חדשות האלכוהול: מנגל עם צ'ויה
יצרנית הליקר היפני מנסה לפרוץ את גבולות הנישה של המסעדות היפניות, והמנכ"ל שהגיע לישראל ממליץ עליו כמשקה ברים - ואפילו תוך כדי נפנוף
אומשו (Umeshu) הוא ליקר יפני המבוסס על אומה (Ume) - פרי ירוק דמוי משמש. זהו משקה מסורתי, שבעבר הוכן בעיקר בשיטות ביתיות, בדומה למזקקות הערק הביתיות בזחלה שבלבנון. חברת צ'ויה מאוסקה ראתה את הפוטנציאל הגלום במשקה והחלה לייצר אותו תעשייתית - כ־25 מיליון בקבוקים בשנה כיום.
צ'ויה היא היצרנית הגדולה ביותר ביפן של הליקר, והיא מייצרת סוגים שונים שלו, הנבדלים זה מזה באלכוהול הבסיסי שממנו מופק הליקר. בגרסאות הפרימיום המשקה מבוסס על ברנדי צרפתי אמיתי, שבו מושרים הפירות עד למיצוי טעמם והארומה שלהם. בגרסאות אחרות המיצוי נעשה בסוג'ו (Soju), תזקיק דגנים שהוא הגרסה האסיאתית לוודקה. לישראל מגיעות רק גרסאות הסוג'ו, משיקולי כשרות החלים על משקאות העשויים מענבים.
הליקר מוכר במערב ובישראל בשם צ'ויה, הוא בן בית בתפריטים של מסעדות יפניות ואסיאתיות אחרות, שבהן הוא משמש בעיקר כאפריטיף או כדיז'סטיף, לצד הסאקה המלווה את המנות. הוא מכיל 15% אלכוהול בנפח, טעמו מתוק מאוד, ואפשר לדלל אותו בסודה, במיץ תפוזים, בשמפניה או בג'ין.
האם הצ'ויה יצליח במקום שבו נכשל הסאקה, ויפרוץ את גבולות הנישה?
"אנחנו עושים מאמץ אמיתי למתג את צ'ויה גם כמשקה בברים או במועדונים, ולא רק במסעדות יפניות", מסביר שיגהירו קונדו, מנכ"ל צ'ויה שביקר בישראל בשבוע שעבר. "זה משקה ורסטילי שיכול להשתלב היטב בתרבות בילוי מודרנית ומערבית להפליא".
המשימה לא פשוטה, אבל קונדו אופטימי, ואפילו משתמש במילה שלמד בעברית: "הישראלים אוהבים לעשות מנגל, ואנחנו מציעים להם לשתות צ'ויה עם סודה וקרח ליד הבשרים".
