לקנות או לפתח לבד? הוויכוח שארגונים צריכים להפסיק לנהל
בעידן הבינה המלאכותית פיתוח הפך זול, מהיר ונגיש כמעט לכל ארגון - ודווקא בגלל זה השאלה "האם אפשר לבנות" הפכה לא רלוונטית. השאלה שבאמת קובעת את היתרון התחרותי היא מהו הנכס שאי אפשר לקנות: מנוע קבלת ההחלטות, הדאטה הייחודי וחוויית הלקוח - שם נכון להשקיע, ואת כל השאר עדיף לרכוש מהמדף
במשך שנים, אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בארגונים הייתה האם לפתח פתרון טכנולוגי בתוך הבית או לרכוש מוצר קיים. זו הייתה שאלה לגיטימית בעולם שבו פיתוח דרש שנים של השקעה, תקציבים גדולים וצוותים רחבים. אבל עידן הבינה המלאכותית שינה את כללי המשחק. היכולת לבנות הפכה למהירה, זולה ונגישה יותר מאי פעם. כמעט כל ארגון יכול לפתח כמעט כל דבר. ולכן, באופן פרדוקסלי, השאלה החשובה כבר אינה האם אפשר לבנות, אלא האם בכלל נכון לבנות.
ככל שהטכנולוגיה הפכה נגישה יותר, כך גדל גם הסיכון לקבל את ההחלטות הלא נכונות. ארגונים רבים משקיעים משאבי פיתוח יקרים בפתרונות שאינם מייצרים להם יתרון אמיתי, בזמן שחברות המתמחות בדיוק באותן יכולות משפרות את מוצריהן בקצב שקשה להתחרות בו. בעולם שבו החדשנות מתקדמת מדי שבוע, ניסיון לשכפל מוצר קיים הוא לעיתים קרובות השקעה יקרה שמייצרת בעיקר תחושת שליטה ורחוקה מלייצר ערך עסקי אמיתי.
הדיון, אם כך, אינו באמת Build או Buy. השאלה האמיתית היא מהו הנכס שאי אפשר לקנות. אם מדובר ביכולת שכל מתחרה יכול לרכוש מהמדף, כנראה שאין סיבה להשקיע חודשים בפיתוחה. אבל אם מדובר במנוע קבלת ההחלטות של הארגון, במודלי הליבה שלו, באופן שבו הוא משתמש בדאטה הייחודי שברשותו או בחוויית הלקוח שמבדלת אותו למול המתחרים, אלו המקומות שבהם נכון לבנות, להשקיע ולשמור על שליטה מלאה. שם נמצא היתרון התחרותי, ולא בטכנולוגיה עצמה.
בעידן שבו כמעט כל טכנולוגיה הופכת במהירות לזמינה לכולם, היתרון של ארגונים לא ייקבע לפי כמות הקוד שהם כותבים, אלא לפי איכות ההחלטות שהם מקבלים. ארגונים שיידעו לזהות מה מבדל אותם באמת, ירכשו את כל היתר וישקיעו את מיטב האנשים שלהם במה שאי אפשר לקנות. בעולם של AI, זו כבר לא החלטה טכנולוגית. זו החלטה אסטרטגית.
עידן טמיר הוא סמנכ"ל פיתוח עסקי בהראל ביטוח ו-GUTS, פלטפורמת חדשנות והשקעות של הראל
