חדשות האלכוהול: 90 בסולם פארקר

לאחרונה התפרסמו באתר Wine Adcovates של רוברט פארקר (erobertparker.com), אחד המבקרים החשובים בעולם היין, תוצאות טעימה של יינות מישראל. היינות זכו בציונים טובים למדי, ובין היתר זכה שרדונה 2009 של יקב קלו דה גת בציון 90. בציון 89 זכו ישפה ושוהם מסדרת אבני החושן של יקבי בנימינה מבציר 2009, ובציון 87 - שרדונה בלאן דו קסטל 2009 של יקב קסטל. מספר יינות של יקבי רמת הגולן ופסגות, שגם הם נטעמו, דורגו גם הם בציונים מרשימים.

לתוצאות אלה, ולעצם הדירוג של יינות ישראליים בידי הצוות של פארקר, יש חשיבות רבה בענף היין הישראלי, אך כדי להבין אותה יש להבין את מעמדו של פארקר.

רוברט מ. פארקר הבן עזב ב־1984 קריירה משפטית מצליחה לטובת כתיבה על יין במשרה מלאה, אבל את ה־Wine Advocates, שהקנה לו שם עולמי, הוא החל לפרסם כבר ב־1978. יתרונו הגדול של ה־Advocates על יתר הפרסומים בתחום היה בעובדה שפארקר סירב למכור מודעות לתעשיית היין, ובכך הבטיח אי־תלות כלכלית, ולכן גם אי־תלות מקצועית. וכאשר התחרות על הצרכן גדולה כל כך, והתחרות בתחום היין היא עצומה, לעתים ההבדל בין הצלחת היין לכישלונו טמון בעמדתם של מבקרי היין, או אפילו בעצם ההתייחסות שלהם ליין. פארקר הפך עד מהרה לכוכב בתחום, והשפעתו על ענף היין העולמי הלכה וגברה.

רוברט פארקר צילום: אי פי אי

האם ביקורת יין, ככל ביקורת אחרת, יכולה להיות אובייקטיבית, או היא נובעת כולה מטעם אישי ומהעדפות פרטיות? פארקר עצמו, לדוגמה, אינו מסתיר את טעמו האישי ביין: האיש אוהב יינות בומבסטיים, עתירי פרי ועץ - דוגמת יינות בורדו. בהיותו סוג של תו תקן ומבקר בעל השפעה אדירה על הקהל האמריקאי חובב הגורואים, התפתחה בענף היין בעולם תופעה שזכתה לכינוי "פארקריזציה": יקבים רבים החלו לייצר יין שיתאים לטעמו של פארקר, ובאמצע העשור הראשון של המאה ה־21 הוצף השוק העולמי ביינות אגרסיביים ופירותיים בסגנון בורדו.

בשנים האחרונות הפך השם רוברט פארקר למותג של ממש, ומטועם יחיד שמוציא ביקורות יין הפך האיש למערכת המעסיקה עשרה טועמים וכותבים, המחויבים לכללי אתיקה נוקשים.

את הביקורות על יינות ישראל, למשל, לא כותב פארקר עצמו, אלא מארק סקוויירס, המומחה של פארקר ליינות המזרח התיכון. לפני כשנתיים סערה התעשייה לנוכח פרסומים שטענו כי חלק מהמבקרים שמעסיק פארקר קיבלו מימון חיצוני לסיורי יין, אבל אפילו המיני־שערורייה הזאת (פארקר השיב שהכותבים מקבלים מימון מגופים ממשלתיים או חצי־ממשלתיים, ולא ישירות מיקבים) לא פגעה במעמדו כ"אורקל ממרילנד". אף שבעידן האינטרנט והבלוגים יש ירידה בכוחה של הביקורת הממוסדת, אין ספק שמילה טובה מרוברט פארקר מגדילה, גם כיום, את סיכוייו של יין להצליח בשוק.