יתר לאנגלית". מלצר מאשים את הוצאות הספרים: "אני מתרגם יותר מ־15 שנה, והתעריפים למתרגמים מאנגלית לא השתנו — אבל הרווחיות של המו"ל עלתה".

 

על אילו סכומים מדובר?

 

"יש אנשים שמקבלים 400 שקל לגיליון ואפילו פחות".

 

מלצר, שתרגם כ־50 ספרים, עדיין "מתווכח על 100 שקל", אבל מודה שמצבו טוב משל אחרים. "אני בוחר מה לתרגם, ויש תור של ספרים שמחכים לתרגום בשנה הקרובה, אבל חלה ירידה במעמד המתרגם כאיש פעיל בתרבות".

 

זו שרשרת של חוסר כבוד למקצוע?

 

"נכון. הסטנדרט נקבע על ידי החוליה החלשה. מה רוצים מסטודנט שמשלים הכנסה?"

 

"גם אם חלה הידרדרות, היא זהה למה שרואים בכל המוצרים", אומרת המתרגמת שרון פרמינגר, "בגדים שמתבלים בתוך עונה, מכשירים אלקטרוניים שאיכותם נופלת מהדור הקודם וכדומה. בסופו של דבר, אלה חסרונות הכלכלה החופשית". פרמינגר מזהה בעיה נוספת: "יש המון כותרים חדשים, במקום מהדורות של ספרים ותיקים שעמדו במבחן הזמן. אני רואה חומר בוסרי וירוד שמגיע מסופרים עילגים למדי בחו"ל".

שרון פרמינגר שרון פרמינגר צילום: אוראל כהן

נסתום את האף

מלצר מזהיר מפני מה שמכונה "תרגום מתווך", שהוא תרגום לעברית המבוסס על תרגום משפת המקור לאנגלית. "זו תופעה שחזרה למקומותינו, כשמו"ל לא עומד בפיתוי ומתעלם משפת המקור. זו תרמית".

 

לא עדיף שאנשים ייחשפו לספרים, אפילו בתרגום פחות איכותי?

 

"אין ברירה כשיש סופר נפאלי, שחייבים לתרגם, ואין מי שיודע נפאלית. יש סופרים שעליהם אני אומר 'נסתום את האף ונעשה את זה', אבל כמה מקרים כאלה קורים?"

 

שפס מעידה שמדובר בתופעה שכיחה. "תרגמתי פעם גרסה אנגלית של ספר הולנדי, והיתה לי תחושה מאוד ברורה שהאנגלית לא טבעית. אין ספק שהספר לא יוצא כמו שצריך".

 

"זה אנטי ספרותי ואנטי תרבותי", אומר טריגר, "כשקוראים ספר ישראלי מסתכלים על השפה ועל העבודה הלשונית. לוותר על זה בתרגום זה לוותר על נדבך מרכזי ביצירה".

 

"זו עבודת נמלים מפרכת, והתמורה במודעות היא כמעט אפס", מסכמת ליטוין. "נסיבות חיי אפשרו לי לעשות את עבודת הקודש הזו להנאתי. מתרגם שצריך לפרנס משפחה יצטרך להתפשר".

 

ייתכן שאיגוד חזק היה עוזר לפתור את הבעיה. אבל אחת הבעיות היא שאיש מהמרואיינים אינו חבר באגודת המתרגמים. מיכאלי, סגנית יו"ר האגודה, מודה שעדיין יש עבודה רבה: "מתוך כ־2,000 מתרגמים חברים באגודה כ־550 איש. מתרגמי ספרות חשבו במשך שנים שזה לא נותן להם שום דבר, אבל בשנתיים האחרונות הצטרפו יותר (באגודה רשומים כ־30 מתרגמי ספרות). לפני שנתיים התחלנו בפרויקט שייקח זמן ליישם אותו: הסמכה שתעניק למתרגמים אישור על חברות והסמכה מקצועית מלאה, עם מבחנים וכל מה שצריך".

  

תגובת הוצאות הספרים

הוצאות הספרים הגדולות הגיבו לביקורת העולה מן הכתבה. מעם עובד נמסר: "ההוצאה משלמת כראוי למתרגמים, וידועה באיכות הגבוהה של הספרים המתורגמים. המתרגמים שלנו זוכים תדיר לפרסים". מכנרת זמורה־ביתן נמסר: "בשנים האחרונות חל שיפור תהומי ברמת התרגומים. אשר להוצאה שלנו, רף התרגום בה גבוה לתפארת: אנו עובדים עם מיטב המתרגמים בישראל ומשלמים להם תעריפים נדיבים. כל ספר מתורגם עובר עריכה, בדיקת עריכה, עריכה מקצועית, שלוש הגהות וקריאה אחרונה במערכת". מאחוזת בית נמסר: "אנחנו מתייחסים לעבודת התרגום כאל שלב קריטי בתהליך ההוצאה לאור, ואל המתרגם כאל יוצר ובעל מלאכה. חלק ניכר מתקציב ספרי התרגום מוקדש למתרגמים ולעורכים". ההוצאות מודן, כתר, מעריב וידיעות אחרונות בחרו שלא להגיב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x