ניתוח
קריסת "מר כלכלה": מוויתור על לימודי ליבה ועד הזיית הבלוקצ'יין
פעם נתניהו היה מוכן לשלם מחיר פוליטי כדי להעביר רפורמות; בקדנציה הנוכחית הוא עושה את ההפך; מלימודי הליבה וההתעלמות מאזהרות הכלכלנים, דרך דחיית התקציבים והוויתור על רפורמות ועד חזון "סופר ספרטה" וקריפטו לעקיפת סנקציות - שוב ושוב ההישרדות הפוליטית גברה על האינטרס הכלכלי של ישראל
נתניהו נהנה שנים רבות מדימוי של "מר כלכלה". אפשר להבין את זה, הרי הרפורמות שהוא איפשר בשנים 2003-2002 שינו את מסלולה של ישראל לטובה, ובאותו הזמן הן דרשו אומץ והקרבה פוליטיים, ויכולת לתת אמון באנשי מקצוע ובתיאוריות האקדמיות המקובלות במחלקות לכלכלה. אבל מאז ועד תחילתה של הקדנציה הנוכחית חלפו כ־20 שנה, נתניהו וישראלים רבים עדיין משוכנעים שהוא "מבין גדול בכלכלה", אבל העובדות, העדויות, ופליטות הפה בקדנציה הזו מלמדות אחרת. מי שהיה "מר כלכלה" איבד בה עניין לחלוטין וניתק עמה קשר, כך מעידים בכירי האוצר שנכחו בדיונים רבים, כך גם מוכיח התיעוד התקשורתי הרצוף מאז דצמבר 2022, וכך כמובן מלמדות ההתבטאויות הפומביות, המתוכננות ושאינן, של נתניהו.
מערכה ראשונה
הוויתור על החינוך
ערב בחירות 2022, חסידות בעלז החליטה להטמיע במוסדותיה לימודי אנגלית ומתמטיקה בתמורה להגדלת תקציבים. מנהיגי הפלג הליטאי ממפלגת דגל התורה איימו כי אם חסידות בעלז לא תיסוג בה מההחלטה, הם לא יוכלו לרוץ יחד עם חסידות בעלז באותה רשימה. נתניהו שהיה אז באופוזיציה נכנס לפאניקה, אם דגל התורה ואגודת ישראל רצות בנפרד, יש סיכוי לא מבוטל שאחת מהן לא עוברת את אחוז החסימה. נתניהו, הפעם באמת, "נכנס לאירוע", תיווך בין הצדדים, ניהל משא ומתן על איכות החיים העתידית של ישראל, והחליט להקריב אותה כדי להגדיל את הסיכויים שלו בבחירות. הוא הבטיח לנציגי בעלז, שאין להם מה לדאוג, הוא ידאג שהם יקבלו תוספת תקציב גם אם הם לא ילמדו ליבה. זאת אף על פי שכל אדם שהקשיב כמה דקות להרצאה על כלכלת ישראל, יודע שהיתרון היחסי של ישראל הוא ההון האנושי שלה, ושהאתגר הגדול ביותר של ישראל בטווח הארוך הוא איבוד היתרון הזה, בגלל חוסר ההתאמה של הלימודים במערכת החינוך לצרכים של שוק העבודה. ההתחייבויות הללו לחרדים עוגנו בסעיף 154 של ההסכם הקואליציוני. אגב, למזלם של אזרחי ישראל, הדברים לא מומשו כפי שנתניהו הבטיח, בשל עמידה נחושה של הפקידות המשפטית והכלכלית בישראל. אבל חשוב שנזכור שלנתניהו לא היה אכפת.
