מאה ימים הספיקו לנשיא ארה"ב החדש־ישן להסעיר את הכלכלה הגדולה בעולם ואת העולם כולו. וכשזה מתרחש, פרופ' כרמן ריינהרט – מהכלכלנים המשפיעים והמצוטטים בעולם – מסרבת לשתוק. בריאיון בלעדי לכלכליסט היא מזהירה שדונלד טראמפ מוליך את אמריקה ואת העולם למשבר חמור: עם מדיניות מכסים פופוליסטית המאיימת להצית משבר פיננסי עולמי, התעלמות מהחוב הפדרלי, אובדן אמון בדולר – ובמקביל מתקפה דורסנית על מוסדות הדמוקרטיה ובראשן האוניברסיטאות.
ריינהרט, פרופסורית באחת האוניברסיטאות המצויות תחת המתקפה הגדולה ביותר (הרווארד) ומהגרת קובנית, מגנה את הסגנון "הפופוליסטי" ואף "הדיקטטורי" של הבית הלבן, תומכת בפומבי במאבק של הרווארד, וחוששת: "נכנסנו לעידן מסוכן חסר תקדים היסטורי".
הנשיא טראמפ מתרכז בגירעון המסחרי ומטיל מכסים במקום לטפל בגירעון התקציבי. מדוע?
"זאת בדיוק הנקודה: כל הזלזול שלו בהשלכות של הגירעון – הנובע גם מהטבות המס הקיימות - מבוסס על כך שהוא סבור כי הכנסות מהמכסים יפתרו את הבעיות התקציביות. אבל לצערי אין בארה"ב באף אחת מהמפלגות - לא מהצד הרפובליקני וגם לא מהצד הדמוקרטי - מודעות מערכתית בנוגע להתעצמות החוב הממשלתי. השאננות לגבי החוב הגיע לשיאה כמובן בזמן הריבית הנמוכה – LOW FOR LONG - אחרי כן הגיעה הקפיצה האינפלציונית שהובילה לצמצום המוניטרי של הפד (העלאות ריבית — א"פ) ועכשיו עלויות הנובעות משירות החוב מתחילות 'לנשוך'. ישנה ציפייה חזקה שההכנסות ממכסים ימלאו את קופת המדינה".
אז מה יקרה, איך זה ייגמר?
"נכון לעכשיו, הדבר הוודאי היחיד הוא אי־הוודאות. הסתובבתי בשבוע שעבר במפגש השנתי של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) בוושינגטון וכולם שאלו את אותן שאלות: מה יהיה? ומה יקרה? אני מעדיפה להתרכז בהשלכות המעשים שהוא כבר ביצע מאשר לנסות לנבא מה הוא צפוי לעשות בעתיד. הצהרת 'יום השחרור' (הטלת מכסים על כל העולם ב־2 באפריל — א"פ), אף על פי שהוא חזר בו כמעט מכולה למעט המכסים על סין - כבר גרמה לנזק רב. וזה גם אם אנו מניחים שבסוף המכסים לא עולים שוב ונשארים במקום של ההצהרה האחרונה (השהיה לכל המדינות, למעט סין).
"אף על פי שזה עוד מוקדם מאוד לראות את הדברים בנתונים של הכלכלה הריאלית, כבר רואים יבואנים אמריקאים שמבטלים הזמנות מסין ומפסידים את הבטוחות שהפקידו כדי לקבל את הסחורה - והם הפקידו בטוחות גבוהות, אך הם מעדיפים להפסיד אותן על פני לשלם את המכסים העצומים. גם נתונים על השינוע הימי מתחילים לתת את אותותיהם. לכן המסקנה המתבקשת היא כי אנו נהיה עדים לירידה חדה בסחר העולמי, ולצד כל השיבושים האלה, בסוף, לפגיעה בפעילות הכלכלית העולמית".
לשוק ההון זה כבר הגיע. יש גלישה מהריאלי לפיננסי.
