העתיד מופקר: לממשלת נתניהו אין סולם שיוציא את ישראל מעומק מהבור
העתיד מופקר: לממשלת נתניהו אין סולם שיוציא את ישראל מעומק מהבור
המשק הישראלי נאלץ לשלם את מחיר המדיניות הכושלת של הממשלה: התנהלות כלכלית מופקרת גרמה להורדת דירוג אשראי עם תחזית שלילית. ההוצאה הביטחונית נוסקת ללא שליטה, יוקר המחיה מזנק ואין סימן לאופטימיות בעתיד
מדינת ישראל הגיעה ליום העצמאות ה־76 שלה עם כמה מאפייני קיצון: היא נמצאת בתוך המלחמה המורכבת ביותר מאז הקמתה ואחרי מתקפת הטרור הקשה ביותר שהיתה כאן. בנוסף, מי שאמורה להתמודד עם האתגר המורכב זו הממשלה הגרועה ביותר בתולדותיה שחתומה על מחדל 7 באוקטובר, אחרי שניסתה לבצע הפיכה משטרית בתחילת כהונתה בינואר 2023. רצף האירועים והשלכותיהם משתקפים בנתונים המאקרו־הכלכליים המעודכנים של המדינה. והם לא אופטימיים, גם משום שנקודת הסיום של המשבר הביטחוני לא נראית באופק.
דירוג אשראי: תחזית שלילית ואופק שחור
בשנה האחרונה ישראל הגיעה להרבה נקודות שפל. אחת מהן בתחום הכלכלי קשורה לדירוג האשראי. לראשונה מאז החלה להיות מדורגת לפני כ־36 שנים, שתיים מסוכנויות הדירוג החשובות בעולם מודי'ס ו־S&P החליטו להוריד את דירוג האשראי של ישראל - דבר שמעולם לא קרה. היו התרעות בזמן האינתיפאדה השנייה ומגפת הקורונה אך הן מעולם לא מומשו.
בשנה וחצי האחרונות חברות הדירוג החלו להתריע ולהרים דגלים אדומים בפני ממשלה כושלת שהפקירה גם את התחום התקציבי. ההתחלה היתה בניסיון להפיכה משטרית. המלחמה שפרצה עשרה חודשים לאחר מכן רק דרבנה את המדרגות, אשר השכילו לפרט היטב את הבעייתיות בשילוב הקריטי של אירועי המלחמה ותפקוד הממשלה הנוכחית.
הממשלה ניסתה להתעלם מהאחריות שלה למלחמה, אך הציבור והמשקיעים הזרים לא קנו את הספין הזה. הממשלה התעלמה מההמלצות של חברות הדירוג ועברה לשלב ההתקפה: שר האוצר המנותק בצלאל סמוטריץ' החל להסביר כי חברות הדירוג אינן מבינות את המצב. בינתיים, ההפקרות הממשלתית נמשכת והיא לא קשורה רק למלחמה. הגירעון והחוב מזנקים - הראשון כבר עומד על 7% תמ"ג והשני מאיים להגיע ל־68% תמ"ג בסוף השנה הבאה. ותחזית הדירוג של ישראל - שלילית. כלומר, החברות המדרגות טרם אמרו את המילה האחרונה.
הוצאות הביטחון: הזינוק יימשך בעתיד
אחת ההתפתחויות הדרמטיות בשנה האחרונה היתה הזינוק החד בתקציב הביטחון: מעל 30% בשנת 2023 (נתוני ביצוע) ו־125% מתחילת השנה (ינואר-אפריל 2024 לעומת אשתקד). הנתונים האלה הם המחוללים העיקריים לזינוק החד של הגירעון והחוב העתידי שהפכו לסיכון של ממש עבור המשק. גידול משקל הוצאות הביטחון כאחוז מהתמ"ג הופך לאחד האירועים העתידיים המרכזיים עבור כלכלת ישראל והמדיניות המאקרו־כלכלית של הממשלה. שכן כלל הגופים סבורים כי הוצאות הביטחון צפויות לזנק באופן פרמננטי ב־2%-1% תוצר לשנה. אם ב־2022 משקלה של אותה הוצאה עמד על 4.2%-4% תמ"ג, כבר ב־2023 שיעור זה עומד על 5.2% תוצר, ואין מדובר בסוף המשבר. למרות הדרישות החוזרות ונשנות מטעמו של משרד האוצר להקים בדחיפות ועדה מקצועית שתבחן את אופי וצורכי ההוצאה הביטחונית, הקמתה מתעכבת כבר ארבעה חודשים בתירוצים שונים. היום ברור כי הסיבה העיקרית היא האסטרטגיה הפוליטית של סמוטריץ' המכוונת להאשמת צה"ל באירועי 7 באוקטובר כדי להוריד ממנו את האחריות העצומה שהוא נושא לאותו מחדל. כוונותיו לגרום פגיעה בצה"ל מרתיעה רבים במערכת להתקדם לכיוון הנכון. ובינתיים מיליארדי שקלים - שאין לנו - זורמים אל תוך מערכת הביטחון ללא בחינה מחודשת וסדר עדיפויות חדש.
יוקר המחיה: אינפלציית המזון שוברת שיא
גל ההתייקרויות החריף שפקד את משקי הבית בישראל הוא הוכחה נוספת לכך שהממשלה הזו לא מפקירה את אזרחיה רק בזירה הביטחונית, אלא גם בזירה הכלכלית. הדברים מקבלים משנה תוקף משום שהממשלה שחתומה על מחדל 7 באוקטובר עלתה לשלטון עם הבטחה לטפל ביוקר המחיה בראש סדר העדיפויות שלה. אי אפשר לשכוח את סרטוני התעמולה בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו מתלונן ש"שהכל יקר פה".