מערכה שנייה
הרפורמה המשטרית
270 כלכלנים בכירים מזהירים מפני ההשלכות האפשריות של הרפורמה המשטרית, בהן דמויות שנתניהו העריך ועבד עמן שנים. חלק מהכלכלנים מתבטאים בצורה מדודה, חלק בצורה קיצונית. חלק מתבססים על תיאוריה כזו וחלק על תיאוריה אחרת. אבל כולם מסבירים באופן חד־משמעי ששינויים במבנה המשטרי של המדינה מסכנים את היציבות החברתית וממילא את חוסנה של כלכלת ישראל. הם מזהירים מפני הורדת דירוג, ירידה בצמיחה וקפיצה של החוב. כמובן שהם לא יודעים לשרטט בדיוק איך זה יקרה, הם בוודאי לא ידעו לנחש שעוד לפני שתהיה קריסה חברתית וכלכלית, תתפוצץ עלינו מלחמה (שגם היא לדעת רבים - מימין ושמאל - נובעת מהקידום הבלתי מתפשר של הרפורמה). אבל ממנהיג שמתיימר להיות "שמרן וזהיר", "איש העולם", ו"מדינאי", היה מצופה להבין מה עומד לפניו. במקום זה, במסיבת עיתונאים ב־25 בינואר 2023, זלזל נתניהו באזהרות שהגיעו גם מהנגיד ירון, ייחס אותן למנהיגי האופוזיציה, לא ניסה ולא הצליח להעביר שום מסר שייצב את השווקים. ואכן, הרוחות ברחוב המשיכו לסעור, השקל נחלש, פרמיית הסיכון עלתה, חברות הדירוג הזהירו, גם הפעם לנתניהו לא היה אכפת. אגב, היה נזק כלכלי ישיר לרפורמה המשטרית שכמעט ולא מדובר, אבל נתניהו מודע לו היטב, בגלל הרפורמה המשטרית היה קושי גדול לממשלה לקדם צעדים כלכליים אמיתיים, היו רפורמות חשובות שלא היה ניתן להעביר, כי הציבור פיתח חשדנות מוצדקת. נזכיר לדוגמה את המחשבה לפטור מגיוס חרדים שהגיעו לגיל 21 כדי שיוכלו להשתלב בשוק העבודה, הימים היו ימי ערב מלחמת 2023, זה היה מהלך הגיוני כשלעצמו, אבל הרחוב לא יכול היה לקבל את זה. הוא ראה בכך, באשמת הממשלה, חלק מתוכנית גדולה לשינוי הנורמות הבסיסיות בישראל.
מערכה שלישית
המאבק על מימון המלחמה
מאז שישראל נכנסה למלחמה באוקטובר 2023, השאלה הכלכלית הגדולה ביותר היא מאיפה יהיה הכסף? נתניהו, שבעבר היה הכלכלן השמרן שמבין שאחד הנכסים החשובים ביותר למדינה הוא יחס חוב־תוצר יורד, התגלה כאחד החסמים הגדולים ביותר בדרך למימון נכון של המלחמה. זה התחיל בדברים סמליים אך משמעותיים, נתניהו היה הגורם שסירב לסגור משרדי ממשלה מיותרים. זה אומנם לא הרבה כסף, אבל דווקא ממנהיג שמתיימר להבין כלכלה יש ציפייה שיבין שהתפיסה הציבורית כלפי הממשלה היא משתנה כלכלי חשוב. כשהממשלה נתפסת ככזו שלא נושאת באחריות, אז הנכונות של הציבור להסכים לקיצוצים והעלאות מסים יורדת. אבל זה לא היה רק זה, לאורך כל הדרך, נתניהו דרך שליחו פרופ' אבי שמחון, שלח מסרים שניתן לא להעלות מסים גם ב־2025. שניתן לבטל את העלאת המע"מ המתוכננת ל־2025. שאפשר לממן את המלחמה באמצעות הקלות מס זמניות שייצרו בור תקציבי בעתיד (כמו מבצע דיבידנדים שלבסוף הומר במס רווחים כלואים) או בכלל, כמו שטען שמחון, שניתן להגדיל את הגירעון המתוכנן לשנת 2025. גם כאן עמדותיו של נתניהו לא התקבלו במלואן, בין היתר בגלל התעקשות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הדרג המקצועי באוצר, וביקורת תקשורתית רחבה. גם הפעם אותו הדפוס, מה שנוגע לחוסנה הכלכלי ארוך הטווח של ישראל לא מעניין את נתניהו, לא אכפת לו.