"ראינו באופן חד וברור ששוק ההון מאוד מוטרד וחסר מנוחה. הקריסה של ערך המניות בשווקים היתה אירוע מסונכרן בכל רחבי העולם והתשובה הראשונית למכסים ההדדיים היתה ירידה רבתי של שוק המניות שמאוד הזכירה את המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008. ראינו זינוק בריבית של ארה"ב (הכוונה לתשואות אג"ח של ממשלת ארה"ב) כי המשקיעים מתחילים לשאול שאלות ולפקפק בנוגע לתפקידו של הדולר כמטבע רזרבי של העולם. וזה דבר חריג כי במשבר ב־2008, אף על פי שהכל התחיל בשוק הנדל"ן האמריקאי - כולם ברחו לדולר. וזה נכון בכמעט כל אירוע או תקופה של משבר פיננסי גלובלי: הדולר שימש כחוף מבטחים. אך זה לא מה שאנו רואים כעת. אנו רואים בריחה לזהב, תנועה שלא רק משקפת אי־ודאות גלובלית אלא דאגות אמיתיות לגבי האינפלציה, לרבות בכלכלת ארה"ב.
3 צפייה בגלריה
טראמפ. "אני רואה כל צעד הרתעתי נגד דיקטטור בפוטנציה כדבר לא רע בכלל"
(צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)
"אם תסתכל על כל מדד של תנודתיות בכל שוק, אם זה מניות - כמו מדד ה־VIX - אפילו אם זה בשוק האג"ח - תראה זינוק בתנודתיות, לא שונה בהרבה ממה שראינו בתקופת הקורונה. השווקים הפיננסיים נתפסים כמסוכנים יותר ורמת הסיכון בהם עלתה. בגלל פחד וחוסר ודאות, המשקיעים מושכים את כספם מהשווקים המתעוררים ששוב חטפו, בדיוק כפי שעשו במהלך פרק הפחד במאי 2022 (אז הפד החל להעלות ריבית אחרי שנים רבות של ריבית אפסית — א"פ). זה בא לידי ביטוי בנתונים של כל תנועות ההון. כלומר, יש כבר למהלכים האלו השלכות פיננסיות בשוקי ההון".
את רומזת שכל האירועים שראינו ב־100 הימים האחרונים מאז עלייתו של טראמפ לשלטון יכולים להביא את הכלכלה למשבר גלובלי?
"כן, בוודאי. נסתכל על ההיסטוריה. תקנת המכסים של סמוט־האולי (Smoot-Hawley Tariff Act) שנחקקה ב־1930 בארה"ב העלתה באופן דרמטי את המכסים על יותר מ־2,000 סחורות. התקנה מוכרת בגלל המוניטין שלה לחולל מלחמת סחר עולמית ולהוביל לספירלה שלילית בסחר העולמי. אבל התקנה הזו לא חוללה את המיתון הגדול של 1930, היא רק החריפה אותו. לקראת יוני 1930, כאשר היא נכנסה לתוקף, שוקי המניות כבר היו אחרי קריסה והמוסדות הפיננסיים כבר היו בצרות צרורות.
"עכשיו תשווה למצב הנוכחי: 'יום השחרור' בעצמו היה הטריגר. זה לא שהוא דרדר מצב גרוע. הוא ממש הצית את הטלטלה בשווקים הפיננסיים, בסחר הבינלאומי, ובצמיחה. אני מזכירה כי שילוב של תנודתיות גבוהה בשווקים הפיננסיים עם מינוף גבוה, מייצר סיכון גבוה לקריסה. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שמה שאנו רואים כעת עלול להוביל מוסדות פיננסיים להיכשל. קשה מאוד לנבא עיתוי, כלומר, מתי זה יקרה. אבל בהחלט הרבה מהתסמינים שאנו עדים להם - התנודתיות, המינוף, הציפיות להאטה כלכלית חדה בעולם, ובמיוחד בארה"ב - כל הדברים האלה מעלים את הסיכויים לתוצאות רעות".
"לא האדם הכי עקבי שחי עלי אדמות"
במה שונה העידן המסוכן הנוכחי מתקופות קודמות של חוסר יציבות גיאופוליטית?
