השבוע: להבה גבוהה

"זה לא הקוטג' זו ההנהגה", אמרה השבוע עפרה שטראוס, בצדק. מרד הקוטג' אילץ את ראש הממשלה לנוע באי־נוחות בכיסאו, והוכיח שבעידן הפייסבוק לא צריך להזיע בכיכרות ולהתעמת עם שוטרים כדי להשיג הישגים. כשציבור גדול מתגייס למען מטרה הוא מצליח. עם זאת כדאי לזכור שללחץ האזרחי יש השפעה נקודתית, מוגבלת. מה יעשו הפוליטיקאים עם כוס החלב הרותח זאת השאלה הבאה. האם הקוטג' יישאר בתוך הגביע או יגלוש לקרטוני החלב, קרי למעמדה השמור של מועצת החלב, להסכמים הקואליציוניים, שמשביתים את המחלבות בשבתות וחגים, ולסבסוד החקלאים? האם המחאה תצליח להניע את הממשלה, שנוהגת לקבור החלטות בסרקופגים של ועדות, לכדי מהלך גורף?

הראיונות שנערכו עם שרת החקלאות העידו שהיא שולטת במתנהל במשרדה כמו שהמורים למתמטיקה בבתי הספר היסודיים שולטים בחומר הלימוד - ציון ממוצע של 73.8. העובדה שמשרד החקלאות נפל בחלקה של אורית נוקד במהלך קרב העצמאות של אהוד ברק ידועה, אבל מאז חלפו כמה ימי לימוד, אותם נראה שהיא לא ממש ניצלה. שר האוצר מאיים על החקלאים ביבוא מוצרי חלב, וראש הממשלה, בדיוק כמו אסד, רוצה רפורמה כבר מ־2003 כשהיה שר אוצר. עד שהרפורמה תצא לפועל הוא מציע לשכפל את שר התקשורת, כחלון.

נתניהו, שמזהה ממרחקים הדי מחיאות כפיים, שמע היטב את התשואות שקצר שר התקשורת במאבק מול חברות הסלולר, אבל גם הוא יודע שמרד הקוטג' לא ייפתר עם ביטול קנסות יציאה. תחרותיות היא רק חלק מהבעיה של מחירי מוצרי החלב ויוקר המחיה בארץ. הורדת מחירים גורפת על מוצרי מזון בסיסיים, וזה מה שעומד מאחורי מחאת הקוטג', נתונה להחלטתו הבלעדית של ראש ממשלה. לא בטוח שנתניהו חפץ להיגרר לסחרור מחירים, מה גם שהתחזית היא שהמחירים בעולם יאמירו.

נתניהו נדרש בשבועות האחרונים לקוטג' ולרופאים. המשותף לשתי הטרדות שהן לובשות לבן. הוא בחר להתערב במחאת הקוטג', שנושאת בחובה בוחרים פוטנציאליים. הרופאים מעניינים לו - כמו שהם מעניינים את סגן שר הבריאות, ליצמן - את קצה הזקן. שרק נהיה בריאים.