רק לפני שנה, באפריל 2023, אינפלציית המזון השנתית של ישראל היתה הנמוכה ביותר במערב. אך מאז - בניגוד מוחלט למגמה בארצות המפותחות - אינפלציית המזון עלתה, והגיעה לרביעית בגובהה ב־OECD.
CDS: פרמיית הסיכון של ישראל מזנקת
תעודות הביטוח למקרה של חדלות פירעון של אג"ח ממשלתיות משקפות את "פרמיית הסיכון" של הכלכלה. ההיגיון פשוט: ככל שרמת ה־CDS עולה, הסיכון עולה, כי גדל הסיכוי התיאורטי שאותן אג"ח יקרסו. ניתן לראות שרמת ה־CDS של ישראל החלה להמריא אחרי הכרזת ממשלת נתניהו על ההפיכה המשטרית - מ־43 ל־63 נקודות. אך הזינוק הגדול הגיע אחרי 7 באוקטובר, אז הגיעה ל־92 נקודות. עם הימשכות המלחמה היא נסקה ל־140 נקודות - קפיצה חסרת תקדים. במהלך החודשים האחרונים ה־CDS הפגינו תנודתיות גבוהה, אך לא ירדו מ־100 נקודות ולא שבו לרמתן ערב מתקפת הטרור הרצחנית. רמת ה־CDS של ישראל דומה לזו של מדינות שדירוג האשראי שלהן נמוך בעד 5 דרגות, כמו פרו ובוליביה. רמתן היא תזכורת כואבת, אך שיקוף מהימן, של מצבה של ישראל: שילוב קטלני של מלחמה קשה ומתמשכת ושל ממשלה שנכשלת בכל תחום.
יצוא הייטק: נקודת אור בתוך האפלה
נתון מעודד אחד, מבין מעטים בתקופה זו, הוא יצוא שירותי ההייטק, אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק הישראלי. תעשיית ההייטק היא הקטר שמכניס למדינה השקעות זרות והגורם לחלק ניכר מההכנסות ממסים. למרות כל האתגרים העומדים בפני המשק, מנוע הצמיחה הזה ממשיך לנוע קדימה ולא מאט. הנתונים מציגים כי למרות ירידה זמנית וקצרה בסוף 2023, היקף יצוא שירותי ההייטק ממשיך לעלות מדי חודש. כמו כן, מהנתונים עולה כי חלק ניכר מאנשי ההייטק לא רק עובדים, אלא גם משלמים הרבה מסים ועושים מילואים. החשש הגדול היה כי ההייטק לא יוכל להתמודד גם עם הירידה בהשקעות (שהחלה הרבה לפני פרוץ המלחמה), גם עם המלחמה וגם עם היעדרות כה מסיבית של עובדים. אך הענף הפתיע והפגין איתנות מרשימה. זו תזכורת חשובה לממשלה, ששוכחת עד כמה חיונית היא תרומתו של הענף הזה לפיתוח הכלכלי ולשרידות של המדינה.
תיירות: עוד מכה קטלנית אחרי הקורונה
גרף כניסת התיירים לישראל משקף את קיומו של אירוע קיצון: אחרי שב־2022 החלה ההתאוששות מההשלכות הקטלניות של הקורונה, לפי הנתונים כיום, רמת התיירות הנכנסת שבה לאותן רמות שפל. זוהי מכה קטלנית שנייה לתיירות בתוך פחות משנתיים. בניגוד לתקופת הקורונה, אז עסקי התיירות נהנו מהעובדה שהישראלים נשארים בגבולות המדינה - כעת הישראלים יוצאים לחו"ל, אבל התיירות הנכנסת לא שבה. חשיבותה של התיירות לכלכלה היא סימבולית. הפגיעה בה היא רב־ממדית: אף שהיא מהווה רק 3%-2% מהתמ"ג, רוב העובדים בה לא מיומנים וחלק משמעותי מהתעשייה מגיע מהחברה הערבית. כלומר, הנפגעים העיקריים מהצניחה בתיירות הם החלשים ביותר. מדובר בנזק חברתי ולא רק כלכלי. מאחורי מספרי המאקרו מסתתרים סיפורי מיקרו קורעי לב: אותם תושבי הצפון, בעלי הצימרים למשל, שנעקרו לפני חודשים רבים ונשכחו, בראש ובראשונה על ידי ממשלת החידלון. זו גם פגיעה קשה בתדמית של ישראל, שכן אותם תיירים שנחשפים לסיפור הישראלי הם השגרירים הכי טובים שלנו בעולם.
אמון: פסימיות לעתיד המדינה והמשק
היות שמתקפת 7 באוקטובר הולכת להותיר צלקת עמוקה ביותר בנפש הישראלים, ל"מצב הרוח הכלכלי" של המדינה יש חשיבות קריטית. המדד המציג זאת הוא מדד אמון הצרכנים המשקף את מידת הפסימיות והאופטימיות של הישראלים. הדבר הבולט הראשון הוא כי מאז החלה הממשלה לכהן הצפי לעתיד מצב המשק הידרדר ממינוס 17 למינוס 40 בחודש האחרון. אך לא פחות חשוב הפער שנוצר בין האופטימיות האישית לפסימיות הקולקטיבית, דבר שגם משקף את חוסר האמון בממשלה. כלומר, הישראלי סבור שמבחינת הפרט "יהיה טוב" והמדד הזה שומר על יציבות כלשהי למרות ה־7.10. אך לגבי המדינה והמשק, הישראלי פסימי. ויש לו הרבה סיבות מוצדקות לכך.