"אם היית שואל אותי על דוגמאות עבר לגבי משברים פיננסיים יש לי הרבה דוגמאות, ברמה הגלובלית, האזורית ואפילו ברמת המדינה. אבל האמת היא שאין כל כך הרבה תקופות בהיסטוריה הכלכלית המודרנית בהן המעצמה הכלכלית הגלובלית המנהלת את המשטר הכלכלי העולמי פונה לאוטרקיה. גם בשנות ה־30, עם חקיקת תקנת סמוט־האולי, העולם כבר היה בתוך טלטלה פיננסית ובאותם זמנים גם ארה"ב לא היתה השולטת שכן עד סוף מלחמת העולם השנייה לבריטניה היתה השפעה מאוד משמעותית במערכת הכלכלית הגלובלית. לכן התשובה שלי היא כי אין לתקופה הזו תקדימים היסטוריים רבים, אם בכלל.
"זו הסיבה גם מדוע השווקים וקובעי המדיניות כל כך מבולבלים. הם מבולבלים פעמיים, כי הנשיא טראמפ הוא לא האדם הכי עקבי שחי עלי אדמות והתהפוכות שלו כבר הפכו לשגרה. לכן כל כך קשה להבין מה הולך להישאר איתנו ומה זמני כעת. ובכל זאת דבר אחד ברור לי: יהיו לנו מכסים הרבה יותר גבוהים. גם אם המשאים ומתנים שמתנהלים כרגע עם כל המדינות יישאו פירות ולא נגיע לנקודה של מכסים הדדיים משתוללים, המכסים יעלו משמעותית בעתיד. הכוונה היא כי שיעור המכסים יהיה גבוה יותר בארה"ב. כדאי להסתכל על שיעור המכסים בתחילת המאה הקודמת, בין 1900 לבין 1910 כדי לקבל סדרי גודל".
אז הגלובלזיציה כפי שהכרנו אותה, מתה? ה־IMF כינתה זאת "עידן חדש".
"כן. במאמר ל'וושינגטון פוסט' כיניתי זאת 'עוד מסמר בארון המתים של הגלובליזציה'. במחקרים שלי עם פרופ' קן רוגוף אנו מודדים גלובליזציה באמצעות כמה פרמטרים, חלקם כמובן קשורים לסחר בינלאומי. במהלך עשורים רבים, קצב צמיחת הסחר הבינלאומי גבר על קצב צמיחת התפוקה התעשייתית. במילים פשוטות, הסחר הבינלאומי רץ מהר יותר מהצמיחה הכלכלית עצמה. המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008 היה המכה הראשונה בגלובליזציה. כלומר, לפני המשבר הפיננסי של 2008 היה השיא. לאחר מכן הגיע הברקזיט. אחרי כן היה הסיבוב הראשון של מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין עם טראמפ 1. שאגב, נמשך בממשל ביידן. היו לנו כמה נקודות ציון, אבל זו הגדולה מכולם".
זה יותר חמור מהקורונה לדעתך?
"כן. כי בפנדמיה, אף על פי שהיו שיבושים קשים בסחר העולמי ובפעילות הכלכלית בכלל, היה ריבאונד עצום מיד עם הנורמליזציה בפעילות. וגם הפנדמיה לא היתה 'מדיניות' מכוונת. אז אנחנו לא במצב של אוטרקיה כמו שהיינו בסוף מלחמת העולם השנייה, אז היו ממש מגבלות קשות על תנועות סחורות והון. אנו לא שם. אבל המצב הנוכחי מחייב אותנו להסתכל על תור הזהב של הגלובליזציה באמצעות המראה האחורית. אני חושבת שהתקופה הזו מאחורינו".
ובעידן החדש הזה, הפוסט־גלובלי, אנו רואים הרבה יותר שיקולים פוליטיים במדיניות הכלכלית והרבה פחות שיקולים כלכליים גרידא. ליתר דיוק, הרבה יותר פופוליזם מאשר מדע הכלכלה.
"קשה להתעלם מהטעם המאוד פופוליסטי ממנו סובלת המדיניות שאנו עדים לה כעת. כל הרעיון של החזרת משרות בתעשייה לארה"ב מהדהד בראשם של חלק משמעותי מהאנשים באמריקה הרבה מאוד שנים כי במשך שנים הסבירו שהסחר הבינלאומי זה דבר טוב. וכאן אני מאשימה את הכלכלנים: הם עשו עבודה ממש גרועה בלהסביר מה יתרונות הסחר החופשי. יתרונות אלו מאוד מבוזרים ומפוזרים: הצרכנים רואים מחירים נמוכים יותר, נכון? אבל מי משלם את המחיר? אותה עלות היא מאוד מרוכזת ונופלת על בודדים שאיבדו את המשרות שלהם בגלל התחרות מבחוץ.
