דגים אווירודינמיים

אל תתפסו אותי במילה, אבל אני חושב שהדבר היה כשהייתי בערך בן 8: נפתח סניף השופרסל הראשון בגבעתיים. החדשה עברה מפה לאוזן כאש בשדה קוצים וכולם אצו רצו לחזות בפלא. "שמעתם?! לוקחים את המוצרים לבד!". חסל סדר המתנה לבעל המכולת שמזיע אלינו בנימוס מעברו השני של דלפק מטונף ומושיט חצי לחם שנפרס באותה סכין שחתכה נקניק שניות לפני כן. עבורנו, הילדים, שיאו של פארק השעשועים הצרכני היתה, איך לא, בריכת הקרפיונים שניצבה בקצה החנות. מאות גפילטע־לעתיד שטו בנחת בין קירות הנירוסטה עד שנפלו ברשת והחלו במסע שבסופו יענדו בגאון פלח גזר על העין. לפני שהיה גואל אותם מייסוריהם, היה השולה הלהטוטן מניף אותם אל על, משליך ותופס לקול צהלותינו ומג'נגל את דרכם של הדגים אל תוך העיתון ואל הסל.

ובכן, מה אתם יודעים, מתברר שגם באמריקה שמעו על יכולותיהם האווירודינמיות של הדגים ובניגוד אלינו הן לא מוגבלות לסופרמרקט. בסוף השבוע האחרון של אפריל תתקיים על חוף הים בפנסקולה, פלורידה, האליפות השנתית בהשלכת דגי בורי (Mullet Fish בלעז) למרחק. התחרות נועדה במקור לגיוס כספים עבור פעילויות קהילתיות ועזרה לנזקקים באזור, והיא מתקיימת זו השנה ה־28 ברציפות.

בהינתן אות הפתיחה, יאחזו המתחרים היטב בדג הבורי החלקלק כשהם עומדים בתוך מעגל בקוטר של שלושה מטרים, יסובבו אותו מעל ראשם כתרנגול כפרות וישליכו אותו מהם והלאה. הטובים שבהם מצליחים לחצות את קו ה־60 מטר. נראה מעט? נסו, אני לא הצלחתי, אבל אולי כי ניסיתי עם קרפיון והוא הרבה פחות אווירודינמי. החוף בפנסקולה, אם כבר שאלתם, נמצא ממש על הגבול שבין פלורידה ואלבמה כך שהמטרה המוצהרת היא שהדג יחצה את הגבול שבין מדינה אחת לרעותה. בשל שיתוף הפעולה המבורך בין שתי מדינות הדרום, הוענק לאירוע הרטוב הזה השם Interstate Mullet Toss. ואם חשבתם שלא יהיו ים אלכוהול ומוזיקה ואווירת קרחנה, אז טעיתם. יהיו.

משליכים דגים. המטרה היא שהדג יחצה את הגבול לאלבמהצילום: cc by polaroid667

במיזורי יחגגו ב־22 באפריל את "יום המזכירה" (מתברר שיש דבר כזה), שבו ינקמו עשרות מזכירות מתוסכלות במכונות הכתיבה הישנות שמיררו את חייהן שנים כה רבות לפני שהגיע הקומפיוטר. תחנת רדיו מקומית במיזורי מממנת את המבצע שבמהלכו יובא מנוף עם בלקון בקצהו אל מגרש חניה נטוש. אחת אחת תעלינה המזכירות המרירות לגובה של 50 מטר, כשהן נושאות עמן מכונת כתיבה ישנה, רצח בעיניהן וכל מבוקשן הוא נקמה. על כן רב הוא העונג בהישמע צליל פיצוח הפלסטיק והמתכת על הקרקע. אה, כן, יש גם תחרות. על האספלט מצויר לוח מטרה שהמזכירות אמורות לקלוע למרכזו. שולי בהחלט.