• תפריט
פנאי

"גם בתיאטרון בחירת המוזיקה שלי היא רגשית"

אחרי 15 שנה חוזר יואב קוטנר לערוך מוזיקה לתיאטרון ומגייס את פסקול שנות השמונים, כולל ניק קייב, יוריתמיקס ולאונרד כהן, ל"חברים של חברים" בקאמרי

מאיה נחום שחל 09:1312.05.14

יואב קוטנר, האיש והתקליט, חוזר לתיאטרון אחרי 15 שנה כעורך מוזיקלי במחזהו החדש של הלל מיטלפונקט "חברים של חברים", העולה בתיאטרון הקאמרי. "זה כיף לעשות מוזיקה לתיאטרון", הוא אומר, "אני מאוד אוהב את הלל, וחושב שאתחיל ללכת יותר לתיאטרון, כי התאהבתי בצוות ובשחקנים, וזה כיף לראות איך הכל קורה".

"אהבה כואבת, מפחידה"

 

המחזה, בכיכובם של גיל פרנק, שרה פון שוורצה, לימור גולדשטיין, מוטי כץ, דודו ניב וירדן ברכה, עוסק במשבר גיל 50 - חברות, נישואים, שקרים ובגידות - והפסקול מורכב ממוזיקת שנות השמונים וכולל שירים של ניק קייב, לאונרד כהן, יוריתמיקס ועוד. "כשהלל פנה אליי היה לי קל להגיד כן. הוא אמר לי שחשב על איזה שיר של ניק קייב, ובאותו רגע בעצם הגדיר לי איך הוא רואה את ההצגה ומיהם החבר'ה שבמחזה. אפשר לדבר על הגיל הזה בצורה נוסטלגית מתוקה־מרירה, אבל כשאומרים ניק קייב אני יודע שיש שם אהבה כואבת, מפחידה, קינקית. זה הראש".

 

איך בחרת את המוזיקה?

"כיוון שאני לא עובד הרבה בתיאטרון (ערך בעבר את המוזיקה ל'קן הקוקייה' ו'ביבר הזכוכית' בהבימה — מנ"ש) אין לי שיטה, אז פעלתי בדרך שאני עורך מוזיקה ברדיו ובכלל: גם בתיאטרון בחירת המוזיקה שלי רגשית, לא שכלתנית. אני שומע סיפור או קורא טקסט ועולים לי שירים. יש בהצגה קטע דרמטי מאוד של משבר, טירוף שבאהבה, קנאה, התמוטטות, בגידה. אז עלה לי השיר "I Put a Spell on You", והחלטתי ללכת על הביצוע המקורי של Screamin' Jay Hawkins. הוא צורח את השיר, וזה נראה לי מתאים. זו דוגמה לאיך מתבשל שיר בהצגה. המוזיקה הכי טובה מבחינת רוב האנשים היא זו שאהבו בין גיל 16 ל־20, וחשבתי איזו מוזיקה תנעים ותזכיר לבני 50 את התקופה".

 

יואב קוטנר יואב קוטנר צילום: יריב כץ

 

היית רוצה לעבוד יותר בתיאטרון?

"אני אשמח. אני לא מוזיקאי, אבל אני חושב שיש לי הרבה מה לתת. אני אוהב לעשות את החיבור בין מוזיקה לבין משהו אחר, כי זה מחזק את המשהו האחר, במקרה הזה הצגה. תפקידו של העורך היה פעם ברור: להציע למאזינים מתוך אינסוף היצע, אבל היום יש אינטרנט ושאזאם וגוגל, והתפקיד שלו הוא לעשות את התיווך וההקשר, אפילו האישי, ולא רק לתת את כותרת השיר. התוכנית שאני מגיש בגלי צה"ל עוסקת בשנות השבעים, שהיו שנים מהפכניות במוזיקה הישראלית ובעולם, ואני מרגיש שתפקידי העיקרי הוא ליצור את ההקשר. יש שיר מקסים שקורין אלאל שרה הרבה לפני שהתפרסמה, במחזמר כושל מ־76' בשם 'שפנים בחלל'. אם הייתי משמיע אותו סתם כך אף אחד לא היה מבין למה, אבל כשנותנים את ההקשר זה נורא מרגש".

 

"חברים של חברים". מימין" גיל פרנק, לימור גולדשטיין, מוטי כץ ושרה פון שוורצה "חברים של חברים". מימין" גיל פרנק, לימור גולדשטיין, מוטי כץ ושרה פון שוורצה צילום: יוסי צבקר

 

"1,000 שירים בשבוע"

 

בעוד שבוע יחגוג קוטנר 60, והוא מאחל לעצמו שהמוזיקה תמשיך לעניין אותו תמיד. "אני מאושר ממה שאני עושה וכל כך אוהב מוזיקה. יש לי גם יתרון על אחרים, כי 18 שנים לא זכרתי כלום כתוצאה מתאונה, כך שאני בעצם בן 42".

 

מה דעתך על המוזיקה בארץ?

"יש כמות מטורפת וחסרת תקדים של מוזיקה נפלאה בארץ. פעם הייתי שומע כל תקליט חדש, וכיום אני מקבל 1,000 שירים בשבוע, גם לועזיים. ליוצרים קל יותר להוציא היום סינגלים, כי יש אולפנים בבית והפצה ברשת, אבל הבעיה היא שהתקשורת לא יכולה להתמודד עם הכמות הזאת".

 

המהפכה הדיגיטלית השפיעה על חשיבות המקצוע עורך מוזיקלי?

"האינטרנט גרם לי לשנות את ההתייחסות שלי לעצמי ולהגדיר מחדש את התפקיד. היתה תקופה שבתחום האלטרנטיב והרוק הישראלי אני הייתי הברז, ואילו עכשיו יש הרבה ברזים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x