"באותה תיאוריה, אותם מפסידים היו אמורים לקבל 'פיצויים' בצורה של העברות חד־צדדיות (קצבאות) מהממשלה. הבעיה היא שבמציאות זה לא קרה. אז בהתפתחות הגלובליזציה יש לך מדינות כמו ארה"ב שבהן השכר הוא גבוה ולא תחרותי – לעומת מדינות כמו סין – וזה ייצר חוסר שביעות רצון וכעס גדול המהווים את הבסיס לרטוריקה הפופוליסטית. אבל יש מעבר לזה עוד ממד: יש בה גם מנגינה לאומנית הקשורה לסוגיית הביטחון".
כלומר, המכסים אינם רק חלק ממדיניות סחר אלא ממשהו הרבה יותר רחב.
"במנגינה של טראמפ הוא חוזר פעם אחר פעם על החשש הגדול של שליטה ימית גלובלית סינית: נמלים, שינוע, ציוד ועוד. ההתעצמות הסינית נתפסת כתופעה שפוגעת פגיעה אסטרטגית בעוצמה הביטחונית של ארה"ב. לכן אני לא חושבת שזה 'רק הכלכלה טמבל'. יש מתחת לממד הפופוליסטי הזה חששות כבדים לגבי סוגיות של ביטחון, בעיקר כאשר אנו מדברים על סין. תסתכל גם על העמדה של ממשל טראמפ – עמדה נכונה במקרה הזה - לגבי הסירוב האירופי להשתתף בהוצאות הביטחון שלה. לכן רואים ניסיון לאזן את הסוגיות האלו מחדש.
"עמיתי פרופ' גרהאם אליסון תהה עוד בספרו מ־2017 האם ארה"ב וסין יוכלו להימלט מ'מלכודת תוקידידס' שמסבירה את העימות הבלתי נמנע בין מעצמה שבעיצומה של עלייתה והשנייה בסוף דעיכתה: אז היתה זו אתונה נגד ספרטה, היום זה סין נגד ארה"ב. בסוף, אנו רואים כי הכל מגולגל אל תוך אותם מכסים ונראה מכסים בכל נמל אמריקאי שמקבל סחורה סינית. זו אכן מדיניות סחר, אבל זה בהחלט לא רק מדיניות סחר. זה הרבה מעבר למדיניות כלכלית".
"אין מטבע רזרבי אחר"
אז את כבר רואה את דעיכתה של ארה"ב? זה בא לידי ביטוי בחולשת הדולר בעולם? האם התהליך הזה כבר החל לדעתך, והאם יש מטבע שמסוגל כעת להחליף את הדולר כמטבע רזרבי?
"הדולר היה המטבע הרזרבי של העולם עד 2019 באופן בלתי מעורער. לדעתי, זה המצב גם היום. אבל חשוב לציין כי אנשים ברחבי העולם לא קונים דולרים - הם קונים את המוצרים הפיננסיים המבוססים על הדולר, למשל אג"ח של ממשלת ארה"ב. לפיכך, כדי שהמטבע שלך יהיה מטבע רזרבי, אתה חייב שוק חוב נזיל ועמוק. ואני תוהה למי עוד יש אחד כזה? התשובה שלי ברורה ופשוטה: נכון לעכשיו, לאף אחד אחר. היורו החל את דרכו כהבטחה גדולה להחליף את הדולר אבל המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008 סיים את התקווה. עד אז החוב האירופי היה נתפס בשווקים כתחליף לזה של ארה"ב אבל אותו משבר שינה באופן דרמטי את התפיסה אחרי שכולם הבינו שאג"ח גרמנית לא ממש דומה לאג"ח יוונית. מדובר על שוק חוב מאוד מפוצל והוא נותר מפוצל עד עצם היום הזה. אז צצה סין.
