לתרגם בלי להתקיים

"לתרגם מחזה זה כמו לעשות סודוקו, צריך למצוא את הצירוף הנכון כדי שזה יהיה מדויק", אומר דורי פרנס. "אני תמיד אוהב להתחיל את מלאכת התרגום, אבל יש מחזות שאחרי עשרה עמודים אני תופס את הסגנון ומבחינתי אפשר שמישהו אחר ימשיך את התרגום. לעומתם, יש מחזות, כמו אלה של שייקספיר, איבסן או 'סיראנו דה ברז'ראק', שאני לא רוצה שייגמרו".

פרנס (52) הוא מוזיקאי, מי שערך את מחזותיו של נסים אלוני כשראו אור, ובעיקר מתרגם לתיאטרון. הוא תרגם כבר כמאה מחזות, לכל התיאטרונים, ושניים עלו ממש כעת: הקומדיה הפרועה "אילוף הסוררת" מאת וויליאם שייקספיר בבימוי אודי בן משה ובכיכובם של מיה דגן, יובל סגל ואגם רודברג בתיאטרון בית ליסין; והקומדיה הצרפתית "שעה של שקט" מאת פלוריאן זלר בבימוי משה נאור ובכיכובו של ששון גבאי, קופרודוקציה של תיאטרון חיפה ובית ליסין.

את "אילוף הסוררת" הוא כבר תרגם פעם, להפקה שעלתה ב־2002 בתיאטרון חיפה, בבימויו של אלדד זיו ובכיכובם של ג'וליאנו מר ורמה מסינגר. אז למה שוב? "ההפקה היתה בסגנון מאוד איטלקי, לכן התרגום והמילים היו בגוון מתאים. אבל כשקראתי את זה עכשיו זה נראה לי מאומץ ולא מתאים להפקה הזאת, אז התחלתי נקי, מההתחלה, וישבתי בחזרות כדי להבין את רוח ההצגה הזאת".

מתוך "אילוף הסוררת" בבית ליסין. פרנס העלה את כל תרגומי שייקספיר חינם לרשת צילום: גדי דגון

שייקספיר הוא המחזאי האהוב על פרנס, וכשהוא מדבר עליו נוצצות לו העיניים. "הוא היה איש תיאטרון גאון, אין מישהו שכותב כמוהו - מודרני, מפתיע, אף פעם לא שבלוני ולא עונה על הציפיות. שייקספיר הוא יבשת, יש בו הכל. הוא לא מחזאי עם מסר שצריך ללמוד ממנו כמו ברכט, הוא רק מראה כל מיני סוגים של אנשים, מראה שזה העולם. אני בכלל אוהב מחזאים מתקופתו, היה משהו מדהים באופן שבו הם התחרו זה בזה והפרו זה את זה. כל פעם שאין לי מה לעשות אני מתרגם מחזה של שייקספיר או בן תקופתו".

הוא אפילו הקים את אתר האינטרנט שייקספיר ושות' (shakespeare.co.il), שבו מופיעים התרגומים שלו למחזות מאותה תקופה, וכרגע כבר יש בו 22 מחזות של שייקספיר ועוד חמישה של עמיתיו. "אחרי הצגות תמיד שאלו אותי איפה אפשר להשיג את התרגומים שלי, והחלטתי להעלות אותם לאינטרנט. יש בממוצע 150 כניסות ביום ואני כל הזמן מקבל תגובות חמות".

פרנס. "שייקספיר הוא יבשת, יש בו הכל" צילום: נמרוד גליקמן

בגיל 12 המוח שלי עף

התיאטרון היה סביבו תמיד, מילדותו בתל אביב. "יום אחד אבא שלי קם משנת צהריים ושאל את אחותי ואותי מה עשינו, אז אחותי אמרה 'שיחקנו באותלו ודורי חנק אותי'. תמיד אהבתי תיאטרון ולקחו אותי להצגות, אבל המוח עף לי ממש בגיל 12, כשראיתי בהבימה את 'אדי קינג' של נסים אלוני עם יוסי בנאי וישראל בקר. הבמה, הצלילים, הקולות והמוזיקה של השפה שיגעו אותי לגמרי. התעקשתי שאמא שלי תיקח אותי להצגה שוב ושוב".

יום אחד העז המעריץ הצעיר של אלוני לדפוק על דלתו של המחזאי והבמאי, והפך לחבר ולשותף לדרך. "היו לנו המון שיחות על עברית ודיבור בתיאטרון ולמדתי ממנו המון, בעיקר מקריאה של כל דבר שהוא כתב. פעם שאלתי אותו אם זה לא בולט מאוד שאני קצת מתרגם 'נסים אלונית', והוא ענה לי 'כשאני ראיתי את 'הביצה' של פליסיאן מרסו בגיל 30 רציתי לכתוב כמוהו, אז אני לקחתי ממנו ואתה לוקח ממני וזה ממשיך', זה היה כל כך יפה איך הוא פתר את זה. כשנסים תרגם מחזות הוא הכניס את עצמו, ואני עושה הפוך, אני מנסה לא להיות קיים, אבל מכיוון שהוא היה מחזאי היה לו אמביציות גם לכתוב את המחזה שהוא מתרגם. לי אין את זה, אני רק מתרגם".

ההמשך: אופרה ויידיש

הוא אינו שואף לכתוב מחזה, הוא מודה. "זה לא מושך אותי, אבל אני כן כותב עכשיו סוג של אופרה, לברית ומוזיקה, לפי פואמה של מרינה צבטייבה, גרסת המבוגרים שלה ל'החלילן מהמלין'". אחר כך הוא מקווה להגיע לתרגם גם מיידיש.

"גיבור ילדות נוסף שלי מלבד אלוני הוא בעליה של חנות הספרים קושניר שהיתה באבן גבירול. הייתי קונה בה מחזות באופן קבוע. היום הבעלים בן 91, ואני משתדל להגיע אליו חמש פעמים בשבוע. ביקשתי ממנו שילמד אותי יידיש, וכבר שנתיים אני לומד אצלו ואנחנו קוראים יחד. יש שם ממש אוצרות, דברים נפלאים וסופרים מצוינים.

"שלום עליכם כותב כמו שמדברים, פטפטן כזה, ונראה לי שאפשר לעשות את זה עסיסי. עוד גאון".

וכמה שייקספירים נותרו לך לתרגם?

"עוד 14–13 מחזות".

ומה יקרה כשהמחזות של שייקספיר ייגמרו?

"אולי אני איגמר קודם", פרנס צוחק, אך מוסיף כי "יש את כל השות'. זו רשימה אינסופית".