חצי הכוס הריקה

דן אנד ברדסטריט ישראל פרסמה לאחרונה ניתוח של שוק היין הישראלי, ובצדו מסקנות על הסיכונים העסקיים בו. הנתונים המספריים שהוצגו תואמים, פחות או יותר, את מה שמוכר ומקובל בענף, אך אפשר להתווכח עם חלק מהמסקנות.

על פי נתוני D&B, שוק היין בישראל ריכוזי למדי, ו־75% ממנו מוחזקים בידי חמשת היקבים הגדולים: כרמל, ברקן, רמת הגולן, טפרברג ובנימינה. כרמל היא השחקנית הגדולה בשוק, עם כ־30% ממנו והיקף מכירות שנתי של כ־300 מיליון שקל, והשוק כולו מגלגל כמיליארד שקל בשנה, עם שני שיאי מכירות - לקראת ראש השנה ופסח.

עוד נתון בדו"ח מעיד על כך שכ־80% מהצריכה כאן היא של יינות מישראל, ורק 20% מיובאים - נתון מרשים שמעיד לא רק על לוקאל־פטריוטיות, אלא גם על איכותו של היין המקומי.

המסקנה הכללית של D&B מדרגת את הסיכון הממוצע בענף היין מעט נמוך מהסיכון במשק בכללותו, ומחברי הדו"ח תולים את הסיבה לכך בעיקר בעובדה שהאיתנות הפיננסית של חמשת היקבים המובילים גדולה יחסית. אלא שמסקנה זו לא בהכרח תועיל ליזם שמבקש להשקיע בענף. אכן, חמשת הגדולים (וגם יקבים גדולים נוספים, כמו הרי גליל ורקנאטי) נהנים מיציבות מרשימה, אך אי אפשר להתעלם מכ־200 היקבים הקטנים ויקבי בוטיק, שמידת הסיכון העסקי הגלומה בהם גבוהה משמעותית, וכי עד הגעתו של יקב לחוף מבטחים הוא נדרש לחצות מים סוערים למדי.

נראה שהסיכון הממוצע שמציגה חברת D&B הוא נתון שמשמעותו היישומית נמוכה, שכן הפיזור, אם להשתמש במונח הסטטיסטי, פשוט גדול מדי.

כרם של יקבי כרמל. השחקן הגדול ביותר עם 30% מהשוקצילום: יקיס קדרון

עוד נתון בסקירה שאפשר להתווכח לגביו עוסק בהשפעתו של המיתון על צריכת היין. D&B צופה בדו"ח שלה ירידה בהיקף המכירות - ירידה שתורגש תחילה ביינות הפרימיום היקרים ורק לאחר מכן ביינות הפשוטים. אך נתונים אלה אינם עולים בקנה אחד עם נתונים מהעולם, וגם לא עם מגמות שעלו בשוק הישראלי במשבר הכלכלי של 2009. אכן, כפי שמציינים גם ב־D&B, ב־2009 נרשמה ירידה של 10%–15% במכירות. אולם ממידע שהגיע ל"כלכליסט" מגורמים בענף היין הישראלי, נרשמה דווקא עלייה במכירות יינות הפרימיום על חשבון היינות הפשוטים. עובדה זו מוסברת בכך שהקהל הרחב, שבעבורו צריכת יין היא בבחינת מותרות, אכן צמצם את הצריכה, אבל חובבי היין הרציניים אולי שתו פחות יין, אך פיצו את עצמם ביין איכותי יותר.