"לגבי היואן, אצטט את חברי פרופ' רודי דורנבוש שאומר שאנשים הולכים למסיבות רק אם הם יודעים שהם יכולים לעזוב מתי שהם רוצים. אז עם כל המגבלות הקיימות על תנועות הון חופשיות בסין ועובדה שאין לדעת האם מישהו יהיה מוכן להמיר לך את המטבע הזה ברגע האמת, החלופה הזו הופכת לפחות מציאותית. אגב, העובדה שאנו עדים למכירות חיסול של אג"ח ממשלתיות (טרשורייס) לא רלוונטית לסוגיה הזו בגלל סיבה פשוטה: שים לב שמוכרים אג"ח אבל קונים 'ריפו' של הפד (הבנק המרכזי האמריקאי). כלומר, הם רק מחליפים נכס מבוסס דולר מסוים בנכס מבוסס דולר אחר. המשקיעים עדיין נשארים בשוק הנכסים הפיננסיים הדולריים".
אז זה לא יקרה כל כך מהר.
"בשורה התחתונה, המהלכים המאוד רחבים ועוינים נגד הגלובליזציה - מול בעלות ברית ויריבים כאחד - של הממשל הנוכחי פוגעים בדולר. אתה כבר רואה תזוזה לזהב ובעתיד תראה תזוזה לנכסי רזרבה אחרים. למשל, גרמניה תנפיק חוב חדש כי היא תגדיל מאוד את הגירעון שלה אז היא תמלא חלק מהפער. אבל כל התחלופה של הדולר עצמו, תיקח הרבה מאוד זמן. ואני רוצה להיות ברורה כי דבריי אינם הצבעת אמון בדולר וגם לא הכחשה לטלטלה ואף משבר שעובר על המטבע האמריקאי. ממש לא. יתרה מזו, אני סבורה כי לדולר יש עוד הרבה מקום לאן לרדת. אבל ייקח זמן להחליף את הדולר כמטבע רזרבי כי פשוט אין כל כך הרבה אלטרנטיבות. האופציה האירופית לא בשלה בגלל ששוק החוב שלהם לא מספיק מאוחד ולגרמניה אין מספיק נוכחות ובמקרה של סין יש יותר מדי מגבלות על תנועות הון וסוגיית ההמרה לא פתורה. הכל מאוד בוסרי בהקשר של החלפת הדולר".
מה עמדתך בנוגע למלחמה שממשל טראמפ פתח נגד האוניברסיטה שלך הרווארד, והאם תגובת הנגד הלוחמנית של הרווארד היא האסטרטגיה הנכונה או היה עדיף לללכת בדרכה של "קולומביה" הצייתנית יותר?
"בסגנון פופוליסטי ובניחוח דיקטטורי מובהק, המכתב שנשלח להרווארד הוא בבסיסו מכתב שמיועד להכתיב את אופן ניהול המוסד בכל המימדים הכי קריטיים שלו: מאיך לקבל סטודנטים, איך הפקולטות צריכות לפעול ועד מידת החשיבות שהאוניברסיטה חייבת להעניק לסוגיות של DEI (גוון, שוויון והכלה). אני תומכת מאוד בתגובה של הרווראד ובעיקר שהיא לא הגיבה כמו אוניברסיטת קולומביה שהסכימה עם התכתיבים ובמידה רבה היא התקפלה – והרווארד לא. להיפך, הרווארד יצאה למאבק משפטי. זו ההחלטה הנכונה ואני תומכת בה באופן מוחלט.
"כמו עם כמעט כל דבר בנוגע לממשלה הזו, אנו צריכים להמתין ולראות איך זה יתפתח. כידוע, אחד מהדברים שלא חסר לנשיא הנוכחי הוא תביעות משפטיות נגדו, לא? יש לפחות תריסר מדינות שתובעות אותו וכנראה שיהיו עוד כמה בדרך. אך דבר אחד ברור: החריגה מסמכויות חוקיות היא אחד הנושאים שהכי מטרידים אותי לגבי הממשל הזה. וזה חייב להטריד לא רק בהקשר של מוסדות להשכלה גבוהה אלא בהקשר של כל המוסדות בכלל. תראו את הקטסטרופה שמתרחשת סביב מדיניות ההגירה (ריינהרט היגרה עם משפחתה מקובה כשהיתה ילדה בת 10 — א"פ). לכן אני רואה כל צעד הרתעתי נגד דיקטטור בפוטנציה כדבר לא רע בכלל".
