הכלכלנים כותבים: הלקח שצריך ללמוד ממרין לה פן

יש המניחים שאי־ההתאמה של טראמפ לתפקיד וכישורי הניהול הגרועים שהוא הפגין עד עתה יספיקו לריסון ההתלהבות מפתרונות קסם פופוליסטיים במקומות אחרים. נוסף על כך, מצב האמריקאים שהצביעו לטראמפ בגלל דעיכת התעשייה המסורתית ב"חגורת החלודה" הולך להיות גרוע יותר בעוד ארבע שנים, והבוחרים הרציונליים יבינו את זה.

אלא שזו תהיה טעות להניח שהתסכול מהאופן שבו הכלכלה הגלובלית השפיעה על חלקים גדולים באוכלוסייה ייעלם מעצמו. אם הדמוקרטיות הליברליות המפותחות ימשיכו לנקוט מדיניות שמשמרת את המצב הקיים, האנשים האלה ימשיכו להרגיש דחייה וזעם. הם ימשיכו להרגיש שטראמפ, לה פן ודומיהם חשים את כאבם. התקווה שיפנו נגד הפרוטקציוניזם והפופוליזם בלי שדבר ישתנה היא חסרת בסיס. חסידי הכלכלה הליברלית והשוק החופשי חייבים להבין שהרפורמות וההתקדמות הטכנולוגית גובות מחיר כבד מאוכלוסיות רבות. השינויים הללו, מעצם הגדרתם, מגבירים את היעילות הכלכלית. לכן הם גם מאפשרים למרוויחים מהם לפצות את המפסידים. אבל אם מצבם של המפסידים ממשיך להיות גרוע, אין להם סיבה לתמוך בגלובליזציה ובשוק חופשי. יש להם אינטרס ברור לתמוך בפוליטיקאים שמתנגדים לשינויים שפוגעים בהם.

הלקח אפוא הוא ברור: בהיעדר מדיניות פרוגרסיבית, שכוללת רשת ביטחון סוציאלית רחבה, תוכניות להכשרת עובדים וצורות סיוע אחרות לאנשים וקהילות שהגלובליזציה השאירה מאחור, פוליטיקאים בסגנון טראמפ יהפכו לחלק קבוע מהנוף.

המחיר שיגבו פוליטיקאים כאלה יהיה גבוה עבור כולם, גם אם הם לא יגשימו את שאיפותיהם הפרוטקציוניסטיות והנייטיביסטיות. הסיבה לכך היא שהם ניזונים מפחד, ליבוי שנאה וסגנון שלטוני שמתבסס על דמגוגיה מקטבת בנוסח "אנחנו והם". טראמפ כיוון את התקפות הטוויטר שלו נגד מקסיקו, סין, גרמניה, קנדה ואחרות. הרשימה הזאת תתארך ככל שהוא יישאר בתפקידו. לה פן תוקפת מוסלמים, אבל התנערותה מאחריות צרפת לרדיפת יהודיה בזמן מלחמת העולם השנייה חושפת את היסודות האנטישמיים של תפיסתה.

שסעים עמוקים, אולי כאלה שלא ניתן לאחות, עלולים להיות התוצאה. בזמן הקצר שעבר מאז התמנה לתפקיד הכתים טראמפ את כבודו של מוסד הנשיאות, ונראה שישאיר אחריו אמריקה מפולגת יותר מכפי שהיא כיום.

מקרון ולה פן צילומים: איי אף פי , אי פי איי

אסור לנו לשכוח שלפני עידן הנאורות, ההכנסות ורמת החיים היו קפואות במשך מאות שנים. טראמפ, לה פן ודומיהם מגלמים את הניגוד המוחלט לערכי הנאורות. טראמפ מסוגל להפיץ "עובדות אלטרנטיביות" בלי בושה, לדחות ממצאים מדעיים ולקצץ במסיביות תקציבי מחקר ציבוריים, כולל מחקרים על שינוי האקלים — תהליך שלדבריו הוא לא יותר מהונאה.

הפרוטקציוניזם שבו דוגלים טראמפ ולה פן הוא איום על כלכלת העולם. ב־75 השנים האחרונות נעשה ניסיון לעצב סדר כלכלי עולמי מבוסס חוקים, שבו סחורות, שירותים, אנשים ורעיונות יוכלו לנוע בחופשיות יחסית בין מדינות. טראמפ השליך רימון יד אל לבו של המנגנון הזה לקול צהלות עמיתיו הפופוליסטיים.

המדיניות שלו תביא עסקים לחשוב מחדש על שרשראות האספקה הגלובליות שלהם. אי־הוודאות שתנבע מכך תדכא השקעות בינלאומיות ועמן את הסיבות לקיומו של סדר כלכלי עולמי מבוסס חוקים. ללא מספיק השקעות זרות, למדינות שתומכות במנגנון יהיה תמריץ פחוּת לשמר אותו.

התוצאות עלולות להיות גרועות לעולם כולו. גם אם יש רבים שלא אוהבים את הרעיון, הקשרים הגלובליים של האנושות לא ייעלמו, ויהיה עלינו להתמודד עם בעיות משותפות כמו שינוי אקלים ואיומי טרור. בהתחשב בכך יש לחזק, ולא להחליש, את היכולת לשתף פעולה בפתרון הבעיות הללו.

הלקח נלמד כבר לפני שנים במדינות הסקנדינביות. הכלכלות הקטנות יחסית שלה הבינו שפתיחות היא המפתח לשגשוג. אבל הן הבינו גם שאם ברצונן להישאר פתוחות ודמוקרטיות, האזרחים צריכים להאמין שהם לא יישארו מאחור. מדיניות הרווחה הפכה לחלק בלתי נפרד מארצות סקנדינביה. הן הבינו שהדרך היחידה לשמר את השגשוג היא לחלוק אותו. זהו לקח שארה"ב ויתר מדינות אירופה חייבות ללמוד.

הכותב הוא זוכה פרס נובל לכלכלה ומרצה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2017, מיוחד לכלכליסט