מערכה רביעית
ההתעקשות שלא לנצל את המשבר לשילוב החרדים ולהורדת יוקר המחיה
ב־2008, כשהיה באופוזיציה, אמר נתניהו כי "משבר הוא הזדמנות לרפורמות". גם במהלך משבר הקורונה, ב־2020, אמר דברים דומים לאנשי עסקים. אך בנוגע למשבר "חרבות ברזל" נתניהו לא אמר זאת, או לפחות אין תיעוד לכך. חמור יותר, נתניהו היה בסופו של דבר אחד המהנדסים הראשיים לכך שמשבר חרבות ברזל לא ינוצל לשינויי עומק בחברה הישראלית. הוא היה מהגורמים שמנעו קיצוצים בתקציבים הקואליציוניים. במקום לקצץ את החלקים בכספים הללו שנוגדים את הצמיחה (כמו תקציב ישיבות ללא תבחינים), הוא העביר החלטת ממשלה שתבחן להכניס את הכספים הללו לבסיס התקציב. בהמשך הדרך נתניהו נמנע מלנצל את ההזדמנות ההיסטורית לשילוב החרדים בכלכלה ובצבא, הזדמנות שנוצרה בגלל שילוב של נסיבות ייחודיות – לחץ ציבורי, התפתחות של תודעה ישראלית אצל חרדים, ריבית גבוהה וקיצוצים שיצרו לחץ על משק הבית החרדי. בהמשך הדרך, לקראת תקציב 2026, נתניהו והליכוד נלחמו ברפורמת החלב שהיתה אמורה לפתוח את המשק ליבוא ולהוזיל את מחירי החלב, וביוזמה להטיל מס רכוש על קרקעות פנויות שהיתה יכולה להוזיל את מחירי הדיור. שתי הרפורמות הללו בוטלו בחסות מבצע "עם כלביא". במקום לנצל את המלחמה לשיפור איכות החיים שלנו, הוא עשה את ההפך. גם כאן מתגלה הדפוס של זלזול בחיים עצמם.
מערכה חמישית
הזלזול בעבודת מטה מסודרת, דחיית בניית תקציבי המדינה
התקציב היחיד שהממשלה הזו העבירה לפי החוק היה התקציב המקורי לשנת 2024-2023 שעבר בסוף מאי. מכאן ואילך, נתניהו גילה שוב ושוב עדיפות וקדימות לשיקולים קואליציוניים על פני ניהול סדור של תקציב המדינה. זה התחיל בתקציב 2024 המעודכן שהיה לפי החוק אמור להיות מאושר ב־20 בינואר 2024. הוא אושר באיחור של חודשיים. למה? בגלל שנתניהו חשש ממשבר פוליטי. בתקציב 2025 הדברים הגיעו לשיא. כעיקרון, היו אמורים לעבוד על התקציב בתוך האוצר כבר בחודשים מאי-יוני, לאשר אותו בממשלה אי שם באוגוסט, ולהניח על שולחן הכנסת בתחילת נובמבר, ולאשר אותו עד לסוף 2024. בפועל, התחילו לעבוד על התקציב באיחור רב, הוא אושר בסוף בכנסת ברגע האחרון ב־25 במרץ 2025. הנזקים גם כאן הם כמו שברי מאמץ, הם לא מורגשים מיד, הם רק מחלחלים לנו לגוף, מכאיבים לנו בקצוות. הקיצוצים והמסים שנבחרו בתקציב 2025 לא היו אידיאליים, משרדי הממשלה עבדו בתקציב המשכי במשך שלושה חודשים, וכל זה בגלל הבעיות הפוליטיות של נתניהו עם המפלגות החרדיות. אותה הצגה חזרה על עצמה בתקציב 2026, הוא אושר רק ברגע האחרון (מבצע "שאגת הארי" אחראי רק לדחייה האחרונה, הזמן הנכון לאישור התקציב בכנסת הוא ב־31 בדצמבר, כחודשיים לפני המבצע), לנתניהו לא אכפת שהמשרדים מתנהלים באי־ודאות תקציבית, שהשווקים מסתכלים על ההתנהלות הישראלית בחשדנות ותמיהה. הפוליטיקה לפני הכל, אף על פי שהנזק לתכנון ארוך הטווח של ישראל לא מוטל בספק.
מערכה שישית
ספרטה כמודל לאומי, הוויתור על איכות החיים ועל גמישות תקציבית
זה קרה כמעט מבלי משים, בכנס חגיגי שערך החשב הכללי בבנייני האומה בירושלים, נכחו שם רק עיתונאים ספורים, באמצע נאומו נתניהו החל לדבר בשפה חצי חופשית, ואמר כי "אנחנו בבידוד מדיני", "אנחנו נצטרך להתרגל להיות כלכלה עם סממנים אוטרקיים", "אנחנו הולכים להיות סופר ספרטה". אף אחד לא שיער שדבריו של נתניהו יעוררו סערה כה גדולה בישראל. אבל האמת היתה שדבריו באותו נאום היוו לישראלים מעין מפתח להבנת המציאות שבתוכה אנחנו חיים. כל הישראלים חשבו על השאלה העקרונית, האם אנחנו מנהלים את המלחמה או המלחמה מנהלת אותנו? הכלכלנים ניסחו את השאלה בצורה ברורה יותר. האם העלות ההולכת וגדלה של המלחמה שווה את התועלת הפוחתת וההולכת מהמלחמה? האם נתניהו מבין את המשמעות הכלכלית של פתיחה של עוד זירות ללא סגירתן? האם הוא מודע לכך שגירעון וחוב גבוהים הם סיכון ליכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם האתגרים הבאים שבוודאי יגיעו?
הנאום הזה הפיל את האסימון, כי נתניהו לא מאזן בין איכות חיים לבין ביטחון, הראייה שלו את התמונה היא צרה, הוא חושב רק על איומים ביטחוניים ופתרונות צבאיים, ושם בצד את הצורך התמידי בשיפור איכות החיים. כל מערכת הקשרים המורכבת בין איכות חיים, כלכלה, תשתיות, מעמד מדיני, וחוסן צבאי, עברה אצלו רידוד. ואכן, נאום ספרטה היה רק ההתחלה. בהמשך הדרך הוא גילה שוב ושוב פתיחות לדרישות מערכת הביטחון, הוא כתב מסמך תפיסת ביטחון שבו חסר העיקר, קביעת סדר עדיפויות. הוא הכריז על תוכנית של 350 מיליארד שקל על פני עשור לטובת מערכת הביטחון, מבלי לדבר על צד המקורות. ויתר על הסיוע האמריקאי עוד לפני שהיה הכרח בכך, לא פעל לסגירת זירות מלחמה פתוחות, וכמובן, לא סייע למשרד האוצר במאבקיו אל מול הפזרנות וחוסר היעילות שמאפיינת את המערכת הביטחונית.
מערכה שביעית
על ההשלמה עם היותנו מנודים
יש שיגידו שנתניהו הוא המרואיין המנוסה והמתוחכם ביותר בישראל, אבל כשהוא נשאל על הסנקציות הבינלאומיות, הוא אמר שהוא הורה "לבנות תוכנית לעקוף סנקציות באמצעות בלוקצ'יין". מעבר לכך שהתשובה הזו מגוחכת, מטבעות קריפטו אינם תשובה לסנקציות. התשובה הזו היא האחרונה שהיינו מצפים לשמוע ממנהיג. תארו לכם שהיינו שואלים את נתניהו "ומה תעשה עם האיום האיראני?" והוא היה משיב "הוריתי לבנות בונקר גרעיני בכל עיר מרכזית בישראל". גם אם ראוי שמנהיגים יתכוננו לגרוע מכל, הם צריכים לפעול בכל כוחם שהגרוע מכל לא יתממש. אבל נתניהו בעצם אמר לאזרחיו, בכל הקשור למצבנו המדיני, אני לא הולך להשקיע אנרגיה במניעת האסון או בצמצומו, אלא רק בטיפול בפצעים שייווצרו, בסתימת החורים שיחוררו.
גם הפעם דברי נתניהו הפילו לאזרחי ישראל אסימון, וזו הסיבה שדבריו עוררו סערה כל כך גדולה. הם לפתע הבינו כי נתניהו, שהיה פעם "מר כלכלה", החליט שהוא מזלזל בקשרים הבינלאומיים, בכך שהכלכלה והאקדמיה צריכות להיות פתוחות וחופשיות. הם הבינו שהוא לא מתאמץ לאזן בין צורכי הביטחון לבין מעמדנו הבינלאומי. הוא לא נלחם יותר על מעמדה של ישראל בשווקים, הוא השלים כבר עם משטר סנקציות ועם הנזקים, והוא עוסק רק בתוכניות אזוטריות לטשטוש הנזק. זה התחבר לזלזול שלו בגורמים הבינלאומיים שהזהירו מהרפורמה המשטרית, זה מתחבר לחוסר האכפתיות שלו מכך שהאקדמיה הישראלית הופכת למנודה אף על פי שהיא מנוע צמיחה בסיסי לישראל, וזה כמובן מתחבר לאופן האיטי והמרושל שבו טיפל באלימות הגואה ביהודה ושומרון. נתניהו הקודם, שהבין בכלכלה, לא היה צריך הסבר ארוך כדי להבין את החשיבות של כלכלה פתוחה וחופשית. לנתניהו של 2026 כבר לא אכפת.
